עם זנב וכנפיים פרק-4 שקט!

אחרי ההפסקה ג'וליה בדקה את מערכת השעות שהמזכירה הביאה לה, שיעור היסטוריה. ג'וליה נאנחה והלכה לכיוון הכיתה שמספרה צוין בדף, היא התעודדה מעט כשראתה את לילי יושבת באחד הכיסאות ליד הקיר. היא התיישבה מאחוריה והוציאה עט ומחברת, היא טפחה על כתפה של לילי בקלות והיא הסתובבה אליה.
"טוב לדעת שאני לא כאן לבד." אמרה ג'וליה בחיוך, לילי חייכה חזרה ושתי גומות קטנות הופיעו על לחייה.
"כן, הייתי מעדיפה דברים כאלה גם. רק לא כדאי שתדברי יותר מידי בזמן השיעור, המורה לא ממש נחמדה לילדים שמפריעים." אמרה והסתובבה לראות שהמורה לא עומדת שם, היא הצחיקה את ג'וליה. המורה נכנסה ונראתה מבוגרת ומכובדת, שיערה האפור עסוף בקוקו עגבניה ומתח אותו. ג'וליה חשבה שאולי הוא מחזיק גם את פניה, ואם ישחררו אותו פניה יפלו ויהפכו נפולים ומלאי קמטים.
"שלום לכם כיתה, אני גברת לאריסה הובסון. אתם תפנו אליי כגברת הובסון או המורה, לא משהו אחר. אני לא אסבול הפרעות מכל סוג, איחורים לא מקובלים עליי וכך גם היעדרויות. שיעורי הבית שאחלק לכם יוגשו בשיעור שאחריו ללא כל תירוץ, אני אתן התרעה של שבוע מראש על כך מבחן או בוחן שיהיה. כל הפרה של מה שאמרתי יעונש לפי חומרת המצב, עכשיו אחלק בניכם את ספרי העבודה שלכם." אמרה בתוקף וכל התלמידים הקשיבו לכל מילה, ג'וליה התיישרה בכיסאה והרגישה כי הייתה מעדיפה עוד שיעור עם דייב עכשיו. לאריסה עברה בין התלמידים וחבטה את החוברת עבת הכרס על השולחנות, ג'וליה לא ממש אהבה היסטוריה אבל עכשיו התחילה לשנוא אותה.
"קצת חמורה את לא חושב?" לחשה ג'וליה ללילי, לילי שירבטה משהו במהירות על נייר והעבירה אותו מאחורי גבה לג'וליה. ג'וליה פתחה את הדף וישרה אותו על מחברתה, כנראה מאד נוקשה אם לילי לא תדבר אפילו.
'היא לא ממש מחמירה על פתקים, רק לוקחת אותם. אבל אם תדברי גם, היא תכריח אותך להקריא אותם.' ג'וליה לקחה את העט שלה וכתבה על הנייר מתחת להודעה של לילי.
'וואו, היא ממש לא אוהבת שמדברים אז. מה העונש שהיא נותנת בדרך כלל לאלה שמדברים?' היא קיפלה את הדף והניחה אותו בכף ידה של לילי שהייתה פתוחה מאחורי גבה, לילי פתחה את הפתק והצביע לעבר החלון. ג'וליה התבוננה החוצה ללא הבנה, כל מה שראתה הייתה החורשה ליד בית הספר. לילי כתבה משהו במהירות כשגברת הובסון לא הסתכלה והעבירה אותו לג'וליה, הוא פתחה אותו וקראה.
'בדרך כלל הם מנקים, זה בית קברות ישן.' המחשבה העבירה צמרמורת בגבה של ג'וליה, כדאי שהיא לא תדבר. היא נשענה אחורה בכיסאה ואז מישהו נכנס ברעש לכיתה, זה היה בראד והוא אחז בידה של סברינה.
"שלום לאריסה." אמר בקול חזק וגברת הובסון לא נראתה משועשעת, היא שילבה את ידה על חזה ונראתה עצבנית.
"ומה התירוץ שלכם הפעם?" שאלה בטון מרוגז, סברינה ציחקקה ובראד ענה לה.
"היינו באימון, הוא קצת התארך." אמר וחייך בזחיחות.
"מאד מצחיק, שניכם בריתוק היום, ואם תדברו זה החורשה." אמרה והחוותה להם לשבת.
"הי, חשבתי שלא תבואי לשיעור הסטוריה." אמרה לי סברינה בקול רם, ג'וליה קברה את עצמה בכיסא ולא הגיבה. סברינה טפחה על כתפה ודיברה בחוזקה, אפילו יותר מקודם.
"הי, למה את מתעלמת ממני?" שאלה וג'וליה הסתובבה כשגברת הובסון לא הביטה לכיוונה.
"אני מעדיפה לא לדבר עכשיו." אמרה והסתובבה חזרה.
"את," אמרה גברת הובסון לג'וליה "אזהרה ראשונה." אמרה וג'וליה השתתקה.