עמק המוראגים- פרק III

"אני יכולה לדבר! סוף סוף!" הכרזתי. "ואתה צריך להסביר לי הרבה דברים!" הפנתי אצבע כלפי קיניקס. "דבר ראשון, מה זה "טריה"?"
אה… וואו… אה… שניה, תני לי להתאפס, וואו," מלמל, "טריה שאלת? טריה זה כינוי למוראגית חיצונית שרק חוותה את ההשתנות הראשונה שלה. כמוך. עכשיו. וואו."
"אולי תפסיק להגיד "וואו"?" ביקשתי. "זה מתחיל לעצבן."
"כן, בסדר, פשוט… הזמן הממוצע שלוקח לטרי להשתנות מההתגלמות החייתית להתלמות האנושית בפעם הראשונה הוא בסביבות יום או יומיים, את עשית את זה תוך פחות מחצי שעה!"
"וואו."
"בדיוק, וואו. טריים מוצלחים במיוחד מצליחים תוך כמה שעות, כמו שאמרתי לך בהתחלה-אם את באמת מוצלחת, תאכלי עם כולנו ליד המדורה…" אמר בפיזור דעת, אין ספק שהוא היה נרגש.
"כן, בקשר לזה, איך אני מצליחה לתקשר עם אחרים כשאני… בהתגלמות החייתית שלי?" את המילים האחרונות משכתי בהיסוס.
"את זה אני אלמד אותך מחר, או שאבקש ממשהו אחר לעשות את זה, את לא צריכה מדריך בוותק 8, למעשה, אפשר לתר לך מתלמד בוותק חצי ותצליחי להבין."
"מה זה הוותק הזה?" שאלתי. לאט לאט קיבלתי תשובות לכל השאלות שרציתי לשאול.
"כמה זמן אני נמצא בעמק," ענה קיניקס, עדיין לא מרוכז לגמרי.
"אתה בעמק 8 שנים? וזה נחשב וותק טוב?" תהיתי. בטח. כאלו עם וותק יותר רציני, הם לא יהיו יותר טובים?
"כן, אני שמונה שנים, הגעתי בגיל 15. וכן, זה נחשב וותק טוב במקצוע שלי. מצד אחד יש לי נסיון ומצד שני, הזכרון שלי מתקופת הטריות שלי עדיין טרי במוחי."- "סטגדיש," קטעתי אותו. -"כך שאני נמצא במקום הטוב ביותר כמדריך טריים. עוד שנה-שנתיים אני אחפש עבודה אחרת כי כבר לא אהיה מתאים להדריך טריים, אולי אנסה להיות מדריך של מדריכי טריים, אבל מה אני מקשקש, אני מניח שאת רוצה להתקלח ואולי לפגוש כמה חבר'ה, ואני בטוח שיש לך הרבה שאלות. אני אמצא מישהו שיעזור לך כי יש לי עוד כמה דברים לטפל בהם ו…"- "אני אשמח להתקלח," קטעתי אותו פעם נוספת, "אבל אין לי בגדים להחלפה, הכל היה בתרמיל שלי שנשאר על הצוק כש… אתה יודע."
"השתנית, כן. התרמיל נמצא במחסן, או יהיה שם, מישהו אמור לאסוף אותו מתי שהוא. וכמובן שתקבלי בגדים, אני חושב שתמצאי שהבגדים שלנו הרבה יותר מתאימים למוראגים מהג'ינס והחולצה שאת לובשת."
"אני לא מתכוונת ללבוש בגדים כמו שלך," אמרתי והחנקתי צחוק. הוא לבש חולצת פשתן קלילה בצבע חול עם שרוכים ומכניים רחבים מבד דומה.
"הם מקלים על תהליך ההשתנות, לא שאת צריכה זה, כן? אבל היי, מה הבעיה עם הבגדים שאני לובש?"
גיחכתי ושמתי את ידי על מותני. "אתה מתכוון לקחת אותי למקלחות או לא?"
"כן, כמובן, הדרך מכאן," מיהר לומר והחל לעקוף את הציפוריה.
