עיניים מסתוריות פרק: פרולוג

"יין שפתיך עבורי עיניך כמו אור השמש בשבילי,
בתוך העיר הלילה ממלכת הכוכבים והחושך
מצאתי את דרכי לגן עדן אישי האהוב,
אתה אור לגן העדן שלי, אור לנשמתי האבודה."
"אני נשבעת בליבי ובנשמתי לאהוב אותך לנצח!"

"את האור לנשמה שלי בתוך החושך,
הפכת אותי לאנושי בצבע עינייך
ריח חייך ריח גן סגור של השמיים הכחולים
הרקיעה והים, בתוך כל הגיהינום שחייתי
לפני שבאת לחיי הפכת את חיי,
הבאת איתך גן העדן."
"אני נשבע להיות איתך בגן עדן ובגיהינום!"

פרולוג: לילה חסר תקווה

אוקטובר שנת 1500
הלילה היה ללא כוכבים ביער שערי גן מעיין שיין, נערה בגיל שבע עשרה רצה שיערה האדמוני מתנופף ברוח הקרה של הלילה. עינייה הירוקות המבוהלות הביטו קדימה בחושך האפל של הלילה ואחריה דמויות בברנדס עמוק שחור רצים, היא רצה בין העצים הכההים בלילה תליון על צווארה טבעת עדינה עם פנינה לבנה וביחד לטבעת מחובר טבעת עם אזמרגד גדול שקיבלה מאהובה שנשבע להתחתן איתה אחרי שהכל ייגמר. היא הביטה סביבה מחפשת דרך היא רצה מתפללת בליבה {אלוקים אם לא אשרוד הלילה תביא בליבו של אהובי אהבה חדשה שתאהב אותו ולא תשבור את לו את הלב, ותרפא אותו מהפצעים שהביא עליו אם אמות הלילה}. היא רצה בכוח ובעוצמה עייפה מאוד מלרוץ אבל היא נלחמה בכל כוחותיה האחרונים רצה, פתאום הופיעו עומדים סביבה האנשים בברנדס השחור העמוק מקיפים אותה את הנערה עשרה אנשים. היא זרקה את הטבעות לשיחים העתיקים לידה.
"זהו מליסה זו דרכך האחרונה אין לך לאן לברוח, אמרתי לך תתצטרפי ואת החלטת למרוד והינה את כאן סופך במקום שהוא לא ימצא אותך לעולם." הבחור בברנדס אמר בקול קר מליסה עצמה את עיניה יודעת שזה סופה כאן ביער בלי עדים בלילה חסר תקווה. אז הבחור בברנדס כהראה המנהיג שלהם הופיעה פתאום לידה מחזיק בכתפיה והוציא את החרב בעלת להב מדהים כמו של בן מלוכה. היא עמדה שם מולו חושבת בליבה. {זהו הפסדתי אני מצטערת אהוב שלי}.
"מליסה!!!" היא שמעה קול מוכר היא חייכה חיוך רחב למשמע הקול המדהים שאהבה מכל, ואז היא הרגישה כאב בגופה הבחור שעמד מולה השחיז בגופה את הסכין היא התחילה לדמם.
"לא!!!! מליסה—" בעיניה של מליסה היה חיוך וכאב. אז היא נפלה מולו עיניה מביטות בו מבט אחרון בבחור שרץ לכיוונה העשרה נעלמו בפתאומיות. {אלוקים תעזור לו} היא שכבה והם כבר נעלמו מעיניה הוא רץ לקראת הוא הגיעה אל גופה החיוור ועדיין חם מעט, הוא נגע בפניה מביט בעיניה הירוקות שהיו פקוחות ודם סביב גופה הוא סגר את עיניה בעיניו זלגו דמעות הוא צעק בשמה זועק בכל נשמתו הכאובה לשמיים.