עייני השטן המהפנטות פרק 9 – פלאשבק פתאומי-

– לאחר שבוע-
-צ'ארלס-
איפה לעזאזל ליסה! היא מבריזה מהאימון איזה שבועיים ,אם הייתי המורה שלה הייתי מביא לה אפס בתעודה, אמרתי לקבוצה שהיום אחרי האימון ניסע לראות מה איתה, זאת ת'ואמרת למה היא בכלל לא באה, אולי בגלל הפעם האחרונה שדברנו ביער היא נעלבה או משהו, לא, זה לא נראה לי מתאים לה להעלב מדבר שכזה, אולי היא התעצבנה מזה שאחרי זה ,התאמנו עד כמעט שתיים בלילה…..

-ליסה-
( אה , כן, אחד הדברים החשובים שלא זכרתי הם הקבוצה, ולכן לא באתי איזה " מיליון שנה" להתאמן במתחם)
אמא אמרה שהיום ניסע לדודה מיסה , כן זאתי שגרה מחוץ לעיר בכפר קטן, סוף סוף אני אראה אותה אחרי שנתיים.ולפכייך אחרי החטיבה מהר הלכתי הביתה כדי שכולנו ניסע אלייה, הנסיעה הייתה ארוכה אבל כיפית , מזג האוויר היה מושלם, ושדות דשא גדולים ירוקים מאוד ,עם ריח של אחרי מטר, וגם אגם מים גדול שפרפרים אדומים ולבנים השתקפו על פניו בתזוזה.
הגענו לדודה מיסה הייתי הראשונה לחבק אותה , כל כך התגעגעתי אליה, וזיכרונות ילדות של ההווה הציפו את עייני בדמעות קטנטנות..כולנו יצאנו לחצר הענקית שלהם וישבנו בשולחן לכוס תה וביסקוויטים. דודה מיסה מזגה לי לכוס תה חמים ונתנה לי חופן ביסקוויטים ושאלה: אז, ליסה , חמודה, אך עבר עלייך השבוע?" ," אמ.. אני מניחה שבסדר , ואת יודעת מה?,עכשיו יותר מבסדר" . חייכתי אליה , גם היא חייכה. לדודה מיסה יש שתי בנות לנה וקייטי, חמודות בערך בגילי, בחצר של דודה מיסה יש נדנדה גדולה שיכולה להכיל מלא אנשים, ולכן אחרי לגימות של תה ובליעות של ביסקוויטים, התיישבתי לי על הנדנדה ,ואחר כך הצטרפו גם לנה וקייטי.התנדנדנו וצחקנו הרבה ,אבל לפתע אני לא יודעת איך(כנראה בגלל שהיינו מול השדה הגדול) נהיה לי פלאשבק: אני, ובנותיה של דודה מיסה, ומיסה ארבעתיינו היינו בשדה דשא הגדול שהיה כחלק מן חצרה ,אז לפני כמה שנים טובות, ומיסה , היא לימדה אותנו את אומנות הלחימה , כל היום וכל יום שביליתי איתה מילדותי , והפלאשבק הזה הוביל אותי לפלאשבק נוסף.. הקבוצה שלי , נזכרתי בהם באימונים המפרכים ובפציעות והמכות הכואבות , והרפלקסים שלי , אותם "נתנה " דודה מיסה בילדותי."ליסה, ל-י-ס-ה "נופפה לנה בידיה מול עייני ומצמצתי במהרה," את חלמת בהקיץ " קייטי המשיכה ." כן, זה קורה לפעמים ". עניתי ושלושתינו צחקנו. האירוח אצל דודתי נגמר וכבר התגעגעתי אלייה, ואני ומשפחתי חזרנו בסביבות שש וחצי בערב לביתינו לארוחת ערב,(פיצה)!.

-אנג'ל-
היום אחרי האימון כולנו נסענו לביתה של ליסה, כך צ'ארלס אמר "וכך יהיה"..היא לא באה כבר כמה ימים לכן צ'ארלס דאג לה ולכן נסענו אלייה, כשהגענו היא לא הייתה בבית ובגלל זה צ'ארלס החליט שהוא יפגוש אותה יותר מאוחר היום ויבדוק אם היא תהיה בבית..

-צ'ארלס-
התחלתי לנסוע לביתה של ליסה בסביבות שש , שוב. נסעתי בקרוון שלי ונזכרתי בפעם האחרונה שהיא הייתה בו, זו הייתה אמורה להיות חוויה בחוף הים והיה אמור להיות כל כך כיף..,
הגעתי לבית שלה ויכולתי לראות אור מן החלונות וריח נוטף של פיצה גירה אותי..דפקתי בדלת ואמא של ליסה הופיע מולי. " שלום לך" היא אמרה. " איך אפשר לעזור לך?" ,"אמ.. ליסה נמצאת?" שאלתי." כן, בוא היכנס" אמא הזמינה אותי פנימה. נכנסתי. ראיתי את ליסה יושבת בשולחן האוכל ואוכלת משולש פיצה חם..ניגשתי אלייה והיא ראתה אותי וחייכה, חייכתי בחזרה.
" ליסה, למה לא באת מלא זמן למתחם?" שאלתי אותה בפרצוף רציני.היא קמה והלכה אל החצר שלהם ,ונפנפה בידה ,כזה של "בוא אחרי" ,עקבתי אחריה אל החצר הגדולה, שהיתה יפיפייה ,עם בריכת ציפורים קטנה ומזרקה שהיתה באמצע. ואז היא אמרה לי בקול ברור וגם רציני:" תגיד, צ'ארלס, אם אני אספר לך שהיה לי בלקאאוט נוראי , של אי זיכרון לזמן ממושך, אתה תאמין לי?…