עיניים מסתוריות פרק 4 האריה האבוד חלק ב'

"היא הולכת בשלכת,
ידיה רועדות מקור
ראיתי בעיניה דמעות.
דמעות שהורגות אותי,
גבר שאוהב אותה.
הנערה שלי סובלת,
ואני לא יכול לעשות כלום.
מירנדה אמורה להבין,
שאין לי אהבה לתת לה.
שאין לי כל מה שהיא רוצה.
אני אוהב רק את….אלוהי."
(מתוך יומנו של מירון בן משה בשפה הארמית)

1485 עיר סנרהינה
מירון בן יוסף עלה על כרכרה של המלך הוא ידע שהאדם שמולו מלך, שמתחזה מול אנשים לאציל עשיר. נכון שהוא מרשים והתנהג כמו האצילים, אבל עדיין מירון ידע לזהות אותו בפנים הוא זכר אותו כשהוא התחבא בתעלה. כי היה טונה של נרצחים מירון חשש לחייו הוא היה יתום, אבל הוא ידע שהוא אמור להמשיך לחיות בשביל הוריו ובשביל העם היהודי. מספיק נפש אחת חיה יש בו עולם במלואו הוא שרד רעב הוא לא אכל שבוע כבר, הוא היה רעב מאוד אבל הוא המשיך להחזיק מעמד. הוא היה רזה מאוד מול כולם לגיל שלו הוא ידע לקרוא ולכתוב עדיין והיתה בידו השכלה למרות העוני. הוא הגיעה לבית מדרש ולמד הוא למד שפות זרות ללא פחד ודיבר אותם כאילו היתה שפת אימו. המלך הביט בו והאישה שישבו מולו, כשהאישה נכנסה לסמטה היום והתקרבה עליו הוא הרגיש סכנה מירון התרגל שמגרשים אותו מכל מקום. ועכשיו באה אישה ומציעה לו לבוא איתה אל הלא נודע. הוא הרגיש מושפל באותם רגעים כשכולם הביטו בו בנער זר שחולם יום אחד לשוב לאדמתו לביתו ולהרגיש בטוח. הוא למד שבמילים אדם יכול למות מבפנים הכאב יותר חזק מכאב פיזי. ידיו רעדו במהלך הנסיעה אמיליה הביטה בידיו העדינות של הנער ועד כמה הוא רזה גופו כאילו לא אכל שנים. עיניו היו כהות במקום בהיר עיניו הירוקות ים וכחלחלות, כשהם חנו את כרכרה הנער נתן קודם לצאת למלך ולמלכתו והנער יצא אחרון בבגדיו הבלויים. המשרתים הביטו בו מופתעים לראות נער עני עם סמל של תליון על צווארו יהודי בנוסף יוצא מכרכרתו של המלך.
"אמנדה ג'יין הכינו לנער מקלחת תחפפו את שיערו." אמיליה הכריזה למשרתות.
"כן, גברתי." הן ענו בקול אחד.
"ואת רייצ'ל הכיני לנער חדר שיניה ובגדים ראויים בגדי מלוכה." אמליה אמרה לנערה בת שש עשרה ככל הנראה.
"כמובן גברתי," היא ענתה בנימוס בוחנת את הנער הנאה שמולה. המשרתות תפסו את ידו של הנער ורייצ'ל פנתה ללכת לחייט המלוכה היא כבר ידעה מה מידתו לא פעם עסקה בתפירה.
הנערות השניות אמנדה וג'יין הכניסו אותו לארמון לחדר האמבטיה מביאות מים חמים. הן יצאו מהחדר נותנות לו להתפשט הוא התפשט אך לא הוריד את השרשרת מצווארו הוא נכנס למים אחרי זמן כה רב. הוא חלם על זה שנתיים מאז שהוריו נהרגו בפרוגרומים שקראו הנערות נכנסו עם סבונים הכי טובים חופפים את שיערו בלונדיני של הנער. שהיה בהיר יותר ונקי שיערו היה חלק ועדין והארוך שיערו היה בלונד מלוכלך. הבנות הביטו ביופיו בפניו שהוא מרח על פניו את סבון עוצם את עיניו ושוטפת ביסודיות הן הביטו בפניו הלבנות חיוורות כמו חלב. הוא היה נאה מאוד תווי פניו היו גבריות מאוד. הוא שטף את גופו ואת שרשרת וצחצח אותה טוב, היא היתה בצבע זהב לבן כפי שהיתה קודם. האריה היה זהוב והמגן דוד היה בזהב משובץ יהלומים הן הביטו בשרשרת היפה.
"איך שמך יהודי במה זכית בכבוד לכך?" הנערה ההיא ג'יין שאלה אותו היא ראתה שהנער שתק.
"אני מירון בן משה איני זכיתי בדבר עני אני קבצן מבקש נדבות." מירון ענה בקולו הקר והשקט קולו היה כתמיד אצילי ותמיד הקסים את כולם בקולו.
"אתה טועה מירון בן משה אתה אינך מקבץ נדבות!" הוא שמע קול אחר עונה הוא הרים את מבטו רואה נערה צעירה שיערה בלונד זוהר עיניה כחולות שפתיה עדינות תווי פניה ישרות.
"גברתי…." הבנות הפסיקו וקדו לפניה.
"השאירו אותנו לבד," היא היתה בגילו הנערה היא לבשה שמלה כחולה ויפה, היא התקרבה עליו מביטה בעיניו הירוקות ים כחלחלות מעט. "אני הנסיכה מירנדה," היא אמרה לו הוא הניד בראשו בכבוד. "אני רואה שאבי צדק לגביכם היהודים אתם לא יודעים לכבד כראוי את המלך," מירון חרק שיניים מרגיעה את עצמו שלא להגיב לילדה המפונקת שמולו.
"מי שמדברת," אמר בסופו של דבר לא מסוגל לשמור בתוכו את האמת לרגשותיו. "ומה איתך גברת צעירה מתפרצת לחדר מקלחת ועומדת מול גבר ערום ועוד יהודי." הוא ענה בחיוך זדוני על שפתיו שיניו היו עדיין סופר לבנות. "אני לא משתחווה לבני אדם אני מניד את ראשי כאות לכבוד, וכך גם אחיי." הוא המשיך לומר לה.
"אתה דובר בשפתי כאילו שפתך מעניין…. מה מניעה אותך מה הביא אותך לכאן?" קולה היה תוקפני ופוגע הוא השתתק.
"עיזבי אותי לנפשי לכי בדרכך אני בדרכי אני יהודי ואת נוצריה כל אחד חי ונושם בדרכו." הוא אמר בקול בטוח יותר ויותר אמיץ הוא הרים את מבטו ועל פניו האציליות היה מבט גאה חסר פחד.
"אתה!!!!!!!!! איך אתה מעז לדבר עליי?" היא שאלה בקול תוקפני.
"תצאי מכאן ילדה את עוד לא מספיק גדולה לדבר אליי ככה." הוא אמר בקול אדיש. הוא תפס את המגבת התלויה שהיתה בקצה האמבט הנערה עדיין נמצאה בחדר. הוא חייך חיוך ארסי. "את לא נכנעת, בסדר אני אעזוב ילדה רק תני לי להתלבש." הוא אמר לה היא הופתעה מחיוכו שהיה כמו קרן אור מדהים. היא יצאה משם הוא קם מכסה את גופו החיוור. אז נכנסו ג'יין ואמנדה שני נערות.
"מה אמרת לנסיכה המפונקת שהיא כל כך עצבנית?" שאלה אמנדה צוחקת מולו הוא חייך אליה החיוך הקורן שלו.
"מה שהיא היתה צריכה לשמוע עוד לפני כן מפונקת ילדותית." הוא אמר להן הן הביטו בחיוכו המדהים.
"תודה לכן על הכל אני חושב שאליי לעזוב את המקום הזה הוא לא בשבילי." הוא אמר להן ואז הדלת נפתחה והוא ראה את הבחורה הצעירה ההיא רייצ'ל מביטה בפניו הנאות החיוורות עיניים ירוקות ים בגוון כחלחל. היא הביטה לשנייה וחזרה למציאות מיופיו המשגע שהיה משהו לא טבעי.
"הבאתי את הבגדים שלך בחור צעיר," היא אמרה בנימוס.
"תודה לך, לא היית צריכה להגזים יכולת להביא משהו פשוט לאדם פשוט." הוא אמר לה בנימוס היא הופתעה כאשר אמר זאת בקולו המתוק בשפתם.
"המלכה ציוותה ואנני חושבת שאתה אדם פשוט למלך או למלכה." היא אמרה יוצאת קדה אבל הוא עצר אותן מלקוד לו.
"אל תעשו זאת בפני, אני אדם פשוט לא מלך ולא אציל אני נער עני קבצן ואנני מוכן לקבל יחס כזה בפני נערות טובות לב כמוכן." הוא אמר בנימוס להן הן הופתעו כאשר אמר זאת אבל עשו כפי שביקש ויצאו.
הוא התנגב במגבת ולבש את הבגדים המכובדים ממשי הוא הביט בעצמו. "לאן הדרדרתי לכל הרוחות יתומים אני אין זכות לבגדי חופש רק בארצי אני יכול ללבוש אותן," הוא אמר לעצמו בארמית. הוא התלבש וישב בחדר השינה יושב על המיטה, הוא ראה שם דיו ועט ודף נקי הוא התחיל לכתוב בדף כל תחושותיו.

