על דם, מאבק וחלומות מתוקים-פרק 4

למחרת בזריחה כל הנערים והנערות בחורשה כבר עמדו מחוץ לביתניהם בבגדי הסוואה ובגדי אימונים. הם חולקו לקבוצות, כל קבוצה של בערך שמונים איש הלכה לאימוני קרב בזמן שקבוצה מקבילה לה הלכה לאימוני הסוואה, וכל פעם כשמסיימים אימון אחד עוברים לאחר, כל אימון נמשך כשעתיים.
רד ונץ לימדו אימוני קרב, קריסטל ומרטין אימוני הסוואה. נץ היה אהוד בקרב הנערים והנערות בקבוצתו וגם בקבוצות אחרות, לעומתנו רד נראתה מעט מאיימת וקרירה.
מיי מצאה את עצמה עומדת בתוך קבוצה של אנשים שלא הספיקה להכיר כשרד עומדת מולם.
"אני עומדת לקרוא לכל אחד מכם בנפרד, כל אחד מכם יצטרך לנסות להילחם בי בלי להפוך לחיה, אלא אם כן אתם לא שולטים בכך. שנתחיל?" בסיום מילותיה היא חייכה חיוך קטנטן.
לפתע מיי נבהלה מעט, היא לא שלטה בשינוי שלה וחרדה שבאמצע אימון תהפוך לזאב לבן ומי יודע, אולי אפילו תפגע במישהו.
היא ישבה על יד העץ וחיכתה שרד תקרא בשמה, המולה הייתה מסביב לאזור שבו נלחמה רד בכל אחד ומיי ראתה שאנשים יצאו מה"קרב" איתה עם כאבי גב ולפעמים פנסים.
"מיי, את מוכנה?" שאלה רד והתקרבה אליה. קמתי ממקומי והלכתי אחריה לאמצע ההמולה, באמצע היה משטח עשוי עצים רבים שחוברו יחד, זה לא נראה יציב במיוחד.
"את לא חייבת להצליח בפעם הראשונה, אף אחד מחברייך לא הצליח ואם את תהפכי לזאב," החלה לומר רד ומיי תהתה איך ידעה לאיזו חיה היא הופכת, היא לא סיפרה לה, לא נראה לה שהיא בכלל סיפרה למישהו במקום. רד חייכה מעט כשראתה את ההפתעה על פניה אך המשיכה לדבר בלי לשים לך לכך, "יש ליד הביתן הראשי נער, קוראים לו גריי. תאמרי לו ששלחתי אותך והוא יעזור לך לשלוט בשינוי. ועכשיו, שנתחיל?"
רד נעמדה עם גב ישר לחלוטין והסתכלה עמוק לתוך עיניה, מיי הבינה שהיא צריכה לתקוף.
מיי שלחה את ידה הימנית באגרוף בכוונה לפגוע בבטנה של רד אך כשאגרופה היה במקום בו הייתה בטנה של רד, רד כבר הייתה מאחורי מיי והפילה אותה אחורנית. מיי נעמדה במהירות וניסתה לתקוף עם רגלה הפעם, אך נפלה על ישבנה כשרד תפסה את רגלה, היא קמה שוב אך הרגישה שידיה יורדות, ושיערה אורך, היא הפכה לזאב. רד, עדיין בצורת אדם הסתכלה בעיניה של מיי. מיי איבדה את שליטתה, היא החלה לרוץ ומצאה את עצמה עומדת מול שועל. היא לעולם לא ראתה שועל כזה, פרוותו הייתה שחורה אך בטנו לבנה, ועיניו כמו של רד, אחת לבנה והשנייה שחורה. השועל בהה בעיניה והשמיעה קול מסוים שנראה שמרגיע את הזאב, מיי חזרה לצורת אדם, וכך גם רד.
"זה בסדר, גריי נמצא ממש מעבר לפינה. הוא יעזור" אמרה וחייכה, היא חזרה בריצה לשאר הנערים שעכשיו הסתכלו פעורי פה.
…
אחוזתו של סאם הגדול יכלה להיחשב פלא עולם אך הוא לא נתן לאף אחד לראות אותה, מלבד כמובן משרתיו הנאמנים. היא תיעב את היצורים הנבזיים האלו, כך קרא להם.
הוא מתכנן את זה כבר שנים, מאז שהתמקמו להם בנוחות בחורשה הקטנה שלהם שלא משנה כמה ניסה לא הצליח למצוא. אבל עכשיו הכל משתנה, הוא חזק מספיק סוף סוף וסופם של היצורים הנבזיים האלא, הבושה הזו לאנושות כולה עומד לבוא.
הוא צחק בשקט בחדר הכס שלו בזמן שמשרתו הביא לו כוס וויסקי. סביבו נתלו שטיחי קיר בהם מתוארים מראות קשים של היצורים נרצחים, כולם בהזמנה אישית.
"זיגפריד, אני חושב שהגיע הזמן לקצת…כיף" אמר למשרתו וצחק צחוק צורם.
"אדוני, לומר להם?" שאל המשרת.
"כן, תאמר למשרתיי הנאמנים את הבשורה השמחה. אך זכור להזהירם, היצורים הללו יכולים לשחד אותם ב..חמידות או הזדהות עם רגשות הנטישה שלהם, כל הזבל הרגשי, היצורים הללו ינסו להסיט את דרכנו מדרך הישר אך אנחנו נשלחנו על ידי אלוהים, והאל יעזור לנו להביס את הסטיות הללו"