על רקיחות וכישופים – פרק 5 גינת החמניות והילדה שננטשה

"לי לי לי לה לה לה לה….בואו לגינת החמניות , נשחק יחד עם בובות…"
"מוזר , מי זאת בכלל??" שאלתי.
"לא יודעת , אין לי מושג" ענת אמרה.
הגענו לחדר הקסמים והכשפים.
ישבנו על הכיסאות , וחיכינו.
~מנקודת המבט הרגילה~
חילקו לנו ספריי כישוף ואמרו לנו להתחיל לקרוא אותם , שיעמום.
עוד פתק נחת על השולחן שלנו (כמה פתקים?!)
בהיתי בפתק , ודמיינתי לעצמי את המילים בראש.
"הצילו אותי , ננטשתי , בואו , נשתובב יחדיו בשדה החמניות , ננשום אוויר צח , נהנה……בואו , בואו….."
חשבתי לעצמי , מי האנונימית שכותבת כאלה דברים?! אני יראה לה מה זה בגינה הזאת!!
"ענת , תפסיקי לבההות בדף הזה , תתחילי כבר ללמוד את הקסם הזה!!" צווחה המורה ומרוב בהלה נפלתי מהכיסא (לא נעים ^^)
~הגינה~
אני ורין צעדנו יד ביד. שיערה הבלונדיני – דבש היה פזור והפוני שלה היה אסוף בסיכות , היא ענדה לראשה סרט לבן.
שיערי החום היה אסוף לקוקו עם גומיה כחולה.
"הגענו" אמרה רין בחיוך.
השער אל הגינה היה מלא בצמחים מטפסים וחמניות צהובות , ומתוך הגינה שמענו קול זמירה.
"לה לה לה…לי לי לי……ננטשתי לי לבד , לבד , בואו לשחק איתי…."
הקול הזה היה קול עדין כמשי , זה בטוח.
"אני יפתח את זה" אמרה רין והחלה לבעוט בשער והוא נפתח.
החמניות היו פשוט ענקיות.
"וואו , זה לא כמו מה שחשבתי" אמרתי לעצמי ורין טיפסה על חמנית.
"ענת , תעלי! רואים מפה את השמיים ונעים פה!" צווחה רין מלמעלה.
"אני באה!" צווחתי ורין עזרה לי לעלות.
"וואו , באמת נעים פה" אמרתי.
ושמענו שוב את קול המשי העדין.
"אני רואה שהגעתם…..אני רוצה חברים , חברים למשחק…..בואו ונשחק יחדיו…."
הקול נשמע מתוך פרח , אז טיפסנו עליו ופתחנו אותו.
בפנים הייתה ילדה בלונדינית עם עיינים כחולות , היא ענדה סרט אדום לראשה , היא לבשה שמלת משי אדום ונעלי בובה אדומות.
"אממ , סלחי לי , מתוקה , למה את שרה?" שאלה רין בקול עדין.
"אני…..אליס….אליסה.." אמרה הילדה בקול ביישני והתכרבלה בתוך הפרח עם בובה.
"רצית שנשחק איתך , לא?" שאלתי.
הילדה הסתכלה עלי , בהתחלה היא הייתה חיוורת מעט , ואז החלה לבכות , בכי מר ורב , וחיבקה את רין.
"אני לא רוצה להישאר לבד!" אמר הילדה.
אלו המילים האחרונות ששמענו , לפני שנעלמה….