נכנסנו למתחם מבני עץ בעלי לא יותר מ2 קומות. חלפנו על פני כל מיני בעלי חיים ובני אדם, כולם נראו עסוקים. קיניקס לא הפסיק לדבר ולפטפט, אבל בשורה התחתונה, כל מה שהוא אמר היה שזה ממש הזוי שהשתנתי כל כך מהר ושאני ממש ממש ממש, אבל ממש ממש מוצלחת.
נעצרנו ליד מבנה מאורך עם קומה אחת וקיניקס פתח את הדלת.
"כאן זה המחסן, בואי נראה אם כבר הביאו את התרמיל שלך," אמר ונכנס.
נכנסתי אחריו לחדר הכי מבולגן שראיתי בחיי. בכל מקום היו ערימות של חפצים לא קשורים אחד לשני-בגדים, ספרים, כלי מיטה, כלי רחצה, כלי אוכל ומה לא? הכל מגובב בערימות גבוהות בצורה מסוכנת שמילא את כל החדר. לצד אחת הערימות עמדו נער ונערה והתווכחו. הנערה החזיקה בידה סיר והחוותה בידיה תנועות גדולות כל כך שפחדתמ שהיא תפיל את הערימה. הנער עמד מולה וניסה לבלום את צחוקו בזמן שהביט בה, מדי פעם הוא זז קצת כדי לא להיפגע מהסיר שהתנופף לכל עבר.
"אנחנו לא יכולים לשמור את הדברים הללו כאן, כבר אין מקום לכלום! אי אפשר להכניס סיכה לחדר הזה כבר!" אמרה הנערה בטון גבוה והסיר חלף ליד הערימה וגרם לה להתנדנד טיפה.
"אין מה לעשות, זה המחסן, כאן הדברים האלו צריכים להיות," ענה לה הנער בתערובת של עייפות ושעשוע.
"אבל אין מקום!" עכשיו הסיר כבר פגע בערימה וכל החפצים התפזרו ברעש חזק לכל טיפת רצפה פנויה. "אתה רואה?!"
"יש להם משהו עקרוני נגד סדר?" לחשתי לקיניקס שלצידי.
"מוראגים הם לא היצורים הכי מסודרים שיש," הוא השיב לי בקול ענייני.
"נתת לכם עכשיו מחמאה עצומה," הערתי בהרמת גבה.
"לנו, גם את מוראגית, למרות שעוד לא הוכרזת במדורה ועוד לא נבחרת לוכסן בחרת מנטור, אבל מעשית את מוראגית."
"אבל אני עדיין מסוגלת לסדר כאן," אמרתי בגיחוך.
"אז אולי המנטור שלך יהיה דרק ותעבדי במחסן. לא עבודה זוהרת במיוחד בשביל מוראגית מוצלחת שכמוך, ודרק הוא לא מנטור מנוסה בכלל, אבל אם תצליחי לסדר כאן תקבלי הרבה כבוד. ואליאנור תשמח לעבור לעבוד במקום אחר." כנראה שאליאנור היא הנערה.
"היי דרק," קרא קיניקס, "איפה הנחתם את התרמילים? אני צריך תרמיל של טרייה אחת."
הנער הסתובב ובחן אותי מפני לרגלי.
"מתי היא הגיעה?" שאל והתקדם לכיווננו, נזהר לא להפיל ערימות נוספות.
"היום בבוקר," אמר קיניקס בשלווה, מנסה להסתיר חיוך.
"היום בבוקר?" שאל דרק בהפתעה ונעצר. הערימה שלידו החלה להתנודד מעצירתו הפתאומית. הוא התעשת, יצב את הערימה והמשיך לכיווננו.
הערימה והמשיך אלינו.15:27
"כן," אמר קיניקס בשלווה. "מה הסיכוי שהתרמיל שלה כאן?"
"התרמילים של היום יגיעו בסיור של אחר הצהריים, מצטער. איך זה יכול להיות?"
"כישרון מולד, אני מניח. והדרכה מוצלחת כמובן."
"אני בטוח," גיחך דרק.