עיניים מסתוריות פרק 6: מלאך או שטן

2014 ינואר יוג'ין מייקלונד
למחרת אוליאנה קמה בשבע בבוקר קמה מהמיטה שלה, היא ידעה שמחר מתחיל היום הראשון ללימודים שלה בתיכון בשם הלנה ריין שם מוזר לתיכון. אבל היא היתה מוכנה היא פתחה את התקייה מביטה במלאך שוב הוא היה כל כך מטושטש, היא הביטה חושבת עיניו היו ירוקות כנפיים לבנות מדהימות גוף ותווי פנים לא נראו. היא קמה ממיטתה מסרקת את שיערה מתלבשת היא שמה את התקייה בארון. ויצאה לכיוון הסלון היא ראתה פתק שהם כולם יצאו לעשות קניות לבית. אוליאנה לבשה מגפיים ויצאה היא לבשה שמלה חורפית קלילה וסגרה את דלת הבית ויצאה לחצר האחורית של הבית, היא ישבה לה על ספסל חושבת על מה שקראה בקלף….*איך קשורים ההורים שלי לכל העניין הזה?* אוליאנה תהתה במוחה חושבת.
"לעזאזל" היא אמרה בשקט מביטה ביער שהיה כל כך יפה העצים הלבנים בחורף שם היה כל כך יפה לבן ונילי, היא חייכה לעצמה קמה. *אולי שם אמצא שקט בתוך היופי הונילי הזה….* היא צעדה נכנסת ליער הכל היה שם לבן העצים היו בלבן קרח דק היה שם היא נכנסה לתוך היער צועדת היא כל כך רצתה להוריד אתה המגפיים שלה וללכת יחפה שם היא הורידה את מגפייה צועדת עם הגרביונים שלה בצבע גופה ושמלה כחולה על גופה, היא צעדה נהנית מהקור. אחרי עשרים דקות הליכה היא ראתה משהו מוזר היה שם חלק ביער בירוק במן מרובע סמטרי. היא נכנסה לשם פיה היה מעט פתוח היה שם יופי אלוהי אגם כחול עמוק פרחים ורדים בכל מיני צבעים וצבעונים עצי תות עצי לימון ועוד שני עצים שאינם מוכרים לי. הכל היה ירקרק. "ואו כל כך יפה אבל מוזר היער צריך להיות בלבן עכשיו בעונה הזו ולא בירוק…לאן הבאתי את עצמי לעזאזל!! " היא אמרה מהרהרת בקול היא הביטה סביבה מהוססת אוליאנה התקרבה בחזרה למקום שממנו נכנסה למקום היא באה לצאת משם אבל היא נפלה כאילו קיר מולה. היא ניסתה שוב ונפלה זה היה כמו קיר בלתי נראה. "כוס אמק," היא קיללה שם.
"תקועה כאן אוליאנה הילון!" היא שמעה קול אחר מאחוריה היא הסתובבה מופתעה איך הוא הופיעה כאן. עמד מולה בחור צעיר עיניו ירוקות ים כמו של מלאך שיערו בלונד מלוכלך.
"מי אתה?" היא שאלה מופתעת.
"מי אני שאלה טובה, מה את עושה כאן לא שמעת שזה מסוכן להיות כאן?" הוא אמר בחיוך.
"אם כאן כל כך מסוכן למה אתה כאן?" הוא חייך בתגובה למה שהיא אמרה לו.
"למה כי אני מכיר את המקום ואת מעולם לא היית כאן," הוא אמר לי הופתעתי.
"איך לכל הרוחות אתה–" הוא קטע את דבריה
"יודע? את באמת לא יודעת כלום או משחקת אותה?" הוא אמר לה.
"יודעת מה?" היא שאלה.
