עם זנב וכנפיים פרק-2 משמעות שונה

המורה לאנגלית היה אדם מבוגר, בשיערו החום היו קווצות אפורות שהתנו לו מראה בוגר מאד. הוא סידר כמה דברים על שולחנו והוציא משהו מתיקו, הוא כיחכח בגרונו וגרם לתלמידים להשטתק.
"שלום תלמידים אני פרופסור דסיוס אבל אתם יכולים לקרוא לי דייב, זאת כיתת אנגלית למתקדמים." הוא כתב את שמו על הלוח, בכתב מחובר שהסתלסל בסופו. "בשיעור שלי יהיו דיבורים מינימליים, אנחנו נקרא הרבה והציון שלכם יבוסס על השתתפות המבחן הרבעוני שמחייבים אותי לקיים ועבודות הגשה שבועיות. לא יהיו שיעורי בית כי אני אישית לא מאמין בזה, בחני פתע ומבחנים לא יהיו כי אני חושב שהם מראים את היכולת שלכם לשנן מידע ולא באמת ללמוד." המורה הזה כבר התחיל להתחבב על ג'וליה, היא לא סבלה שיעורי בית או מבחנים. "עכשיו מי רוצה לומר לי איזה ספרים הוא קרא בחופש הזה?" שאל דייב, דממה השתררה בכיתה ואז הנער עם הקעקוע הרים את ידו. "כן, שם והספרים." אמר דייב והנער החל לדבר.
"דניאל, קראתי את הגן הנשכח של קייט מורטון," אמר והמורה הנהן באישור "ואת מעשים של אמונה של אריק סגאל." המשיך ונשען לאחור בכסאו, הוא לא נראה נבוך ולא היה לו אכפת שכולם הביטו בו.
"ספרים די ישנים, אני מניח שההורים שלך המליצו לך עליהם." אמר דייב בחיוך, דניאל ציחקק והנהן קצרות. ג'וליה הרימה את ידה, דייב הביט בה והנהן לה להתחיל לדבר.
"קראתי את ג'יין אייר של-" התחילה לומר ודייב קטע אותה.
"שרלוט ברונטה, ספרים טובים אתם קוראים כאן." אמר והחל לכתוב משהו על הלוח.
"קראתי אותו כבר חמש פעמים, כל פעם שאני מסיים אני חושב עליו אחרת." אמר דניאל לג'וליה.
"כן, הוא ממש מעניין אותי. אבל אני אעדיף ללכת לרוץ מאשר לקרוא, להמריץ את הדם." אמרה והסמיקה קלות, היא עדיין לא מאמינה שהוא מדבר איתה.
"הי שקט, עוד יאשימו אותי בגללכם." אמרה ניקול, דניאל גיחך והרצין את פניו.
"הספר שנקרא בחציון הזה הוא גאווה ודעה קדומה שך ג'יין אוסטין, נחלק אותו לארבע חלקים וניבחן על כל אחד בסיום רבעון. הקריאה תהיה בשיעורים אבל אם אתם רוצים תמשיכו לקרוא בבית, העיקר שתסיימו את כל הקריאה עד לסוף הרבעון." אמר דייב והחל לחלק העתקים של הספר בין כולם, דניאל מנע ממנו להביא לו עותק.
"יש לי כבר אחד, קראתי אותו." אמר ודייב המשיך הלאה, אחרי עוד הסברים על השנה, סבב שמות והעבודות שיהיו הצילצול גאל את התלמידים המשועממים להפסקה הראשונה של השנה.
"ג'וליה!" תפס אותה דייב לפני שיצאה מהכיתה. "אני רוצה שתקראי את זה בזמנך החופשי." אמר והושיט לה ספרון קטן, היא הפכה אותו בידה וקראה את הכותרת.
"מלאכים ושדים, דן בראון. הוא כתב את צופן דה וינצ'י לא?" שאלה והביטה בדייב.
"גם, זה ספר קצת פחות מפורסם שלו. אבל עדיין מעניין מאד, את לא חייבת לקרוא אותו אבל אני ממליץ בחום." אמר וחייך, הוא שילב את ידיו מאחורי גבו ונשען על השולחן שלו.
"תודה פרופסור, אני אקרא אותו." אמרה ג'וליה ויצאה מהכיתה