עיר של גיבורים- חלק 1 (ניסיון)

היה זה היום הראשון של הקיץ. ג'פרי כהרגלו צפה בילדים שרצו וצחקו במורד הרחוב של בית היתומים על שם ריצ'רד סטנפורד. אותו מקום, אותה שגרה סתמית, אותם ילדים שישנים איתו באותו חדר, באותו בית, שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותו.
כשהביט מבעד לחלון חדרו שם לב למבטם הנוקב של הילדים מלמטה, הוא מיהר לחמוק מהם ונשכב על הרצפה. הוא שמע את צחוקם המלגלג שהתחיל להיחלש עד שלא נשמע עוד.
דפיקה בדלת עוררה אותו מהמחשבות הטורדניות שלו, היא נפתחה ובפתח עמדה אישה צעירה בעלת שיער דליל ועיניים בורקות.
" למה אתה יושב כאן?" שאלה. ג'פרי היסס בתשובתו.
" אני… חושב." ענה בשקט.
" בוא תרד לחצר, הילדים האחרים משחקים שם בכדור," הוסיפה. " חוץ מזה, לא בריא להישאר בפנים כל היום, בייחוד כשיש מזג אוויר נפלא שכזה."
האישה התקרבה אליו בשקט. כשחיוך רך על פניה היא הושיטה לו את ידה ואמרה " בוא."
ג'פרי תפס בידה ונעמד על רגליו. שניהם הלכו ביחד לכיוון החצר.
היא צדקה, מזג האוויר באמת היה נפלא. כל הרחוב הואר מהשמש החמימה, שחלקה הסתתר מאחורי עננים זכים, ורוח קרירה וחלשה אווררה את המקום מדי פעם.
החצר לא הייתה גדולה במיוחד, אך מספיקה לכל יושבי הבית. ג'פרי וחלק מן הילדים והעובדות שישבו איתו על הספסלים צפו במשחק כדורגל הרחוב שהתחיל במגרש האפר.
ועדיין, זו הייתה השגרה. שום דבר מיוחד לא קרה.
הלוואי, התפלל ג'פרי, הלוואי שמשהו מיוחד יקרה ואוכל לצאת מהשעמום המתמשך הזה.
" אני חוזר פנימה." אמר לאחת העובדות ונכנס חזרה אל הבית.