עייני השטן המהפנטות פרק 12-"היער הזה מכושף.."

-בובי-
למה לא?,זה יהיה מגניב . השבתי לליסה,היא קימטה את מצחה ונראתה מופתעה.
"מגניב?,לערוף לנאט את הראש?לדעתך זה מגניב!?,לדעתי זה לא,וחוץ מזה בטח יש אפשרות נוספת להחזיר את נאט,נכון ווילו?".(ממש רציתי שנערוף לו את הראש)."אמ..לא ליסה,לא כתוב בספר הזה שום אפשרות נוספת ,זה הדבר היחיד שכתוב כאן,וגם תמונות מזוויעות,מצטערת,כנראה שבאמת נערוף לו את הראש".(יש!)."לא ,אני לא מוכנה לזה!,בטוח שיש דרך נוספת,אני אחפש אם לא אתם.".היא הרימה את קולה."שיהיה לך בהצלחה עם זה".ענתה לה אליס."טוב,אם אף אחד לא עוזר לי, כנראה שאני אלך לי לחפש ביער!"."את חוזרת לשם שוב?!".שאל ג'ון בתדהמה,וצ'ארלס ומייקל פערו את עייניהם."כן אני אחזור!,ואראה לכולכם שיש דרך נוספת להחזיר את נאט". "לא אני מצטער ליסה,את לא הולכת לבד אנחנו נבוא איתך,נכון חבר'ה!?".'פקד' עלינו צ'ארלס."ליסה,תשמעי,תחזרי לביתך ותגידי לאימא שלך שאת באה לישון אצל חברה שלך,נגיד ווילו,ובנתיים אנחנו נתארגן ליציאה ליער,הבנת?"."כן,הבנתי".היא ענתה בתמימות."כולנו ניפגש כאן במתחם,ואז נצא,וחוץ מזה ליסה,את בחיים לא תבואי לישון אצלי,רק שיהיה לך ברור".הבהירה לנו ווילו ,וחייכה חיוך שנוא כלפי ליסה,מעניין מה יש לה נגדה.

-ליסה-
רצתי מהר לכיוון הבית שלי."היי אמא , אני הולכת לישון אצל חברה ,טוב?"."אוקיי מתוקה ,רק אל תשכחי לצלצל אלינו מידי פעם".היא חייכה ,ועליתי לחדרי כדי לשים בגדים במזוודה,(חייב להראות משכנע :))וגם לקחתי את התיק שלקחתי פעם שעברה לחוף הים ."ביי".אמרתי לאימא ואבא שלי רצתי החוצה וסגרתי את הדלת מאחוריי.
"באתי".אמרתי כשהגעתי לכניסת המתחם הגדול,החבר'ה כבר היו מאורגנים עם הכול,חרבות וסכינים.."הנה קחי".פנה אליי צ'ארלס ונתן לי את החרב שלי."כולם מוכנים?".שאל צ'ארלס."כן".ענינו כולנו יחדו."אז בואו נצא כבר".אמר בקול,ויצאנו מן המתחם לכיוון הקרוואן שלו…
הגענו לתחילת היער,כולנו ירדנו מן הקראוון והתחלנו לצעוד, בתקווה שנמצא שוב את המפל.
הפעם ,ההליכה היתה ארוכה יותר מן הרגיל והתחלנו להתעייף,היה קר,והתחיל להיות חושך שחור יותר ויותר."כולם תדליקו את הפנסים שלכם".פקד עלינו צ'ארלס,וכול אחד הוציא מתיקו פנס אחד,מלבדי ,אבל אז צ'ארלס נתן לי פנס .ווילו הפנתה את הפנס שלה לכיוון העצים האפלוליים והמפחידים,ומבטה,חיפש משהו."מה את עושה ווילו?".שאלתי אותה."בפעם האחרונה שהיינו כאן ,קשרתי חוט עבה ואדום מסביב גזעי העצים שהיו בהמשך הדרך למפל ,הם אמורים להיות אפישהו כאן בסביבה ואני לא מוצאת אותם,תעזרו לי לחפש בבקשה".גילתה לנו ווילו ,כנראה היא רצתה שנדע את הדרך למפל,וקשרה סימני דרך מסביב לגזעי עצים ."לא , אני לא רואה כאן כלום".אמר ג'ון."גם אני לא,רק בגזעי העצים,כן?".שאלה אליס."כן,רק בגזעים".השיבה ווילו."לא ,לא מוצאת דבר".אמרה אנג'ל.וכך גם כולנו."זה לא טוב חבר'ה,אני זוכרת שקשרתי חוטים אדומים מסביב לגזעים,אם אף אחד לא מוצא דבר ,זה אומר שהלכנו לאיבוד,למרות שאני בטוחה שהלכנו עד עכשיו בדרך הנכונה".אמרה ווילו והתאכזבה מעצמה."איך את בטוחה שעד עכשיו הלכנו בדרך הנכונה ולא מההתחלה הלכנו לאיבוד?"שאל מייקל."כי מההתחלה קשרתי את החוטים,ומהתחילת הדרך שלנו, דווקא כן הספקתי לראות שיש חוטים אדומים על הגזעים ,חוץ מעכשיו"."אז כן הלכנו לאיבוד?,או שאנחנו בדרך הנכונה ,או שהיער הזה מכושף".השיב מייקל."ממש מצחיק,יער מכושף?,באמת?".שאלה אנג'ל,אבל אז ,כאילו היער רצה להראות למייקל שהוא הפעם הצודק,התחילו רוחות לנשוב בחוזקה מרבית,ענפי עצים התחילו להתעופף ,וגם התחלנו לראות באופק אלפי חוטים אדומים ועבים מתעופפים ובאים לקראתינו,מן העצים שהינו צריכים לראותם,המשפט האחרון שנאמר במצב הזה היה:"אתה צודק,היער הזה באמת מכושף!!….."