עיניים מסתוריות פרק 2: המציאות האפלה

"אהבה היא גן עדן
אתה בו טובע.
אהבה היא גיהינום
שבו אתה נשרף.
אהבה היא קרן
אור שזורח,
אהבה היא נר
מתישהו היא תשרף.
אהבה היא אוקיינוס,
מלא נקי ואינסופי
אהבה היא הגשם,
כמו דמעות אינן נצחיות.
אהבה היא שלג
שנמס בידיים שלך
אהבה היא משוגעת
כי היא כל כך רבת צדדים.
אהבה היא מלאך
אשר מגן עליך,
אהבה היא שטן
מה שמפריע כל הזמן.
אהבה היא נצחית
אהבה היא רגע
אהבה היא תשוקה
אהבה היא צעקה
אהבה היא שמחה
אהבה היא כאב
ושתחיה לנצח!!!
הרי זו אהבה!!!!!"
(מתוך סרט הסולטן)

ינואר 2014 עיר סנטה מוניקה, קליפורני,
אוליאנה הילון חלמה חלום, בחלומה היא ראתה את עצמה בנשף היא היתה לבושה בשמלה בצבע בז' לבנבן מהמאה השמונה עשרה- השבעה עשרה, שיערה החלק היה מפוזר ואליה צמה מאחורה באמצע עדינה ובקצוות שיערה החלק והארוך טלטלים. עיניה כחולות אפורות היו מאופרות באיפרון שחור חזק ולינר, על פניה החיוורות סומק קל שפתיה היו באדום דובדבן. על ידיה היו כפפות לבנות אלגנטיות. היא צעדה באולם הנשפים הולכת לה בין האנשים לא מוכרים וברקע מוזיקה מזרחית בכינור ועוד כלי נגינה. אז דמות נעמדה מולה הוא היה לבוש כאביר הוא דמה לאכילס לוחם הכי לוהט של יוון, ראיתי רק את עיניו על ראשו קסדה של לוחם.
"נרקוד?" קולו היה עדין וגברי מאוד.
"אתה תשמור אליי אכילס?" היא שאלה בקול עדין חיוך אירוני על פניה מכל האנשים שבאולם דווקא בה הוא בחר.
"אשמור עלייך אפילו מעצמך אוליאנה הילון." הוא תפס אותה ושם את ידיה בידו הוא התקרב לאוזנה לוחש את שמה היא הופתעה היא היתה המומה.
"איך אתה יודע את שמי מי אתה?" היא שאלה אותו עיניה הביטו בו הוא חייך, היא ראתה את עיניו הירוקות ים מבעד לקסדה הוא קירב אותה עליו יותר.
"נתראה בלילה שבו יאיר השער לגן עדן בליל המלאכים את תגלי את מה שהלב שלך מת לדעת."
"אני לא רוצה לדעת כלום," היא אמרה משתחררת ממנו היא עזבה אותו רצה לכיוון היציאה הוא פתאום הופיעה משום מקום.
"את יכולה לרוץ אוליאנה, אבל מגורלך לא תברחי." הוא אמר לה חיוך קר על פניו היא הביטה סביבה רואה השאולם הנשפים הבהיר בצבע קרם לבן ומנורות מעליהם דולקים אך האנשים נעלמו. היא הביטה סביבה רואה אותו מתקרב היא התרחקה ממנו רצה החוצה לחושך. בחוץ היה חשוך חושך כזה לא ראתה כל חייה בשמיים לא היו כוכבים ולא היה ירח היא רצה לכל מקום שיכלה, היא רצה בין העצים של היער בחושך משדלת את עצמה לראות משהו בתוך האפלה הקרה והמנכרת, היא הסירה את עקביה רצה במהירות בתוך האפלה. כשהיא רצה היא הרגישה שמישהו תופס בזרועותיה היא ראתה שני בחורים בברנדס לא רואה את פניהם היא ניסתה להשתחרר היא השתחררה מאיתם רצה כמטורפת בחושך רגליה דוהרות בתוך האפלה. היא רצפה מחפשת בייאוש יציאה היא רצה לכיוון מסוים. ושם ישב מישהו ליד אגם שחור, היא התקרבה קרוב יותר ומולה היתה נערה צעירה בגילה, גבוה מעט שיערה שתני עיניה בצבע דבש מוזר היא ראתה שיש לה בטן קצת גדולה. בעיניה היה מבט עצוב וכאב אוליאנה התקרבה אליה נוגעת בידה.
