על רקיחות וכישופים – פרק 2 פתקים וגושי בשר טעימים

"נו מה השעה עכשיו שלוש וחצי לפנות בוקר תני לישון" אמרתי.
"לא לפני שאת קונה לי חדש , שוברת חרסינות!" צרחה אחותי והתחילה לבכות ואני אטמתי את האוזנים והתכסתי בשמיכה.
~6 בבוקר~
ידעתי שעכשיו אני צריכה לקום , והלכתי לבדוק מה התאריך היום.
"ה30 ליוני 1999"
"יש!" צרחתי והתחלתי לרוץ בכל הבית , עד שהתנגשתי במשהו , משהו כמו מקל.
"מי שם פה מקל?!" אמרתי והרמתי את ראשי , זה היה…….מטאטא קסמים!
"וואו!" אמרתי ולקחתי את המטאטא , היה עליו פתק.
"מעניין מה כתוב בפתק" אמרתי והחלתי לקרוא.
"שלום לך , הרוכשת אנה , את כבר מכשפה בחירה , הדבר הזה הגיע לך. באהבה , בית הספר למכשפות וקוסמים"
"מה?! קוראים לי ענת! ולא למדתי בשום בית ספר כזה , עד שקורה לי משהו טוב!" צרחתי והלכתי לסלון.
אף אחד לא היה בבית. מוזר , בחופש הגדול? לא יכול להיות.
על הספה גם היה מונח פתק.
"עוד פתק?!" אמרתי , לקחתי את הפתק והחלתי לקרוא.
"האם את אנה?"
"מה?! אני לא אנה! איזה טיפש מי ששלח לי את הפתקים האלה!" שוב צרחתי.
על המקרר היה מונח פתק , הפעם גדול , לקחתי אותו והחלתי לקרוא.
"ענת , יצאנו לרגע , לא הבאנו אותך כי ישנת. באהבה , אימא ואבא"
"סוף סוף פתק נורמאלי!" אמרתי וקפצתי משמחה.
ואז , שמעתי קולות מפחידים מהמדרגות.
"נו , זה בטח הקצב" אמרתי בחיוך מטופש.
הקצב פתח את הדלת ואמר.
"נשאר לכם עוד בשר?"
~עצירת זמן~
זה אודי הקצב , הוא תמיד לוקח מהבית שלנו כמה חתיכות בשר , ומרוויח הון.
אני חושבת שזה לא חוקי שהקצב מרוויח הון מהבשר של אבא שלי ולא נותן לו פרוטה.
למרות ש….
~עצירת מחשבות~
"אני לא בטוחה" אמרתי והחלתי לחטט בכל מגירות המטבח.
"נו ענת , מהר!" אמר אודי הקצב בעצבנות.
"שניה שניה נו אני לא מוצאת!" אמרתי והגעתי למקרר.
באותה שניה ההורים שלי ואחותי דפקו על הדלת.
"ענת , תפתחי כבר!" צווחו שלושתיהם.
"מצאתי את הבשר , אני פותחת!" אמרתי בעודי מתנשפת ופתחתי את הדלת.
"אודי?!" צרח אבא שלי.
"שלא תעז לגנוב לי את הבשר! ועוד את , ילדה ממשפחה אומנסקי?! את מתדרדרת יותר ויותר!" אמר אבי בכעס.
"מה? אתם כבר לא עובדים יחד?" שאלתי וביינתים החזרתי את גוש הבשר לארון.
"כבר לא , בגללו נפלתי בפח" אמר מעוצבן.
"ספר לי" אמרתי וגררתי אותו לחדר.