עידן השלג-פרק שביעי

"תגידי את השתגעת לגמרי ?" שאל שון את טריאן.
"ממש לא" אמרה טריאן וחייכה.
"תראי אני מצטער, אבל לא צריך לקחת את זה כלכך רחוק …" אמר שון והוציא את חרבו מנידנה.
"זה לא רחוק בכלל. אני רק רוצה לראות את רמת הכוח שלך" אמרה טריאן וחשפה את שיניה הצחורות.
"רמת הכוח שלי אמורה להיות זהה לשלך… לא צריך לבדוק את זה…" אמר שון.
"אולי תפסיק להתווכח איתי ותתחיל להלחם !!" אמרה טריאן וזרקה את חרבה על הארץ.
"אה אז ה כן היה בצחוק !" אמר שון וחייך.
"כלל לא, אני רוצה שנילחם בלי כלי נשק" אמרה טריאן וחלה להכות אותו בבטנו.
שון החזיר לה ותקף אותה מלמטה.
"מה אתם עושים ?! חשבתי שפתרתם את זה !! אתם לא צריכים להרביץ ולהלחם !!" זעקה טריגי כאשר ראתה אותם נלחמים על ראש הגבעה.
"זה בצחוק טריג" אמרה טריאן וחייכה. היא נתנה לו מכה בכתפיים והוא נפל אחורה.
"אוקי, אוקיי אני נכנע…" אמר שון והרים את ידיו. טריאן חייכה והרימה את חרבה שנזרקה על הארץ.
"מה עכשיו את רוצה לעשות לי ?" נבהל שון למראה החרב של טריאן.
"שום דבר אידיוט, אני רק הרמתי את החרב שלי מהריצפה." אמרה טריאן וחייכה חיוך תמים.
"ואיך אני יידע שזו האמת ?" אמר שון וטריאן התקרבה אליו עם הסכין בידה.
"כנראה פשוט תצטרך להאמין לי" אמרה טריאן ונישקה אותו.
"מוסכם עלי" אמר שון וקפץ לעמידה.
"תגיד אתה יודע מתי חוזרים הביתה ?" שאלה טריאן.
"נצטרך קודם למצוא את הסירות… הן נעלמו כאשר הגענו…." אמר שון.
"אוקיי אז מה עושים עכשיו ?" נצטרך ללכת למצוא מים ואוכל… הם כמעט ונגמרו לנו…" אמר שון והרים את תיק העור שלו.
"אה זה קל. טריגי יכולה ל-עשות- מים. ומהמקום שאנחנו באנו יש מלא בננות וקוקוסים" אמרה טריאן. "רק צריך להזהר מהדברים שיש על העץ, שהם לא בננות או קוקוסים…" אמר טריאן וצחקקה.
"מה ?" שאל שון והביט בה.
"עזוב. סיפור ארוך…" אמרה טריאן וחייכה אליו.
"טוב בואו נצא לכיוון המקום שלכן. " אמר שון והחל לצעוד לכיוון היער.
"אני גם באה" אמרה ליטה מאחור והצטרפה אליהם.
"אף אחד לא ביקש ממך" סינן שון.
טריאן הסתכלה עליה ולפתע החלה לרחם עליה. ליטה הכירה את שון הרבה לפניה. היא כנראה הייתה מאוהבת בו עוד לפניה. כאשר שון נישק אותה, היא בטח הייתה ממש מאושרת ואפילו לא חשבה מה הולך לקרות עם היא וטריגי יראו אותם. אחרי זה שון עזב אותה במפתיע והתרחק ממנה וצעק עליה, ואז נישק אותי. היא בטח ממש אומללה.
"על מה את חושבת ?" לחשה טריגי לטריאן כשראתה שהיא שוקעת בחלומות.
"סתם. משהו." התנערה טריאן והמשיכה לצעוד.