עידן השלג-פרק שישי

"שון אנחנו הולכים במעגלים כבר שעות… אני עייפה !" אמרה ליטה ונשענה על כתפו.
"צודקת… בואי נמצא מקום לישון ומחר נמשיך לחפש" אמר שון וחיפש מקום מסתור שבו יוכלו לישון.
כעבור כמה דקות מצאו מקום קטן, שאותו מסתירות אבנים גדולות וחלקלקות.
ליטה הלכה לעבר האבנים והחליקה בבוץ שהקיף אותם.
שון בא לעזור לה והחליק מעליה. שניהם פרצו בצחוק מתגלגל ומשוחרר.
שון קירב את פניו אליה תוך כדי צחוק.
היא עצמה את עיניה והוא נישק אותה.
זאת הייתה נשיקה ארוכה ונעימה לשניהם.
"טריאן את חייבת לראות את זה" אמרה טריגי ונעמדה ליד שיח קוצני במיוחד.
"מה קרה טריג ?" שאלה טריאן.
"שם" אמרה טריגי והצביעה לעבר שון וליטה.
טריגי החווירה. טריאן פרצה בבכי.
שון שמע את טריאן בוכה והספיק לראות את טריגי רצה כדי לנחם אותה.
הוא הבין שהן ראו אותם.
שון התנתק מליטה והחוויר כולו.
"מה עשיתי ?!" הוא כעס על עצמו.
"עכשיו נישקתי את ליטה, הלוחמת שאני הכי שונא, וטריגי, ארוסתי, וטריאן, אהובתי, ראו את זה !!!!!" שון חשב בליבו וקם.
"מה קרה ?" שאלה ליטה שלא הבחינה בטריאן וטריגי.
שון לא ענה לה. רק קם אסף את חפציו ורץ אחרי העקבות של טריאן וטריגי.
כעבור כמה דקות מצא את המחנה שלהם בקלות.
"איפה טריאן ?" שאל שון את טריגי.
טריגי לא הסתובבה אליו ורק הצביעה לעבר צל נמוך שישב על סלע גדול ליד הים.
"טריאן זאת את ?" שאל ונגע בכתפה.
היא הסתובבה אליו כשעיניה אדומות מבכי, בלי להשמיע קול.
"את בסדר ?" שאל וקפץ על הסלע לידה.
"לא" ענתה בשקט בלי להביט בפניו. זאת הייתה הפעם הראשונה שראה את טריאן בוכה. אפילו כאשר שברה את ידה, היא לא בכתה.
"זה לא מה שאת חושבת שזה" אמר שון.
"אה אז זה לא כי אתה מנשק כל בחורה שאתה רואה ? או שאתה לא בוגד בארוסתך ובי ? כי זה בדיוק מה שאני חושבת עלייך !!!" צעקה עליו טריאן.
"זה באמת לא בגלל כל הדברים האלו" אמר שון.
"כן אז בגלל מה זה ? בגלל שאתה אוהב אותה ?" שאלה טריאן ואפילו לא טרחה להביט בעיניו.
"ממש לא !!! אני לא אוהב אותה ! אני אוהב אותך" אמר שון וסובב את פניה כך שתיסתכל עליו.
שון התקרב לפניה כדי לנשקה.
"לא. די." אמרה טריאן וחסמה את פיו באצבעה "זה רק מראה שאתה כן מנשק כל אחת" אמרה טריאן וקמה ללכת.
"אבל את לא כל אחת !! אותך אני אוהב !!" צעק שון, אבל זה היה כבר מאוחר מדי.
"אתה בסדר ?" שאלה ליטה כשהתקרבה, והניחה את ידיה על כתפו בכדי לחבקו.
"הכל בגללך " אמר שון בשקט.
"תזכור שאתה זה שנישק אותי" מארה ליטה וחייכה.
"זאת הייתה הפעם האחרונה שאני עושה את הטעות הזאת !!!" צעק שון והפיל את ידה מכתפיו.
ליטה החווירה והאדימה לסירוגין.
"אני שמחה שאתה מבטא את הרגשות שלך בצורה הזאת !!!" צעקה עליו ליטה בציניות.
"אני שמח שאת שמחה" ליגלג שון והלך.
"טרי את בסדר ?" שאלה טריגי את טריאן שישבה שפופה על שפת הים.
"לא. הזבל הזה בגד בך. בי. בנו" אמרה טריאן והביטה לשקיעה היפה שנוצרה.
"את יכולה להשאיר אותנו לבד רגע ?" לחש שון לאוזנה של טריגי.
היא הסתכלה עליו בתיעוב, אך עזבה את המקום.
"השקיעה יפה הא ?" שאל שון והסתכל אף הוא לעבר האופק.
"כל דבר נראה יפה כשאתה עומד על ידו" אמרה טריאן ביובש.
"תקשיבי באמת שזה לא מה שאת חושבת שזה " אמר שון והפנה את מבטה אליו.
"אז מה זה כן ? סתם התחשק לך ?" ליגלגה טריאן.
"אני יודע מה מתחשק לי לעשות עכשיו" אמר שון.
"ומה זה ? להפרד מארוסתך ולהתחתן עם ליטה הזאת ?" שאלה טריאן ודמעות נוספות זלגו מעיניה. היא ניסתה להסיט את מבטה ממנו, אבל הוא אחז בפניה, והוא יותר חזק ממנה.
"לא" ענה שון והסתכל לתוך עיניה.
"אז מה כן ?" הדמעות זלגו עכשיו על לחייה בכמויות רבות.
"לנשק אותך" אמר שון והתקרב לפניה.
טריאן חסמה את פניו בפעם השניה באותו ערב. "חשבת על זה שאני לא רוצה ?" שאלה.
"לא, כי אני יודע שלא." אמר שון.
"זה אומר שאתה לא יודע כלום." אמרה טריאן.
"למה את לא מוכנה לסלוח לי כבר ?" שאל שון ופניו העידו על עצבותו הרבה.
"כי בגדת בי. על דבר כזה קשה לסלוח. איך אני יידע שלא תעשה את זה שוב ?" שאלה והדמעות המשיכו לזלוג בכמויות אדירות מעיניה.
"אני לא יעשה" אמר שון והסתכל עמוק לתוך עיניה.
"קשה לי להאמין לך" אמרה והדמעות ירדו עכשיו בפרץ פתאומי.
"תפסיקי עם זה. בבקשה. תאמיני לי." אמר שון ועיניו הביעו תחנונים עמוקים. היא הבינה שהוא לא משקר. פניו שיקפו את אהבתו אליה.
"אני מוכנה לסלוח לך." אמרה טריאן וגרמה לפניו של שון לחזור לצבעם הרגיל "אבל בתנאי אחד. תילחם בי." אמרה טריאן וחיוך ערמומי נשקף מעיניה.
"די כבר עם השטויות" אמר שון ונישק אותה.
הם נשארו ככה לפחות חמש דקות. עטופים באהבה שלהם.
טריאן התנתקה ממנו ונעמדה בעמדת קרב.
"רגע את התכוונת באמת ? גם אחרי זה ?" שאל שון והחוויר בחזרה.
"נשיקה לא פותרת הכל " אמרה טריאן וחייכה.
"ומה עם שתיים ?" שאל שון וחייך אף הוא.
"שלא תעז" אמרה ושלפה את חרב הכיס שלה מנדנה.
שון קם באי רצון ומילמל משהו כמו 'אני לא מוכן להלחם בבנות' ושלף את חרבו מתוך הנדן.
"אז תתחיל להיות מוכן" אמרה טריאן והחלה לנופף בחרבה מול צווארו החשוף.