עם זנב וכנפיים פרק-5 חוקים

שיעור היסטוריה היה משעמם במיוחד, ג'וליה למדה את החומר הזה בשנה שעברה בבית הספר באורלנדו.
"את השיעורים של היום תגישו ביום רביעי בשיעור הבא שלנו." אמרה גברת הובסון וג'וליה הכניסה את המחברת והעט שלה לתיק השליחים, היא קמה מהכיסא ויצאה למסדרון לכיוון המזכירות.
"מיס דה-פאס, מה מחזיר אותך לכאן?" שאלה המזכירה קלאריס את ג'וליה, משקפיה נחו על קצה אפה והיא נראתה חיוורת מאד.
"אני לא ביקשתי את מספר הלוקר שלי ואת הקוד למנעול כשבאתי לכאן." אמרה ג'וליה והסיטה לאחור את השיערה הסוררת שלא נכנסה לקוקו שלה, קלאריס הנהנה וחיפשה דף בארונית התיקיות שעמדה ליד הדלפק שלה.
"הנה חמודה, נהנית בנתיים?" שאלה בחיוך מתוק מידי, ג'וליה לקחה את הדף הקטן שהושיטה לה וחייכה באילוץ.
"כן, תודה גברת פריפלאוור." אמרה והתחילה לצאת למסדרון.
"תקראי לי קלאריס ג'וליה." צעקה לה מתוך המשרד וג'וליה המשיכה להתקדם, מנסה להתעלם מהצריבה בשכמה הימנית.
"מה הקטע בנינך לבין סברינה?" שאלה אותה לילי וגרמה לליבה להחסיר פעימה, היא הסתובבה וראתה אותה עומדת שם עם ספרים חבוקים לחזה.
"היא עשתה לי סיור בבית הספר לפני שהשאר הגיעו, אני לא ממש חברה שלה אבל היא נראית די בסדר." אמרה ג'וליה והזינה את הקוד במנעול הלוקר שלה, היא הניחה בפנים את התיק שלה וסגרה את הלוקר נשענת עליו.
"היא רק חדשות רעות ג'ולי, לא אכפת לך שאני אקרא לך ג'וליה נכון?" שאלה לילי, ג'וליה הנהנה ולילי המשיכה לדבר "היא אולי נראית נחמדה אבל לא כדאי לך להסתובב איתה, יש הרבה שמועות על מה שהולך איתה. הרה תלמידים שמסתובבים איתה לא מגיעים יותר לבית הספר, המנהל משער שהיא מדרדרת אותם לפשע. למרות שאבא שלה מאד עשיר היא נוטה ל… 'פשיעה' נקרא לזה." אמרה לילי עם מרכאות באוויר, ג'וליה הביטה סביב ובדקה שאף אחד לא שמע.
"את חושבת שהיא…" ג'וליה התקשתה לומר את המילה הזאת "רוצחת אותם?" השלימה וכיסתה את פיה מתחרטת על כך מיד.
"אולי, אני לא יודעת. אבל אני רק רוצה להזהיר אותך, שלא יגרם לך נזק מיותר." אמרה וחיזרה את אחיזתה בספרים, מקרבת אותם יותר אליה.
"אני אסתדר, אבל תודה על האזהרה." אמרה ג'וליה בחיוך והניחה את ידה על כתפה של לילי.
"אין על מה, אני אראה אותך מחר אז? אין לנו עוד שיעורים ביחד היום." אמרה וחייכה.
"בטח, נתראה מחר לילי." אמרה ג'וליה, היא נרתעה קצת כשלילי חיבקה אותה בחוזקה והלכה לכיוון המעבדות. ג'וליה בדקה את המערכת שלה בפעם האחרונה היום, שיעור ספורט באולם.
'נקווה ששם אין לי אוייבים וחברים' חשבה לעצמה והלכה לכיוון אולם הספורט בקצה בית הספר, היא נכנסה אולם הענקי שבמרכזו מגרש כדורסל וממנו יוצאים מסדרונות למלתחות.
"הי." שמעה קול מוכר מאחוריה, היא הסתובבה וראתה את דניאל.
"היי, אני מניחה שאתה לומד עכשיו ספורט." אמרה בחיוך והרגישה שהיא מסמיקה, היא ניסתה להסתיר זאת.
"סוג של, ניקול לומדת אני פשוט מלווה אותה." אמר וניקול הופיע מאחוריו, עדיין עם הפירסיג על פניה.
"נראה שנתראה יותר ממה שציפיתי." אמרה ניקול בקול חצי כעוס חצי מאוס.
"אני מניחה." אמרה ג'וליה בחוסר נוחות, היא ראתה שדניאל עדיין לובש את הג'קט שלו למרות החום בחוץ ובמיוחד בתוך האולם.
"נתראה אחרי השיעור." אמרה לדניאל והוא התחיל להתרחק, ניקול אמדה את ג'וליה במבטה והלכה משם בלי לומר מילה.
"שלום בנות, שיעור הספורט יתקיים באולם הזה כל שעה שיש לנו ביחד, אלה הבגדים שתלבשו בזמן האימונים." אמרה המורה לספורט וחילקה מין אימוניות שכללו חולצות צמודות ומכנסיים רפויים, ג'וליה חשבה שזה לא לבוש מוצלח במיוחד לפעילות גופנית. "תדאגו לא לאבד אותם וללבוש אותם לכל שיעור, אם וכאשר היו לנו אימוני שחייה תקבלנו בגדי ים לפי מידותיכן ולא תביאו אחד מהבית. אני המאמנת ג'סטין, אתן תפנו אליי אך ורק בתור המאמנת!" אמרה בקול והבנות שעמדו התקרבו אליה. "לא יהיו איחורים או חיסורים ואני מתםה להשתתפות מלאה מצד כולן!" אמרה והחלה לצעוד לאורך המגרש. "עכשיו בנות, אני אשחרר אתכן היום מוקדם מפני שאין לי מה לעשות איתכן כרגע. תהנו משאר היום שלכן, משוחררות." אמרה ושרקה במשרוקית הכסופה שהייתה תלויה על חוט מסביב לצווארה, ג'וליה החזירה את בגדי האימון שניתנו לה והלכה ללוקר שלה. היום הראשון עבר, היא פתחה את הלוקר והכניסה את הבגדים לתיק תולה אותו על כתפה ומתקדמת ליציאה בריצה קלה.
"הי! אין ריצה במסדרונות!" צעק עליה קול מבוגר וסמכותי, היא עצרה מיד והסתובבה. זה היה אדם בסביבות גיל השישים, שיערו מלבין ונראה סמכותי מאד. המנהל, חשבה ג'וליה.
"סליחה אדוני זה לא יקרה שוב." אמרה בקול מפוחד, המנהל הביט בה והנהן.
"כדאי שלא, פעם הבאה זה ריתוק גברת…?" שאל וג'וליה עמדה זקופה.
"ג'וליה, דה-פאס" אמרה והרגישה שהוא בוחן אותה בקפידה.
"אזהרה אחרונה גברת דה-פאס." אמר והלך משם, ג'וליה נאנחה ויצאה מבית הספר.