"מי את למה את כל כך עצובה?" הבחורה שתקה משתחררת מידה של אוליאנה ונכנסה למים של האגם. "לא אל תכנסי זה מסוכן," היא חיבקה אותה חזק צועקת.
"אין לי טעם לחיות שחררי…..הוא הרג אותי…..הוא עזב אותי….." קולה של הנערה היה שבור.
"מי?? מי פגעה בך?" אוליאנה שאלה בייאוש מחפשת תשובה.
"הוא נתן להם להרוג אותי…..הוא אפילו לא היגן עליי ועל התינוק שלו…….אני לא רוצה לחיות." היא אמרה מתעלמת משאלתה. "הינה הם באים!!" היא אמרה מביטה למקום מסוים שם היו שלושה אנשים לבושים בברנדס עמוק שחור כהה הם התקרבו אל אוליאנה. היא הביטה לאחור הנערה נעלמה.
"מי אתם???" היא שאלה בהלם שניים תפסו את זרועותיה והבחור השלישי הוציא פגיון כנראה הוא המנהיג שלהם.
"אני האחד שיביא את מותך אוליאנה הילון!" קולו היה קר.
"אמרתי לך את לא תצליחי לברוח מגורלך עם לא תחפשי את התשובות," היא שמע קול מהדהד בראשה היא חיפשה את הבחור שרקדה איתו אך לא מצאה, היא ראתה את הבחור מרים את פגיון ודקר את גופה אוליאנה צרחה מתוך שינה מתעוררת. היא רעדה מאוד החלום הזה ליווה אותה כבר הרבה אחרי שהיא עברה תאונה ועברה מוות קליני בבית החולים החלום הזה רודף אותה.
היא הביטה סביבה החדר שלה היה בהיר לבן ווילנות לבנים מתחרה קישטו את חלונה, החדר היה רגיל ללא כל קישוט או מזכרת. מאז התאונה עבר כבר שנה, הוריה של אוליאנה נהרגו בה. מאז אוליאנה עברה לגור אצל חברתה הכי טובה של אמה אנה, מכיוון שלא היתה לה משפחה אחרת היא לא הכירה את סבתות שלה כלל למרות שידעה על קיומם. בהתחלה רצו לשלוח אותה לבית יתומים מכיוון שהיתה יתומה חברתה הטובה של אמה אימצה אותה, ולקחה לביתה. סבותיה כלל לא הכירו אותה אפילו לא ביקרו אותה רק מסיבה אחת. שני המשפחות היו אויבים בינהם מימי הנעורים שלהם, אבל כאשר אמה אלינור ואביה מטביי פגשו אחד את השנייה הם התאהבו. בהתחלה הם ניסו לשכוח אחד את השנייה ואז הם החליטו להתאחד. כאשר שמעו הוריהם הם התנגדו לכך, סבתה ג'וליאן וסבה ג'ייקוב ניסו לחתן את אמה אלינור עם בחור אחר. אבל אביה של אוליאנה מטביי לא הסכים לוותר אליה והוא הציעה לה לברוח משם איתו לכל מקום שבעולם. אמה הסכימה והם ברחו איתי לעיר אחרת נישואים, כאשר נולדה אוליאנה שתי המשפחות התנגדו בתוקף לראות אותה וכך לעולם לא הכירה אותם. כך היא נותרה לבד בעולם בלי הוריה ובלי הסבים והסבתות רק חברתה הטובה של אמה וחברו טוב של אביה ג'ון הסכימו לאמץ אותה.
