על רקיחות וכישופים – פרק 3 הסוד הגדול מתגלה

"ספר לי" אמרתי וגררתי אותו לחדר.
טוב , ת'אמת היה כיף להיות לבד בבית , הייתה מין "אווירה" כזאת.
"ענת , את קטנה מדי בשביל לשמוע את זה ועוד משהו" אמר.
"אני כבר בת 13!" צרחתי בעצבנות.
"אני לא רוצה שתגלי את זה לאף אחד" אמר אבי.
"קודם תספר לי על הקצב" אמרתי.
"את…את…..מכשפה" אמר אבא.
"מה? לא יכול להיות!" אמרתי בפרצוף מודהם. (LOL -.-)
"זה נכון , באמת" אמר אבא.
"אתה סתם שקרן!" אמרתי ויצאתי.
~שנת הצהריים~
הפעם לא ישנתי. התגנבתי בזהירות לחדר של אבא וראיתי מין אבן אדומה נוצצת.
"מוזר" אמרתי בהתחלששות ולקחתי את האבן.
שמתי אותה בכיס שלי , החלפתי בגדים לטוניקה ורודה וטייץ אפור.
פיזרתי את שיערי ואספתי אותה בסיכה שסבתא הביאה לי.
נעלתי כפכפים ויצאתי מהבית.
"רגע , זאת אני או שהאבן שינתה צבע?!" אמרתי בפרצוף מופתע.
הייתה רוח חזקה ואז מצאתי דף לבן מצ'וקמק.
"מעניין מאוד" אמרתי ולקחתי את הדף המצ'וקמק והחלתי לקרוא.
לענת אומנסקי שלום , אנו רוצים להזמינך להתחיל ללמוד בבית הספר למכשפות וקוסמים "אופרסון" ובשביל להגיע בלי ללכת הרבה ברגל , הינה לך שי קטן. בברכה , מנהל בית הספר , צ'ארלס."
"וואו! בית ספר למכשפות וקוסמים! זה נשמע מגניב!" אמרתי בהתרגשות , ומצאתי ליד האופניים שלי מטאטא , עוד פעם עם פתק (פרק 2) תלשתי את הפתק והחלתי לקרוא.
"הינה לך , מטאטא קסמים משלך. בברכה , צ'ארלס."
"בוא נבדוק אותך , מטאטא" אמרתי ועליתי על המטאטא , והוא……..עף!
"זה כל כך כיף! אני 2000 מטר למעלה בשמיים!" אמרתי ושמעתי ילדים צורחים לי מלמטה שהם צריכים טרמפ , וצרחתי להם "תקנו שטיח מעופף!".
~כעבור 10 דקות של טיסה~
התרסקתי על בניין כלשהו.
על הבניין היה שלט שכתוב בו בכתב אדום וגדול "בית הספר אופרסון למכשפות וקוסמים"
את פניי התלמידים החדשים קיבלו שומרים בתלבושות זהב וכסף.
שומר אחד קד לפני ואמר לי להיכנס.
היו שם כאלה שחילקו מדים והביאו לי מדים של "מכשפות".