***************
המלכה ישבה על כס המלכות שלה בחדר אז היא שמעה דפיקות בדלת והבנות ששירתו את מירון נכנסו לחדר. הן קדו בפני המלכה. "אנא בנות התקרבו אליי," הן התקרבו אליה כל כך קרוב קדות. "מה שלום מירון בן משה?" היא שאלה אותן. "גברתי הנער מטופח ומולבש," רייצ'ל אמרה לה בנימוס בשם כולן. "אם כך רייצ'ל הביאי את הנער הצעיר אליי." הנערה הנהנה וקדה בפניה יוצאת.
"גברתי קרה עוד משהו מוזר עם הנער הזה הוא סירב לכך שנקוד לפניו." אמרה אמנדה למלכה.
"הנער ביקש זאת?" שאלה המלכה בהפתעה {הוא בהחלט שונה ממה שחשבתי}.
"כן, גברתי הוא סירב לכך הוא אמר 'אל תעשו זאת בפני, אני אדם פשוט לא מלך ולא אציל אני נער עני קבצן ואנני מוכן לקבל יחס כזה בפני נערות טובות לב כמוכן.' במילים האלה הוא אמר ועשינו כדבריו." המלכה חייכה בתגובה.
"טוב עשו כרצונו," היא אמרה להן הן קדו ויצאו מהחדר.
בינתיים רייצ'ל רצה אל חדרו של מירון היא ראתה אותו יושב וכותב היא התקרבה אליו סקרנית הוא כתב בשפה לא מוכרת לה.
"מירון בן משההוד מעלתה קוראת לך," היא רצתה לקוד לפניו אבל הוא עצר אותה עם יד. היא הביטה בלבושו האצילי. "אל תעזי לעשות זאת בואי," הוא אמר תופס בידה וצועד איתה כשהם התכוונו לרדת נשמע משהו כמו פיצוץ הוא תפס את רייצ'ל מכופף אותה בשביל שלא תפגע ואז הכל הפך להיות ערפלי מאוד………….