עיניים מסתוריות פרק 4: האריה האבוד חלק א'

"כשראיתי אותו הנער הזה כבש אותי,
גרם לי ברגע אחד להפוך לאימו.
הוא היה מתוק רציתי שהנער הזה יהיה לביתי,
רציתי שהוא יהיה לביתי מירנדה לגבר.
יופיו אופיו צורת חשיבתו שונה מאוד.
לא דומה לשלנו הוא מלאך משמיים,
שאולקים שלח לנו אותו."
(מתוך יומנה של אמיליה מלכת סנרהינה)

פבואר 1485 כפר סנרהינה

סנרהינה נכבשה על ידי המלך ג'ונתן השני, אשר הפך את סנרהינה לעיר בירתו. יופיו של הכפר סנרהינה כבש את ליבו השדות הירוקים, העצים, ובעיקר השושנים המוזרים של המשפחה היהודית ישראילוב שהם גורשו מספרד עצם היותם יהודים. השושנים שגידלו אותן באופן יופי לא טבעי היו בצבע זהב מוזר היו להם כמה צבעים זהב, אדום יין שנצץ לאור הירח של הלילה והאחרון היה צבע לבן חלבי זוהר בלילה. המלך ג'ונתן השני פעם בשבועיים רכש את ורדים מהמשפחה בתמורה לסכום חמש נטילי זהב המשפחה התקיימה בכסף הזה, ומה שתמיד זיעזע את המלך ג'ונתן שהמשפחה תרמה שני נטילי זהב לבית הכנסת בכפר. הכפר של המלך הפך לעיר מיום ליום פרחה העיר, אך העוני הבלתי נסבל המשיך. הכמרים נלחמו בכך שארבה יקבלו את דתם הנצרות. מיום ליום המלך הכריז מיסים גבוהים כאשר יצאו אנשי העיר למלחמה נוספת מול ממלכת פליאזייה שלא הפסיקה לנסות להחזיר את הכפר לידם. במהלך טיוליו של המלך עם אחת מנשותיו האהובה אמיליה בתור אצלים המקומי, הוא הלך עם שומריו בשוק. שואל על מיסים ועל חיים שהמלך מעניק לסוחרים ורוכש בדים חדשים לביתו מירנדה שילדה לו אמיליה, כשהיא עברה ברחוב היא ראתה נער עני יושב בסמטה עם בגדים בלויים שיערו היה מלוכלך צבע שיערו כמעט ולא נראה הוא היה בעל שיער בלונד, המלכה אמיליה התקרבה לסמטה.
"גברתי, מסוכן שם!" אמר אחד משומריו של מלך.
"הישאר כאן אני אסתדר," היא אמרה בקולה קר רוח השומר נשאר במקומו. המלך המשיך לקנות הוא בטח באישתו במלכתו אמיליה. היא התקרבה לסימטה החשוכה שבה ישב הנער. היא הביטה בו יופיו של הנער כבש אותה שיערו היה בלונדיני תווי פניו אציליות וישרות למרות הלכלוך עיניו הו אלוהים עיני מלאך ירוקות ים בגוון מעט כחלחל ידיו עדינות לא כמו של פועל. "נערי איך קוראים לך?" הנער הרים את מבטו שותק. על צווארו שרשרת עם תליון אריה מגן על מגן דוד. "הו אתה יהודי," היא אמרה הנער שתק הוא התרגל לעובדה שיש שנאה כלפי יהודים. הוא לא דיבר את שפתם הוא דיבר ארמית הנער הוא ענה בקול המושלם שלו בלטינית שלהם.
"יהודי אני שמי מירון בן משה," הוא ענה בקולו המושלם שאמיליה אהבה הוא היה שונה.
"אני אמיליה נעים להכיר נערי, איפה הוריך?" היא שאלה בקול רך ודואג.
"הוריי בגן עדן גבירתי," הוא ענה בשפתה היא ראתה את עיניו הקרות המתות.
"אני מצטערת עבורך, אבל מכיוון שאתה לבד בעולם אנא בוא איתי," היא אמרה הוא הופתע לשמוע שהאישה העשירה הזו אומרת לו.
"איני יכול יהודי אני איני התנצר לעולם מכיוון שזהו חטא לגבר צעיר שקיבל את התורה." הוא ענה לה בשפתה היא הביטה בנער כשאמר לה זאת.
"כרצונך נערי אינך חייב לקבל את דתי הישאר יהודי, אבל אנא תן לי לעזור לך בוא איתי שמור האמין כרצונך אבל בבקשה הישאר בביתי. ליבי כואב לראותך סובל מול עיניי." היא אמרה בקול אימהי מלא חמלה כלפי הנער היא הושיטה את ידה לעזור לנער לקום הוא קם על רגליו הוא היה גבוה מאוד מול המלכה. היא הביטה בגופו הגברי המפותח כלוחם. הוא הוריד את ראשו צועד איתה לכיוון המלך כשהמלך ראה את הנער הוא הופתע לראות את אישתו עם הנער הצעיר, כשראה את שרשרת הוא נשם עמוק מנסה להירגע. כל האנשים בשוק הביטו בנער היהודי בעיניים לא מרוצות.
"אמיליה אהובתי מי הבחור הצעיר?" הוא שאל אותה היא תפסה את סנטרו של הנער שהמלך יביט בעיניו המלך הביט בנער הנאה.
"זהו מירון בן משה, יתום יהודי אשר אני רוצה לאמץ אותו אהובי." היא אמרה לו בקולה הרך.
"בסדר והוא התנצר יקריתי?" הוא שאל אותה.
"הוא לא יתנצר יקירי," היא ענתה בכנות.
"מדוע אינך מוכן להתנצר?" הוא שאל את הנער.
"יהודי אני יהודי נולדתי ויהודי אמות קיבלתי את התורה לפני שנתיים הפכתי לגבר יהודי צעיר קיבלתי את התורה עני אני קבצן מבקש נדבות. איני צריך בדבר תודה גברתי מכאן המשיך בדרכי עד שאשוב יום אחד מהגלות להדמתי." הוא ענה בקול מתון בשפתם הוא הופתע מקולו האצילי של הנער מדבריו הוא הקסים אותו. הנהן בכבוד לא משתחווה הוא עזב אותם הולך.
"חכה, מירון בן משה!!" המלך קרא בשמו הנער הסתובב באי רצון. "אתה בא איתי אנחנו נצטרך לדבר!" הוא תפס בידו של הנער הבן חמש עשרה. הנער צעד איתו הולך ידיו כהות ועדינות. הוא לא שם לב שמביטים בו אנשים נוספים בין הצללים……