עם זנב וכנפיים פרק-6 עוד אחד
סברינה ישבה על מכסה המכונית של בראד, והוא נישק אותה באגרסיביות. ג'וליה הביטה למקום בו חנתה המכונית של ניקול ודניאל, שניהם עמדו ליד המכונית יחד עם עוד כמה אנשים. דניאל הביט בה שוב, הוא עדיין לבש את הג'קט למרות החום הנוראי.
"את צריכה טרמפ הבייתה?" שאל קול את ג'וליה, היא הסתובבה לראות את בראד עומד קרוב אליה.
"אתה לא נוסע עם סברינה?" שאלה והביטה לכיוון מכוניתו, סברינה לא הייתה שם.
"אבה שלה שלח את הנהג שלהם לאסוף אותה, הוא לא ממש סומך עליי." אמר בחיוך כובש ועיניו החומות נצצו באור, הוא נראה משועשע כשג'וליה הסמיקה קלות.
"בטח, חם כל כך שאני לא אתנגד לשבת במזגן לכמה רגעים." אמרה וסידרה את תיקה על כתפה.
"מעולה, בואי." אמר בחיוך ולקח את ידה, הוא הוביל אותה למכונית ופתח לה את הדלת.
"זה רק שתי רחובות מכאן." אמרה ג'וליה במבוכה כשהתיישב במושב הנהג, פנים המכונית היה נראה יקר בדיוק כמו הבחוץ. לוח המחוונים היה עשוי מעץ מצופה לכה מבריקה ולא היה לכלוך בשום מקום, כשהוא התניע את המכונית שאגת המנוע רעמה באוזניה של ג'וליה. אורות כחולים הודלקו בלוח המחוונים, כל המכונית זהרה באור כחול רך.
"טוב, את רצית מזגן נכון?" שאל בראד וכיוון אליה את פתח האיוורור, פרץ אוויר אפף אותה והיא נשמה עמוקות את האוויר הנקי.
"וואו, מאיפה קיבלת מכונית כזאת?" שאלה ג'וליה, אבל היא כבר ידעה את התשובה.
"אבא שלי הביא לי אותה, הוא עובד בעסקי הנפט…" אמר והעביר את המכונית לרוורס, ג'וליה שמה לב שהמכונית אינה אוטומטית אלא בעלת הילוכים.
"כמה מהר היא יכולה להגיע?" שאלה ג'וליה ומיד התחרטה ששאלה, בראד צחק קלות והכניס את המכונית להילוך ראשון כשהיא פונה ליציאה מהחניים.
"בואי נגיד מהר." אמר והמכונית זינקה קדימה משאירה את האחרים בחניים באבק, ג'וליה חגרה מיד את חגורת הבטיחות כשפנה בחדות לתוך הכביש.
"וואו, תאט קצת! אנחנו נפספס את הבית שלי בסוף." אמרה והחזיקה את התיק שלה חזק, הוא פנה לרחוב בו גרה ועצר ליד הפארק בחריקת בלמים.
"סליחה, אני אוהב ללכת מהר. זה הסטייל שלי, מהר ולעניין." אמר בחיוך והעביר את ידו בשיערו החום שופע.
"נתראה מחר בראד, תנהג בזהירות." אמרה ג'וליה ויצאה מהמכונית, הוא צחק והדליק את מערכת הסטריאו. מוזיקה חזקה יצאה מחלונותיה הסגורים של המכונית, ג'וליה התרחקה והמכונית זינקה קדימה במהירות. ג'וליה נכנסה לבית ופרקה את תיקה, היום הראשון עבר וכבר יש אנשים משוגעים החיים שלה.
"ג'וליה?" שמעה את קולה של אימה קורא לה, היא חייכה ועלתה במדרגות.
"כן אמא, אני כאן." אמרה ונכנסה לחדרם של הוריה, אימה עמדה שם והושיטה את ידיה לחיבוק. ג'וליה נכנסה לזרועותיה הבטוחות וחיבקה אותה, היא ליטפה את שיערה ברכות.
"איך עבר היום הראשון?" שאלה כשנפרדו, ג'וליה התיישבה על מיטתם של הוריה והחלה לספר.
"אז בעיקרון זהו, יש לי כמה חברים חדשים והכל בסדר בנתיים." אמרה בחיוך ואימה ישבה לידה משחקת עם שיערה הערמוני, היא הביטה על שכמה של ג'וליה ופניה הרצינו.
"קרה משהו לכתף שלך, הוא נראה אדום מאד." אמרה וסובבה את גבה של ג'וליה אליה.
"לא שאני יודעת, אבל מקודם השכם הימנית הייתה קצת אדומה. זה כנראה מהחום." אמרה וביטלה את דאגותיה של אימה.
"אבל זאת השמאלית הפעם, עשית קעקוע בלי לספר לי?" שאלה וסובבה את פניה של ג'וליה אליה.
"לא! למה שאני אעשה קעקוע?" שאלה וקמה לכיוון המראה שעמדה בצד החדר בוחנת את הכתף שלה, היא נראתה אדומה ומגורה. באמצע האדימות היה אפשר להבכין במשהו קטן, מין צורה מוזרה כאילו משורטטת על שכמה השמאלית.
"זה נראה כמו…" התחילה אימה של ג'וליה והיא השלימה אותה.
"זנב של שד, וקרניים." אמרה ובחנה מקרוב יותר את הכתם, הוא היה כמו האחד על שכמה הימנית רק… אחר.
תגובות (1)
וואו מושלם! אהבתי מאוד ודירגתי חמש :)