"היי ישנונית תתעוררי כבר!!" קולו המוכר של קאווין הוציא אותה ממחשובותיה על החלום המוזר, היא הרימה את מבטה עיניה היו קרות וריקות. "אוליאנה קומי אחרת אני אוכל לך את כל פנקייקים ואת תאחרי לתיכון." היא הנהנה קמה באי רצון היא הלכה לכיוון חדר אמבטיה שהיה בחדרה. היא שטפה את פניה החיוורות והלכה לשטוף את פניה היא עשתה מסקרה ועיפרון וסירקה קלות את שיערה החלק והבלונדיני שפתייה היו באופן טבעי אדום כמו יין. כאשר סיימה יצאה מחדרה למטבח ושם כבר ישבו ג'ון ואנה ובנם קאווין שהיה בגילי.
"בוקר טוב אוליאנה," ג'ון אמר לה.
"בוקר טוב," היא ענתה פניה כמו תמיד רציניות.
"איך ישנת מתוקה?" אנה שאלה בקול אימהי שהכאיב לה מעוד דקר אותה ולקח ממנה את האוויר לנשימה, היא היתה מודעת למה אנה שאלה זאת הם שמעו אותה כל לילה צועקת מתוך שינה בגלל החלום. אבל הם לא ידעו מה היא חלמה הם חשבו שהיא חלמה על התאונה שקרתה לה. הם ניסו לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג אבל אוליאנה התנגדה בתוקף ללכת לפסיכולוג היא שנאה שאנשים זרים נכנסים לנשמתה ומחטטים בכאב האישי שלה בפצע הפתוח שלה.
"ישנתי טוב," אוליאנה ענתה לה בקול רגיל, אנה הביטה בה היא ניסתה תמיד בשנה האחרונה להחליף לה את אמה ולהיות אמא שלה גם. אוליאנה ידעה שהיא אוהבת אותה מאוד כביתה היא גם אהבה אותה, אבל היא ידעה תמיד אף אחד לעולם לא יצליח להחליף לה את הוריה האמיתיים האוהבים שהיו לה.
"אנה…" אוליאנה התחילה להגיד בהיסוס אנה הביטה בה מחכה. "רציתי להגיד לך ולג'ון תודה," היא אמרה להם קאווין הביט בה אנה וג'ון החליפו מבטים וחייכו אליה.
"אוליאנה את כבר מזמן חלק מהמשפחה שלנו את לא צריכה להודות לנו את הבת שלנו," אנה אמרה בחיוך.
"אוליאנה אנחנו יודעים שאת הורייך מטביי ואלינור את אוהבת מאוד, אבל תני לנו הזדמנות גם לתת לך את אהבתנו ביתי. אביך מטביי היה עבורי אח בנשמה שלי ואת אוטומטית משפחה שלנו בת שלנו גם." ג'ון אמר לה בחיוך הם קמו וחיבקו אותה כמו הורים אוהבים היא חיבקה אותם גם.
"תודה לכם, אני……גם אוהבת אתכם מאוד." היא אמרה להם בפעם הראשונה בגלוי בעיניה של אנה זלגו דמעות.
"היי גם אני רוצה להצטרף לחיבוק!" קאווין אמר בחיוך מחבק אותם חזק הם צחקו מאיך שקאווין אמר את זה.
"אנחנו משפחה הכי מושלמת," קאווין אמר צוחק היא צחקה גם אחרי שנה שלא צחקה קאווין חייך מחבק אותה.
"מישהי סוף סוף צוחקת," הוא אמר לה היא חיבקה אותו חיוך על פניה.
"אתה כל כך מצחיק כמו תמיד." היא אמרה לו בקול יותר חי. אנה וג'ון חייכו מחליפים מבטים אוהבים ושמחים לראות שסוף סוף אוליאנה מתחילה קצת להיפתח אליהם.