"את אוליאנה הילון אבי הכיר את אימך," הוא התקרב אליה ידיו היו על פניה החיוורות. "הוא היה מאוהב בה היא היתה אהבת נעוריו, אז אימך ברחה עם מטביי הילון המשפחות שלהם היו אויבים אבל אביך כבש אותה הוא ידע איך להרשים אותה עם קסם האישי שלו. ואבי התחתן עם אמילי שיין אחרי זמן מסוים." היא הביטה בו מופתעת היא התרחקה ממנו.
"מי הוא אביך?" היא שאלה אותו הוא צחק בתגובה הוא היה מדהים ביופיו ומוזר.
"את לא תכירי גם עם אומר לך, את לא ידעת מכלום." הוא אמר. "אבל שמו ג'וד מילר את נראת מופתעת," הוא אמר מתקרב אליה. "את לא היית אמורה להיוולד אבל זו הבחירה של אמא שלך היתה לעזוב אותו." היא התרחקה ממנו היא זזה מבינה שאין לה יותר לאן לזוז.
"איזו שטות אמא שלי קובעת את גורלה לא אתה ולא אבא שלך! אמא שלי אהבה את אבי התחתנה איתו מתוך אהבה מתוך בחירתם נולדתי. כי זו הבחירה של שניהם היתה ואף אחד לא יכול להגיד שאני לא אמורה להיוולד. ובמיוחד לא אתה עם נולדת לאביך בן שהוא כנראה אוהב." היא אמרה בקול קר ותוקפני.
"את טועה את לא היית צריכה להיוולד כי לא מגיעה לך," הוא אמר לה היא הרגישה רעד בגופה המגפיים שלה נפלו מידיה, לא מספיק שאיבדה את הוריה.
"מי אתה חושב שאתה!!!!!!!!!! מי אתה שתחליט!!!!!!! אתה לא אלוהים ואבא שלך לא!!!!!!!!!!! אני אוליאנה הילון לא משנה מה אני עבור!!!!!!! לא משנה מה הוריי עברו אני קיימת!!!!!!!!! ואתה ואביך וכל העולם יכול לקפוץ לי ולהוריי והעולם יכול להתהפך אני קיימת!!!!!!!!!" היא אמרה בקול תוקפני ואמיץ. הוא חייך חיוך קר ונגע בפניה.
"תמיד לא יכולתי להבין מה יש בה שמושך אליה ואת אבא שלי במיוחד?" הוא הביט בעינייפ רצחניות שלו היא ניסתה להתרחק הוא הצמיד אותה לעץ. "עכשיו כשאת פה אני יודע מה גרם לאבי להימשך לאימך." הוא הביט בעיניה נוגע בלחייה.
"אין לי מושג מה הבעיה שלך איתי היא…..אמא שלי מתה אז אין לך ולאבא שלך מה לעשות. אני לא היא אין לי מושג—" הוא שם את ידו על שפתיה.
"את טועה שוב היא מתה אבל את עדיין קיימת ואת הדרך היחידה לנקום במטביי לפגוע בך זו הדרך לפגוע במטביי." קולו היה קר היא הביטה בו בשינאה.
"אבא שלי מת עם אמא שלי בתאונה שבה אני הייתי אמורה למות איתם!!" גופו היה קרוב לגופה. "אין לך במי לנקום מלבד בי, אבל אני לא מתכוונת לתת לך לעשות זאת. אני לא חלק מזה ולא יהיה אני לא מכירה אף אחד לא את סבתות שלי ולא סבים שלי שהחליטו להשאיר אותי בבית יתומים!!!" היא אמרה בקול תוקפני הוא הביט בה בהפתעה. היא התחמקה ממנו לוקחת את מגפיה ורצה במהירות בין העצים הוא רץ אחריה היא רצה במהירות גבוה מגיעה לעוד עצים, היא התנשפה כמו מטורפת מגיעה לחצר שלה. היא נכנסה לביתה לוקחת את התיק מכניסה כסף בגדים ואת תיק גבה הישן עם התקיות. היא כתבה פתק להוריה המאמצים שהיא נוסעת הביתה לזמן קצר לביתה הישן כי היא צריכה לטפל בכמה דברים. היא השאירה פתק על המקרר היא לקחה את הדברים והמפתחות ויצאה למכונית שלה מפעילה אותה. היא התחילה לנסוע במהירות משם נוסעת משם במהירות גבוה היא לא שמה לב למכונית נוספת נוסעת מאחוריה. היא נסעה במהירות.
