עידן השלג-פרק שמיני

טריאן מצמצה בעיניה וניסתה לקום. כאב חד פילח את רגלה.
"אני רואה שקמת. שתי את זה" אמרה ליטה והגישה לטריאן בקבוק עם נוזל שקוף וחם.
טריאן שתתה הכל בשקיקה.
"איפה טריגי ושון ?!" זעקה טריאן פתאום וניסתה לקפוץ לעמידה.
"אל תעמדי. הרגל שלך עוד חלשה מאוד. שון וטריגי הלכו לחפש אוכל. אני צריכה לשמור עלייך" אמרה ליטה בשלווה ועירבבה בידה תמיסה מוזרה.
"בואי נחפש אותם !" אמרה טריאן אך בלי כל צורך כי ראשה של טריגי הציץ מבין השיחים.
"טרי !! קמת !! זה נפלא !!" זעקה טריגי באנחת רווחה והפילה את סל פירות היער שאספה. שון אסף אליו את הסל וחייך אל טריאן.
"כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה ?" שאלה טריאן והעמיסה על ידיה מןן פירות היער בסל שטריגי הביאה.
"כמעט יום שלם" אמרה טריגי וצחקה למראה טריאן המתנפלת על פירות היער.
"בואי. אני צריך להראות לך משהו." אמר שון והושיט את ידו לעברה. היא תפסה ידו וקצת התקשתה לקום בגלל הכאב ברגלה. עכשיו היא שמה לב שליטה חבשה את רגלה בתחבושת לבנה.
"לאן הולכים ?" שאלה טריאן וחיבקה אותו.
"למקום מיוחד. כמוך" אמר שון וחיבק אותה. טריאן צחקה.
כעבור כמה דקות הם הגיעו למן קרחת יער קטנה סביבה היו עצים. שון נראה מבוהל.
"מה קרה ?" שאלה טריאן והתישבה על סלע אפור וגדול שעמד בצד הדרך.
"איבדנו את הדרך" אמר שון בעצב והוציא מכיסו מפה קטנה. הוא עבר עם אצבעו על כמה שבילים ואחרי כמה דקות היה נראה שהתיאש.
"לא נורא תכף נמצא את הדרך הביתה" אמרה טריאן ומשכה את שון לידה על הסלע "זה מקום מאוד רומנטי פה. ואנחנו לבד." אמרה טריאן והסתכלה לתוך עיניו התכולות.
"את צודקת" אמר שון וחייך אליה את חיוכו הנוגה.
"אתה חושב על מה שאני חושבת ?" לחשה טריאן וקירבה את פניה לפניו.
"בארני !!! תומס !!! תפסו את הנערה ואל תתנו לה לברוח !! תרדימו את הילד וקחו את הנערה !! מהר !!" צעקה חדה פילחה את האוויר.
כעבור רגע שני בחורים גדולי מימדים וחמושים בכלי נשק רצו ישר אל טריאן ושון שהחווירו לעומת שני הבחורים.
הבחורים הזריקו לשניהם חומר מרדים והניחו להם ליפול על הארץ.
הבחור השרירי יותר הרים את טריאן על כתפיו, והמגודל בדק ששון מחוסר הכרה.
"קדימה !! רוצו, רוצו, רוצו !!!!!" צרח הבחור הראשון ונכנס חזרה ליער. שני האחרים נכנסו אחריו והשאירו את שון להתאושש לבד.
אחרי כמה שעות שון התעורר.
"איפה אני ?" לחש לאוויר בפחד. ואחרי זה הוא נזכר. שלושה בחורים הזריקו לשניהם חומר מוזר וכנראה שחטפו את טריאן.
שון נכנס לפאניקה ורץ חזרה למערה שלהם.
"מה קרה ?" שאלה טריגי ווקמה בחדות לעבר שון התשוש.
"חטפו את טרי. שלושה בחורים. אני לא יודע לאן." אמר שון מתנשף.
"אוי, אוי, אוי !! זה נורא !!" התיפחה טריגי לתוך כפות ידיה שון התישב לידה והניח את ידיו על כתפיה.
