עייני השטן המהפנטות-עיר האתמול חלק ד'

-ליסה-
"חבר שהשתלט עליו שד…".אמרה הילרי,כשעיניה הכחולות בהרו,היא חייכה מעט,הנחתי שיש לה פיתרון וחייכתי גם כן ."אכן יש פיתרון,הוא אפילו די פשוט..".השיבה לי הילרי,אך היא עצרה במשפטה,וחיוכה ירד.
"…אך לא אוכל לגלות לך אותו"."מה????,אבל למה לא!".השבתי לה ברוגז,הייתי כל כך קרובה לפיתרון,עד 'שנפל לי האסימון'."אני מצטערת,את מבינה שהעובדה שחברך מושלט על ידי שד זה בגלל שהשטן רוצה הרוגים ,נכון?".אמרה הילרי בספק."כן הוא כמעט הרג אותי בפעם הראשונה שראינו אותו!".התפרצה ווילו."לא הבנתי איך זה קשור לעובדה שאת לא מספרת לי את הפיתרון כדי להחזיר אותו".קימטתי את מצחי."אני..יש לי עסק עם השטן,הוא ישיג לי מקלט,עיר בשביל המפלצות והשדים,ואני יעזור לו עם עסק השדים והרוע שלו,אני באמת מצטערת,אבל אני אוכל לעזור לכם לצאת מהעיר שלי".ענתה לנו בנחמדות."אני לא מאמינה עלייך,הייתי קרובה כל כך..מה אני אמורה לעשות עכשיו??".נאנחתי,ירדתי על הברכיים והתחלתי לבכות."אוי ליסה".ג'ון אמר וירד גם על ברכיו כדי לנחם אותי."אוואן,תיקח אותם בבקשה איתך, יש לנו טיול לעשות".ציוותה הילרי על אוואן ,ג'ון עדיין צחק מהשם שלו שלדעתו היה מגוחך,אוואן וג'ון עזרו לי לקום מן הרצפה ויצאנו מן החדר אל המסדרון,למעלית.
ירדנו קומות עד לקומה 0,קולה של המעלית שוב הפתיעה אותי, לא יכולתי להתרגל לזה גם בעוד' מיליון שנה'."מואאההה..מואהה".קולות המעלית.ירדנו מן המעלית ,שום דבר לא השתנה בקומת הכניסה של המגדל."אוואן למה דלת הכניסה נעולה?".היא שאלה אותו."נאלצתי לנעול אותה ,גברתי".אוואן ענה בנחמדות משרתית כלפיי הילרי."אה, אוקיי".השיבה לו ופתחה את הדלת בקסמיה,גם בחוץ נשאר אותו הדבר מאז שעזבנו את הקומה,כולל השדים שהתנגשו בדלת לפני כן.כולנו פערנו את עיינינו,חוץ מהילרי שחייכה לעבר השדים."אתם הולכים לתת לנו לעבור?, רבותיי".פנתה הילרי לשדים,והם פינו את דרכם."גברת הילרי,איך זה שהשדים לא התקיפו אותנו עכשיו??".שאל צ'ארלס בתמימות."טוב,נערי אכלתם מן האוכל שלנו,אין לכם ממה לדאוג עכשיו".היא השיבה לו בחיוך קורני,הלכנו בשביל הארוך מן מגדלה של גברת הילרי והוא נעלם כאשר התקרבנו ליער."אוואן,תעזור להם לחפש את הבקתה ההיא,יש לי עניינים לטפל בהם".פקדה הילרי על אוואן.והיא חזרה למגדלה.התחלנו לחפש,היה מעט חשוך,לכן ניסינו להדליק את הפנסים אך הם לא עבדו,נגמרה להם הסוללה.לכן אוואן עשה כישוף והדליק אש מידיו.לא היה קשה למצוא את הביקתה,אנג'ל עלתה עליה ברגע שהריחה ריח מוזר ומסריח.
"חבר'ה,מצאתי אותה".אנג'ל צעקה,וכולנו עקבנו אחריי קולה,ואכן זו הייתה הבקתה,מסריחה,כמו שאני זוכרת אותה."אז מה עכשיו?,פשוט נכנסים לבקתה?".שאל מייקל את אוואן."אני מניח שכן..תכנסו ואני אסגור את הדלת אחריכם".הוא ענה לנו,נכנסנו והוא סגר את הדלת אחרינו,אש בערה באח של הביקתה ונשמע קול רשרוש."אמ..מה זה היה?".שאלה אליס.צ'ארלס התבונן לצדדים,מנסה לראות משהו מתוך החושך."לא יודע".הוא ענה בחשד,שוב נשמע הרשרוש המוזר."טוב ,צאו צאו!".הוא צעק,פתחנו את הדלת במהירות ויצאנו בריצה החוצה,מבוהלים."זה הצליח?,חזרנו לעולם של בני האדם?".שאלתי."איפה אוואן?".שאל בובי,הוא הפנה את תשומת ליבינו בהסתכלות לאחור."אני לא רואה אותו ,כנראה שחזרנו".השבתי.רצנו ממש מהר,אך עוד לפני ששמנו לב הגענו לתחילתו של היער,הפעם בלי סיבוכים,הקראוון של צ'ארלס!,נכנסנו אליו והתחלנו לנסוע לכיוון העיר ש-ל-נ-ו…
היה לילה,חזרנו למתחם מותשים,ותכננתי לחזור הביתה,נפרדתי מהחבר'ה והלכתי לי ברגל הביתה."היי".אמרתי כשנכנסתי הביתה."מה קרה למה חזרת כל כך מהר,חשבתי שאמרת שאת רוצה לישון אצל חברה,לא?".אימי שאלה אותי מודאגת."כן למה?"."כי את יצאת אליה רק לפני כמה שעות ".מה??,אני לא הבנתי,יצאנו ליער ,ערכנו קרב עם שד חקיין, נפגעתי ,כמעט מתתי,מצאנו עיר ,חזרנו ממנה,וכולה עברו כמה שעות??."אמ..לא משנה..התחרטתי".עניתי."טוב,מקווה שנהנת אצל החברה הזו".חייכתי לעברה.ואז הבנתי,זו הייתה עיר בזמן אחר,ודלת הבקתה פשוט היתה מעבר אליה,לכן החלטתי לקרוא לעיר הזו,"עיר האתמול",כי כשחוזרים ממנה זה כמו יום לפני שעברת אליה.אך הפיתרון עדיין לא היה גלוי ,מה יקרה לנאט?