********
"אנטון מה סגרת בעניין העסקה?" ג'יין הילון דיברה בטלפון בזמן שהנהג הסיעה אותה ואז עברה מולה מכונית במהירות גבוה.
"מי המטורף הזה ששם נוסע?" היא צעקה מביטה במכונית שנעצרה ברמזור היא עצרה באופן חלק. היא פתחה את חלונה מביטה היא ראתה נערה צעירה בגיל שבע עשרה שיערה בלונדיני ועיניה כחולות אפורות.
"מטביי," היא אמרה עיניה היו אותו מבט של מטביי היא נראתה חיוורת היא זיהתה בה את אלינור גם עיניה התמלאו זעם כשחשבה על כך. אז כשהיה רמזור ירוק היא נסעה במהירות גבוה יותר ליציאה מהעיר. "ג'יימס סע אחרי המכונית ההיא ליציאה מהעיר," היא אמרהה לו הוא נסע. *לאן את נוסעת ילדה מה את עושה?* היא נסעה אחריה רואה את הנערה נוסעת היא נזכרה בריב שלה עם בנה מטביי ואלינור.
*"אני אוהב אותה אמא והיא תתחתן איתי בין תירצו ובין עם" קולו של מטביי הדהד במוחה כשהיא נסעה אחרי הילדה שלו הבת שלו שהיתה בעלת אותם עיניים אפורות רק עם כחול ואותו מבט היה להם. היא נסעה במהירות גבוה הילדה הזו אז היא עצרה בצומת בתחנת דלק יוצאת. לוחצת על הכפתור של שירות עצמי.
"אני צריכה טנק מלא תשעים וחמש!" היא אמרה בקולה הקר היא התחילה פותחת את מכסה וממלאה דלק.
"אוליאנה הילון?" היא שמעה קול של אישה מבוגרת היא הרימה את מבטה. שיערה שחור ועיניה ירוקות.
"כן, אם מי אני מדברת?" אוליאנה שאלה אותה בקול מרוחק.
"אני ג'יין הילון," היא אמרה לה אוליאנה הנהנה רק.
"אני מבינה," היא אמרה בקול מרוחק.
"אוליאנה אני מצטערת על מה שקרה להורים שלך," היא אמרה לה אוליאנה לא הביטה בה.
"באמת? לא חשבתי שלמישהו ממכם בכלל אכפת מה עלה בגורלם." היא אמרה לה כשסיימה למלא את דלק האישה הביטה בה. "אל תדאגי ג'יין לא חזרתי בשביל אף אחד ממכם חזרתי מחוסר ברירה לכאן, בגלל ההורים המאמצים שלי שאוהבים אותי כמו הבת שלהם. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה אין לי מה לעשות כאן." היא ענתה בקול קר חיוך קר על פניה היא צעדה לתוך החנות שם שילמה.
"אוליאנה את טועה—" ג'יין אמרה נעמדת מולה.
"במה שזרקתם אותי לבית יתומים? וזה שכל השנים האלה לא פעם אחת אף אחד לא התקשרת אפילו לשאול מה שלום הבן שלך, אני לא מדברת על עצמי אתם כולכם שונאים אותי כי אני לא מה שרציתם. אני הרי הבת של אלינור." היא אמרה בחיוך לא היה לה מה להפסיד.
"אוליאנה אל תלכי אני מצטערת," היא אמרה לה בכאב.
"אני מצטערת ג'יין איחרת!" היא אמרה לה עוזבת מפעילה את המנועה ונוסעת היא נסעה במהירות גבוה היא הביטה בנערה.
*היא כל כך גאוותנית כמו ההורים שלה,* היא נכנסה למכונית ונסעה חזרה לעיר.