"בואו. יוצאים. לחפש את טריאן." אמרה ליטה בהחלטיות וחלה לארוז את הדברים שלהם.
"טוב" אמרה טריגי וניגבה את דמעותיה בידה.
"היי מה זה ?" אמר שון והרים קצה חוט כחול ודק שנח על הריצפה.
"הוא בטח מוביל לאנשהו" אמרה טריגי את המובן מאליו.
שון הרים את החוט והחל ללכת לאורכו.
טריגי וליטה התקדמו אחריו בחוסר ברירה.
כעבור כמה דקות הגיעו למקום קטן שבו שכבהמעולפת נערה קטנה עם שמלה מהודרת ושזורה בפנינים ואבני חן ירוקות.
ליטה נגעה בראשה של הילדה הקטנה, וזו נרעדה ופקחה את עיניה.
"מי את ?" שאלה ליטה וליטפה את שיערה הבלונדיני והגלי של הילדה הקטנה.
"קוראים לי ליאה. אבדתי ביער" אמרה ליאה.
"איפה ההורים שלך ?" שאלה טריגי.
"אני לא יודעת . אבדתי." ענתה ליאה בזעף.
"איך הגעת ליער ?" אמרה ליטה.
"אבי לקח אותי לטיול ביער. אחרי כמה זמן אמרתי לו שאני הולכת לטייל, ואז נפלתי כנראה, כי אני לא זוכרת מה קרה…" אמרה ליאה בעצב ואחזה בראשה.
"את נסיכה ?" שאלה טריגי.
"כן… נסיכת האופל…" אמרה ליאה בעצב והביטה בכפות ידיה.
שון ליטה וטריגי קפאו במקומם. ידה של טריגי שטיילה בשערה הבלונדיני של ליאה קפאה והתקפלה לצורה של אגרוף.
טריגי החלה להתרחק באיטיות מהנסיכה הקטנה והעצובה שהתישבה על הריצפה.
"אנחנו לא ממש אה… אנחנו צריכים ללכת…" גימגמה ליטה והסתובבה לאחור וכמעט החלה לרוץ, אך שון עצר אותה. הוא תפס בידה בחוזקה ולא עזב אותה.
"שון היא נסיכת האופל. היא רעה. אנחנו צריכים ללכת." לחשה לו טריגי.
"בבקשה אל תעזבו אותי כמו שכולם עושים. בבקשה !" התחננה הנסיכה ודמעות עגולות ירדו מעיניה.
"היא מענינת אותי. יש כמה דברים שאני רוצה לשאול אותה." אמר שון והרפה מידה של ליטה.
שון התישב לידה וחיבק אואתה חיבוק גדול ואבהי.
הנסיכה הקטנה החלה להתיפח "כולם עוזבים אותי !! כולם !! זה נורא !! אני לא רעה, וגם הורי לא. זה פשוט השם שיצא לאבותהים, שהיו רעים, ונדבק להם !! זה נורא !! הלוואי ואף אחד מאבותי לא היה איש רע כלכך שהדביקו לו את השם 'איש הצללים' !!!" התיפחה הילדה הקטנה לתוך חיקו.
"אל תדאגי ליאה. אנחנו לא נעזוב אותך" לחש שון לתוך אוזנה ונדמה היה שעיניה אורו פתאום ושפתיה נמתחו לחיוך קטן.
"שון !! זאת נסיכת האופל !!" לחשה טריגי לתוך אוזנו בחדות.
"לא נורא. היא ילדה קטנה. שמעת אותה, אבותיה הם אלא שקיבלו את השמות הרעים. היא בסך הכל ילדה קטנה וחמודה." אמר שון לטריגי והידק את חיבוקו סביב מותניה הדקים של הילדה הקטנה.
טריגי נרגעה ונראה היה שעל פניה נמתח חיוך נעים ושבע רצון. היא התישבה על הריצפה לידם וחיבקה את ליאה בחוזקה. משום מה היא הרגישה כלכך קשורה לילדה הקטנה שרק כעת פגשו. כאילו נפגשו כבר המון זמן לפני.
היא החליטה בליבה שתלמד את ליאה כל דבר שנסיכה מכובדת צריכה לדעת, ותנקה את שמה הרע.