עניין של חיים ומוות- פרק 3

"שני שחורים, גיברת. מחיר מעולה, אצל אף אחד אחר לא תשלמי פחות מארבעה."
היא שלפה מכיסה שני מטבעות זהב. ה'שחורים' התייחס לשווי המטבע- השחורים הם מטבעות זהב, האפורים מטבעות כסף ואילו הלבנים הם מטבעות נחושת.
סוואפי, הזקן, כפי שהציג את עצמו, מסר לידיה את הרובה. הוא נשך אחד משני מטבעות הזהב, הנהן בשביעות רצון וטמן אותו בכיס שהיה תפור לחגורתו. הכיס צלצל ממטבעות- התחרות בעסקי מכירת הנשק הייתה מעטה באי. היא הנהנה בתודה לפיראט המחויך ועזבה את הדוכן. עכשיו כל מה שחסר לה זה דרך לעזוב את האי.
בעודה מתרחקת מהדוכן היא הבחינה בשני פיראטים נוספים ניגשים לדוכנו לש סוואפי. היא התעלמה מהם והמשיכה בדרכה לאורך החוף- עד שהחלו הצעקות. סקארה כבר הספיקה להתרחק מרחק מה מהם, אבל גם ממקום עומדה לא היה קשה להבחין שהוא מצביע עליה.
"שיט, לא שוב…" היא נאנחה. היא הספיקה לראות את השניים מטיחים את סוואפי הזקן ודוכנו ארצה ברעש וחוטפים זוג אקדחים מהסחורה. כחולי המקור לא עומדים להניח לעלבון לעבור בלי תגובה.
זרועותיהם של השניים היו מקועקעות בשלשלאות שחורות שהקיפו את זרועותיהם ונגמרו בגב כפות הידיים. קשר השישה- במחשבה שנייה, כחולי המקור בהחלט עומדים להניח לעלבון הזה. אף אחד לא מתעסק עם קשר השישה.
סקארה עברה לריצה. אומנם יש לה רובה והיא יודעת להשתמש בו, אבל גם להם יש- שניים. והם יודעים להשתמש בהם. אנשים החלו לרוץ למחסה הבטח של העיר ברגע בו התחילו היריות. האמהות תפסו את ילדיהן היקרים מתחת לבתי שחיים ורצו מעבר לטווח הראייה, הרוכלים מצאו להם לפתע סיבה למכור את סחורתם בקצה השני של העיר. עד מהרה התרוקן אזור זה של החוף- עד שתחליט המשטרה של האי להגיע. וזה, כמובן, יהיה מאוחר מדי- זה תמיד מאוחר מדי. אף על פי שעבור סקארה זה לא באמת משנה. שוטרים, אנשי העולם התחתון- אף אחד מאלו לא רוחש לה חיבה מיוחדת.
כנראה שהשניים האלו עקבו אחריה במהלך שיטוטיה בעיר. הם וודאי המתינו עד שתגיע לאזור בו הם השולטים- הים. אף אחד אינו יכול לנצח פיראט בים… חוץ מפיראט אחר.
מוקדם יותר במהלך היום הייתה לה התחושה שעוקב אחריה מישהו, היא הודתה בינה לבי עצמה בעודה רצה ומחפשת מחסה מפני הכדורים השורקים סביבה. אחד מהם חלף כסנטימטר מזרועה.
היה עליה לבחון את העניין ברצינות רבה יותר מאשר מבט חפוז על הסמטה שהותירה מאחוריה. אבל כעת הדבר אינו חשוב עוד- הם מצאו אותה. והיא חייבת להיעלם מהמקום.
ומהר.
במימיו האפרפרים של הרציף חנה לו מבחר מרשים של ספינות: ספינות דיג דקיקות הנראות כחרק אקזוטי במשוטיהן הארוכים, ספינות המלחמה הרעועות של משטרת האי שידעו ימים יפים יותר גם כאשר היו חדשות, יאכטות ממונעות, שהיו נדירות להדהים באיים המרוחקים יותר. וספינות פיראטים חבוטות, שרובן נראו כאילו נגררו על פני הים כולו.
