על דם, מאבק וחלומות מתוקים-פרק 1

היה זה היום בו מיי הגיע לחורשה, היא שמעה על המקום הזה אבל לעולם לא חשבה שתראה את המחזה המרהיב הזה. עצים גבוהים אך גזעי העצים היו כל כך שונים אחד מהשני, בצורות מפותלות או בקווים ישרים לגמרי לפעמים. והעלים, בכל עץ צבע העלים השתנה, היו עלים ירוקים, אדומים, כחולים ואפילו לבנים והכל הסתדר יחד במין הרמוניה בחורשה העצומה הזו באמצע היער. על כל עץ היה בית קטן שעוצב בצורה מיוחדת ומשונה לכל עץ, בין ענפי כמה עצים היה גם מה שנראה כמו מנהרה קטנה או מערה ועם מגוון האנשים שם לא הפתיע אותה שיכולים להיות אנשים שגרים במערות הללו.
זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת ולכן היא לא ציפתה לשום קבלת פנים, אבל ברגע שרגלה נחתה על יד עץ שענפיו היו מפותלים במיוחד ועליו בצבע ירוק שהיה כמעט שחור הופיע מולה נערה שלא נראתה מבוגרת ממנה בהרבה, שערה הבהיר והחלק אך פרוע נפל מעט על פניה והמשיך כמעט עד סוף בטנה, עיניה היו כחולות אפורות בהירות כמט כקרח ובכל זאת הייתה בהן מין חמימות, היה לה אף סולד ושפתיים עבות, עצמות לחייה הגבוהות החמיאו לפניה ונתנו לה מראה מעט אימהי. היא בחנה את מיי ואז חייכה חיוך חמים.
"שלום, ברוכה הבאה ל…קהילה הקטנה שלנו. איך קוראים לך?" היא הושיטה למיי את ידה.
מיי שמה את ידה ביד של הנערה, עדיין חשה מעט אי אמון ואמרה: "מיי, קוראים לי מיי."
"טוב מיי, אני קריסטל. בואי, יש לנו הרבה מה לעשות." אמרה, שמה בהחלט הלם את עיניה.
קריסטל כמעט משכה את מיי לאמצע החורשה. "בוקר טוב! יש לנו דיירת חדשה!" הכריזה בקול רם וברור. לא נראה שהרבה אנשים יוצאים אבל קומץ קטן יצא מהביתנים הקטנים שלהם ונכנס במהירות. נערה יצאה ממערה (כמו שחשדה מיי חלק מהם באמת גרו במערות) ונער ירד במדרגות מביתן שנמצא על עץ עם עלים אדומים כדם.
הם החלו להתקרב לכיוונה כשעל פני הנער חיוך חביב ואת פני הנערה אי אפשר היה לפענח.
לנער היה מראה מסתורי וחמים בו זמנית, שערו הפרוע היה שחור אבל גם מרחוק ראו את גוון זהבהב, עיניו היו ירוקות וזהובות, על יד עין שמאל הייתה לו צלקת במיד עוררה במיי את המחשבה על איך יכל לקבל צלקת כזו. בהליכתו הייתה מין סמכותיות וביטחון.
על ידו, הייתה נערה עם מראה מוזר הרבה יותר. אחת מעיניה הייתה שחורה, ועיניה השנייה למרות בעיגול השחור והאישון ביניהם היה צבע לבן כשלג, שערה היה שחור כמו עינה, הוא היה קצר וקופצני. אם עצמות הלחיים הגבוהות אצל קריסטל נתנו לה מראה אימהי לנערה הזו הם נתנו מראה…סמכותי ואלגנטי, עורה היה חיוור כמעט כשלג.
הם התקדמו לעברה ועכשיו מיי ראתה שגם לנערה היה חיוך קטן על פניה.
"ברוכה הבאה! אני מרטין, וזו רד." אמר הנער כשידיו עשו מן מחווה קטנה וחברותית. "נשמח אם תאמרי לנו לאיזה חיה את הופכת ואז נוכל לתת לך ביתן. אנחנו מזהירים, את לא תגורי לבד וזה בגלל מחסור המקום הזמני שלנו, הרבה מגיעים בזמן האחרון." המשיך בחיוך.
"אני הופכת לזאב לבן" ענתה לו מיי.
"נהדר! גם אני הופך לזאב, זאב אדמוני למען האמת," הוא נראה נלהב מהרעיון של עוד "זאב ללהקה", "את רואה את הביתן על העץ שם?" שאל בזמן שהניח את ידו מסביב לכתפה וסובב אותה מעט, מולה היה עץ שחלק מענפיו היו ישרים כסרגל וחלקם מסובבים בספירלות קטנות, עליו היו ירוקים בהירים, ובין הענפים היה ביתן קטן עם ציורים רבים שמהמרחק הזה לא יכלה לראות. "זה הבית החדש שלך, מקווה שתהני!" אמר וכמו שהגיעו השניים במהירות כך גם הלכו במהירות. הם התרחקו קצת ונראה שהנערה, רד, אמרה משהו למרטין ופניה היו כעוסים.
"בהצלחה!" אמרה לה קריסטל ונעלמה גם היא. מיי התחילה להתקדם אל עבר חייה החדשים.