עייני השטן המהפנטות – בלקאאוט נוראי חלק ב'-( המשך של פרק 8)

– ליסה-
הוא מחק לי את הזיכרון. לא את כולו , זכרתי את הוריי, את חבריי, את הכלב שלי ברד, את הדודה מיסה שגרה בכפר שמחוץ לעיר, ילד שברח מהבית לפני כמה זמן אבל לא יודעים מה קרה איתו, את כל הילדות שלי..אבל את כל השאר , לא. התעוררתי , קמתי מן האדמה הקרה, כבר היה חושך במערה והנברשת שהייתה תלויה באוויר חזרה למקומה והייתה דלוקה,( כמה מטרים לפניי), והשד גם הוא ,לפניי, הסתכל עליי עם עייניו השחורות שניצוף של אדום בצבץ מידי פעם, נבהלתי , לא ידעתי מה לעשות , לא פגשתי מעולם שד מפחיד כל כך . רעדתי, וראיתי סכין גדולה בתוך זכוכית ששמרה עליה ,שהייתה תלויה על קיר המערה, כשבעצם הייתה אמורה להיות כחלק מן תערוכת יצירות המוזיאון, נפצתי את הזכוכית ולקחתי את הסכין, לצערי לשד כבר היה סכין גדולה שזהרה מעט באדום , הוא רץ במהירות הבזק , הסתובב למאחוריי וחנק אותי עם הסכין שלו כשאני לפניי שיניו החדות.ואני עם הרפלקס הפתאומי שלי העפתי את הסכין שלו מן הצוואר שלי, לקחתי את הסכין שהייתה בידי, בסיבוב אחורי, וכמעט ערפתי לו את הראש מן הצוואר, אבל לא, קרעתי רק כמה קרעים קטנטנים מן קולר העור השחור שלו ,שהיה לו עיינים חרוטות עליו בצבע אדום. השד נפל על האדמה. פניו השתנו לשל נאט, ולא הבנתי מה קרה , לא פגעתי בו כלל, ואז הוא אמר לי בלחש:" בשבוע הבא , את גם תבואי?", אבל לפני שהספקתי בכלל רק להבין את השאלה המוזרה ולענות לו , הוא התעלף על רצפת המערה הקרה. ואני לא הבנתי כלום הייתי מבולבלת , לבוא שוב, בשבוע הבא?..
( נ.ב. אחרי המקרה המוזר אפילו לא זכרתי אך לחזור הביתה, לעזאזל , ולכן ביליתי לי שעות פנאי נוספות על ללכת לאיבוד בתוך יער ענקי)