*****************
בערב אחרי הלימודים אוליאנה ישבה בחדרה מכינה את השיעורים שלה ביחד עם קאווין. קאווין לא הפסיק לדבר על משחק הפוטבול המריקאי שהוא הביא את הניצחון לנבחרת שלו.
"כמו תמיד אתה מנצח," היא אמרה בחיוך הוא חייך אליה צוחק.
"את עוד תהפכי אותי לשחצן כמו ניקולס מייאן," הוא אמר צוחק צחוק הנעים שלו הוא הביט בפניה הלא מרוצות אוליאנה לא סבלה את ניקולס מייאן הוא היה מתחיל איתה והיא היתה דוחה אותו עד שקאווין השתיק אותו.
"הו אתה חייב להזכיר את המטומטם הזה ולהרוס לי!!" היא אמרה זורקת עליו כרית הוא צחק זורק אליה את הכרית הם צחקו זורקים אחד על השני כריות.
"בסוף אוליאנה את ואני לא נסיים את השיעורים בואי נסיים עם הסיוט הזה גיאומטריה," הוא אמר לה היא צחקה.
"בוא," היא התחילה לפתור איתו תרגילים כאשר הם סיימו הם שמעו את אנה דופקת ורואה אותם מכניסים את הדברים וצוחקים על ניקולס מייאן.
"ילדים יקרים שלי בואו לאכול ארוחת ערב," אנה אמרה בקול מתוק מחבקת אותם.
"אמא אנחנו לא ילדים קטנים שתקראי לנו ככה," קאווין אמר בקול לא מרוצה.
"אתם תמיד תהיו בשבילי קטנים," היא אמרה בחום לאוליאנה כאב מאוד אבל היא השתדלה לקבל את אנה כאם שנייה שלה היא חיבקה אותה צוחקת.
"אמא מתוקה שלי," היא אמרה מנשקת אותה בלחי אנה וקאווין הופתעו בפעם הראשונה אוליאנה קראה לה 'אמא'.
"את ילדה מתוקה שלי אני אוהבת אותך," היא אמרה בקול רועד מלא רגש וחיבקה אותה חזק בעיניה דמעות חמות.
"מה קורה פה?" ג'ון נכנס מביט באוליאנה ואנה מחובקות. קאווין התקרב לאביו ולחש לו.
"אוליאנה בפעם הראשונה קרא לאמא אמא," ג'ון הופתע וחייך חיוך רחב ושמח.
"סוף סוף היא אמרה זאת," הוא אמר שמח מחבק את בנו מצטרף לחיבוק כמו שהיה בבוקר.
"נרד לאכול כבר אחרת האוכל יתקרר," אנה אמרה בחיוך מלא באושר מעצם העובדה שאוליאנה קראה לה אמא. היא משכה את ידה של אוליאנה יורדת איתה לארוחת ערב, קאווין סיפר לג'ון על ניצחון שהביא לנבחרת שלו כולו מאושר. ג'ון שמח מחבק את בנו וצחק. כשהם ירדו למטה הם התחילו לאכול צוחקים מדברים על איך שעבר אליהם היום שלהם.
"אנה ילדים יש לי הודעה בשבילכם, אני היום חתמתי על חוזה עם חברת אריאליון והם העבירו לסניף החדש שלהם ביוג'ין מייקלונד." עיניה של אנה התרחבו ככשמעה את מה שאמר כולם הביטו בו מרותקים.

בזמן שהמשפחה ישבה בביתם הם לא שמו לב ששלושה אנשים היו על ספסל מול ביתם לבושים שחורים.
"הוא הסכים לזה?" שאל קול קר מבוגר.
"כן, הוא הסכים הכל הולך לפי התוכנית," ענה קול צעיר.
"עכשיו מטביי ביתך תהיה בידי!" קול קר ועמוק מבוגר אמר לעצמו בחיוך….