**********************************************************************************
אנה נכנסה לביתה היא ראתה פתק על המקרר. 'אמא החלטתי לנסוע הביתה לכמה ימים קשה לי להתרגל לעיר החדשה שבוע הבא אחזור אוהבת אוליאנה' היא נשמה דואגת.
"מה קרה אנה?" ג'ון שאל אותה.
"אוליאנה נסעה חזרה לסנטה מוניקה עד סוף שבוע היא אמרה שהיא רוצה טיפה להשאר שם עד שתתרגל לרעיון המעבר." היא אמרה לו בדאגה.
"מה את דואגת אוליאנה תחזור בקרוב המעבר קשה לה עוד המשפחה שלה והדיבורים על הוריה מקשים אליה." הוא אמר לה אז נשמעה דפיקה בדלת ג'ון ואנה ניגשו לדלת ומולם עמדה האישה ממנה חששו שתופיעה ג'יין הילון.
"אז זה אתם ההורים המאמצים של אוליאנה," היא אמרה מבינה ומכירה בהם.
"כן, ומה את עושה פה ג'יין הילון כפי שזכור לי את ובעלך ויליאם התנגדתם לקחת אותה אחרי מה שהיא עברה, איבוד הורים ובנוסף מוות קליני." ג'ון אמר לה בקול קר.
"ג'ון קודם בואו נכניס את האורחת אנחנו לא כמוהם מחזיקים אנשים בחוץ," אנה אמרה רומזת לה להיכנס היא נכנסה לסלון איתם.
"היום ראיתי את אוליאנה….. היא היתה בתחנת דלק, דיברתי איתה." היא אמרה להם.
"מה רצית ממנה?" ג'ון שאל.
"רציתי להכיר אותה, ברגע אחד ראיתי מול עיני את מטביי היא כל כך הזכירה לי אותו." היא אמרה להם.
"אבל, היא לא רצתה לדבר איתי כעסה אפילו כמוהו." היא אמרה להם.
"למה ציפית ממנה כולכם פגעתם בה בזמן הכי קשה כשהוריה מתו אף אחד לא היה לידה היא היתה לבדה השתדלנו בכל כוחינו לשמור אליה להגן אליה, אבל היא לא נפתחה ישר אלינו לקח לה זמן עד היום שבו היא קראה לי אמא בפעם הראשונה." היא אמרה לה ג'יין הקשיבה לה. "היא אפילו בלילות לא ישנה טוב רדפו אותה סיוטים מהתאונה הזו מאז שהיא עברה מוות קליני." היא אמרה לה.
"לקחנו אותה כי נתנו מילה הבטחנו למטביי ולאלינור שנאהב אותה כמו את הבת שלנו עם משהו יקרה להם חס וחלילה, והיא באמת הפכה להיות לבת שלנו. היא עזבה בגלל שהיא צריכה זמן משלה, להתרגל לדברים שקורים סביבה והדרך הכי טובה להיות קצת בבית במקום מוכר." ג'ון אמר לה.
"אני הבנתי שטעיתי כשראיתי אותה אני רוצה לתקן את זה בגלל זה באתי," היא אמרה להם.
"אם את רצינית לגבי זה את תצטרכי לתת לה זמן," ג'ון אמר לה.
"אני אעשה הכל רק תעזרו לי למצוא איתה שפה משותפת בבקשה." היא אמרה להם.
"ג'יין אוליאנה מאוד עכשיו במצב רגיש היא נלחמת בכל דבר את צריכה לתת לה זמן לאט לאט היא תפתח עם תרגיש בכך." היא אמרה לה.
"אני מקווה שאצליח להגיעה לליבה של נכדתי היא הדבר היחיד שנותר לי מהבן שלי ומכלתי, הבנתי רק עכשיו עד כמה טעיתי לגביה היא כל השנים האלה רק השקיעה בחיי המשפחה שלהם." היא אמרה לה.
***************************************************************************************************