עניין של חיים ומוות- פרק 10

מתוך הדלת יצאה דמות. בגלל המרחק ותנאי הראות היא לא הצליחה לראות את תווי פניה, אבל ברק מזדמן שהצית את האופק חשף לרגע את הברק בעל הצבע הלא טבעי של שיערה.
"היי! את יודעת איפה-" היא החלה להרים את ידה כדי לנופף לשלום, אבל אז הבינה שהדמות בהחלט לא מרימה את ידה כדי לנופף לה בחזרה. היא החזיקה רובה, והוא היה מכוון לפרצופה. "זרקי את הנשק." היה לדמות קול קר ואדיש שהעביר בגבה צמרמורת. לבחורה שמולה אין שום בעיה לפוצץ את ראשה עם כדור עם הסימן הראשון לאיום.
היא זרקה את הסכין אל הסיפון והרימה ידיים במחווה של כניעה. "אני לא רוצה לעשות שם צרות! אני פשוט… אה…" היא הבינה כמה מוזר מה שהיא עמדה להגיד.
הדמות לא זזה, מכוונת עדיין את הרובה לראשה. היא לא הצליחה לראות את פניה, אבל היה לה ברור שהבעתה קרה ואדישה ממש כמו קולה.
"את פשוט? המשיכה אותה הדמות. "פשוט מה?"
"אממ… נפלתי מהשמיים אל הסיפון שלך?" הדמות הביטה אל השמיים והשיבה אליה את מבטה. "כמובן." היא אמרה, אבל לא הסיטה את הרובה. מעניין כמה זמן ייקח עד שידה תתעייף מלהחזיק את הרובה. כנראה די הרבה.
"זה לא שאני מבינה את זה, אבל באמת נפלתי מהשמיים! הייתי בתוך העננים ואז התחלתי ליפול ופתאום ספינה! ואז ערימת חבלים וגשם, ואת יוצאת עם רובה." היא הרגישה איך היא נכנסת ללחץ. בעוד שניות ספורות היא וודאי תירה בה וזה יהיה הסוף. "הגעתי מרכבת," היא הוסיפה לאחר מחשבה שנייה, כמעט בהתנצלות. ידה של הדמות הונמכה. עכשיו הרובה היה מכוון אל בטנה. סימן לאמון המתפתח, כנראה.
"מי את?" שאלה הדמות. הקול שלה עדיין היה אדיש, אבל מעט מהקרירות שבו התנדפה לה.
"אני לא יודעת." היא אמרה. "אני לא מצליחה לזכור." הדמות לא הגיבה. "אבל את יכולה לקרוא לי טריי!* כבר התחלתי להתרגל לש הזה. נתנו לי אותו ברכבת."
"טריי?" חזרה אחריה הדמות. עכשיו היא כבר לא כיוונה אליה את הרובה, אבל ידה נחה דרוכה לצד גופה, אצבעה מונית על ההדק בהיכון. "שם מעניין."
טריי הסיטה את שיערה מפניה. "מי את?" היא שאלה בהיסוס. הדמות נדרכה וטריי חששה שהיא בכל זאת תירה בה. אבל אז היא הרפתה את שריריה. "סקארה." היא הסתובבה והחלה לחזור לכיוון מגורי הקפטן. טריי מיהרה בעקבותיה. "חכי! זה אומר שאני יכולה להישאר כאן?" הגשם באמת החלק להציק ואין לה מקום אחר להישאר בו. מה גם שסקארה נראתה כטיפוס מעניין.
"אם לא תעשי בלאגן."
טריי הביטה סביבה בבלבול. הסיפון הרטוב נראה כאחרי מלחמה- דפים ספוגי מים נצמדו לסיפון, ביניהם משהו שנראה כמו מפה שידעה ימים יפים יותר. חביות וחבלים פוזרו באי סדר בכל מקום. בגדים וספרים הונחו על הרצפה כבדרך אגב.
לעשות בלאגן? סקארה לא תבחין גם אם היא תזרוק דברים על הסיפון. או ממנו.
כנראה שהיא נשארת, אם כך. היא מיהרה בעקבות סקארה אל חדר הקפטן.