אחת מהן נראתה יקרה במיוחד. ספינה מרשימה, בנויה עץ שחור משובח שניתן להשיג רק בקומץ איים נידחים, מפרשים עשויים בד קנבס מבריק ואיכותי והדגל שלה מציג בגאווה שלשלאות שחורות מוצלבות שש פעמים סביב לגולגולת. ספינה של צוות קשר השישה.
צירוף מקרים משעשע- היא זקוקה לספינה ובדיוק מולה חונה לה ספינה. ועוד אחת השייכת לאנשים שפחות זקוקים לה ממנה. פשוט מושלם.
רוב הפיראטים וודאי ירדו מהספינה זה מכבר כדי לחוש את יציבות היבשה (עד כמה שזו יציבה) וודאי השאירו כמה נערי סיפון על הספינה ואולי שומר או שניים. קלי קלות- המים ברציף עמקים מספיק בשביל להטיל אליהם גופות.
היא הותירה את רודפיה כמה מאות מטרים מאחור, והחלה לטפס על סולם חבלים שנקשר לצידה של הספינה. כשרוצים לפרוץ חמקום כלשהו, נכנסים מהדלת האחורית, לא הראשית.
כשהיא עלתה על הסיפון, המתינה לה אותה קבלת פנים לה ציפתה. כמה נערים עם סמרטוטים ונער אחד עם מטאטא, שנראה כשוקל בדעתו אם להשתמש בו כנשק או להעיף אותו לכל הרוחות ולהסתער. בנוסף לנערים, פיראט שתום עין משועמם למראה שלף מחגורתו אקדח וכיוון אותו עליה- רק שלפני שהוא הספיק להשלים את התנועה היא ירתה בראשו. החור במצחו התיז טיפות אדומות לאוויר בעודו נופל ונחבט בקול רם ברצפה. האשמה עדיים אכלה אותה לעתים קרובות כאשר הרגה נשים, אבל קשר השישה הם אויבים שאם לא תהרוג עכשיו, יהרגו הם אותה בעוד שבוע, או חודש, או שנה.
נערי הסיפון הסתערו עליה בצעקות, אבל בהם היא לא ירתה- גם לא בנער עם המטאטא שנראה נחוש מאוד בדעתו. היא הלמה בראשו של הנער הראשון בקת הרובה, מה שגרם לו ליפול חסר הכרה אל הרצפה. את הנער השני היא העיפה מעבר מעקה הסיפון, מנצלת כנגדו את התנופה של ריצתו. לנער הבא היא שמה רגל בדרכו, משתמשת באחת הטכניקות הפשוטות והנבזיות ביותר בלקסיקון של כל ילד בן שבע.
הנער עם המטאטא, שהבין שנותר לבד, הרים את המטאטא בידיו בריפיון ונראה כמו לשפד אותה על קצהו, אלא שהיא הלמה מצחו עם המטאטא, חוטפת אותו מידיו באגביות. לאחר שלא נותר אף אחד ער על הסיפון, היא מיהרה אל ההגאים. הם ניצבו על מעין במה מעץ מלא, וסביבם היו כל מיני ידיות ומוטו. ספינה שמופעלת בקסם- בדיוק מה שהיא קיוותה לו.
בימים אלו, הן היו לא חוקיות בעליל ושוות את משקלן בזהב, אבל מהירות כמו סנאי על ענף ונוחות מאוד להפעלה מהירה, מה שהיה מאוד יעיל לפעמים. כשגונבים אחת כזו ויש צורך להימלט כמה שיותר מהר, למשל.
היא החלה לשחק עם המתגים. זה דבר חכם במיוחד, למשוך ידיות באופן אקראי כאשר הם מפעילים קסם לא יציב גם כך. אבל היא שמעה את צעקותיהן של זוג הרודפים שלה- המלווים בתגבורת של כל שאר צוות הספינה- מתקרבים לעברה. ואם הם יתפסו אותה עכשיו, אין לה שום סיכוי, ולא יהיה טעם לכל הדרך הארוכה שעברה.
היא כבר בחנה את כל הידיות חוץ מאחת. היא משכה בה בייאוש- וכאשר עשתה כן, נשמע קל זמזום חשוד ממעמקי בטנה של הספינה. בינגו.