עידן השלג-פרק שביעי- קמע הנסיכות

"טרי, את בסדר ? את לא נראית טוב במיוחד…" אמרה טריגי והביטה בטריאן בדאגה.
"אני בסדר. באמת." אמרה טריאן וצעדה מהר יותר כדי להיות מקדימה לכולם.
תוך כדי הליכה היא נתקלה באבן ונפלה על ידיה, וקוים קטנים ואדומים החלו להסתמן על עורה האפור.
"טרי את בסדר ?" נשמעה זעקתה של טריגי.
"אני בסדר גמור" אמרה טריאן וקמה.
"היי מה זה ?" אמר שון והרים ענק יפיהפה עם אבני חן משובצות בו.
"זה שלי" אמרה טריאן וחטפה אתת הענק מידיו.
"זה לא שלך. " אמרה טריגי והביטה בטריאן במבט מקפיא. "זה קמע של נסיכות. ואת לא נסיכה. גנבת אותו ?" היא אמרה בעצב ודמעה ירדה מלחיה.
"טריג מה פתאום גנבתי אותו ! אני מצאתי אותו ביער לפני כמה ימים, ולקחתי אותו" אמרה טריאן ונגבה את דמעותיה של טריגי.
"את יודעת לאיזה נסיכה הוא שייך ?" שאלה טריאן.
"כן. לנסיכת האופל." אמרה טריגי והשפילה מבט.
"מיזו נסיכת האופל ?" שאלה טריאן והצטמררה.
"זאת נסיכה מסכנה. בת לגברת החושך ואדון הצללים. יש לה כוח בלתי יתוער בידיה. לפני שנתיים כולם חשבו שהיא מתה. אבל כנראה שהיא לא." אמרה טריגי וטריאן חיבקה אותה בחוזקה.
"אנחנו חייבים למצוא אותה. עם היא הפילה את הענק שלה ביער, סביר להניח שהיא הייתה כאן. "אמר שון והידק את אחיזתו בענק.
"אבל אולי זה נשאר שם הרבה זמן ? אולי זה לא מעכשיו ?" שאלה ליטה.
"רגע. אבל באיזה ממלכה היא גרה נסיכת האופל הזאת ?" שאלה טריאן שעדיין לא הבינה לגמרי.
"היא גרה בממלכת הצללים על שם אביה. " אמרה טריגי.
"ואיך זה שאף פעם לא שמעתי על הממלכה הזאת ?" שאלה טריאן.
"אף אחד כמעט לא יודע עליה. נסיכות לומדות פשוט על כל אחת ואת מן הממלכות, ומי שולט בהן, וכל מני כאלה." אמרה טריגי ונראה שהתעייפה מהשאלות של טריאן.
"איפה הממלכה הזאת נמצאת ?" שאלה טריאן.
"צריך לעבור את ההרים ולחצות את הים, ואז מגיעים לשער החיצוני ואפשר להכנס פנימה רק עם אתה בשליחות הנסיכה או המלך והמלכה." אמרה טריגי בפשטות.
"אוקיי…" אמרה טריאן וחרטה את המידע הזה במוחה. היא חייבת למצוא את הנסיכה הזאת. ולהבין כמה דברים. דבר ראשון, למה מסתירים את ממלכת הצללים ? וגם למה לנסיכות מספרים על הארץ הזאת, ולה לא ?
ראשה הסתחרר והיא חשה בכאב ראש נוראי. היא אחזה בראשה ונפלה על הארץ.
עיניה נסגרו וידיה נשמטו מטה.
"טרי, טרי את בסדר ???" זעקה טריגי ותפסה בראשה השמוט.
"טריאן תגידי משהו !!" צעק גם שון.
טריאן נשארה שקטה אך חזה עלה וירד מטה ומעלה. היא עוד חיה.
"מה קרה כאן בדיוק ? מה הפיל אותה מטה ?" אמר שון וצעד קדימה לראות על מה טריאן נפלה.
הוא הסתכל מטה ולא ראה דבר.
ואז הוא ראה את זה.
זו הייתה אבן מוזרה עם מפתח בתוכה. שון הרים את האבן וברגע שהחזיק בה המנעול השתחרר ומתוך האבן השתחרר ריח מחניק שגרם לשון לכאב ראש נוראי.
הוא החזיק חזק בסלע לידו והסתכל קדימה.
"מה זאת האבן הזאת ?" הוא חשב בליבו. הוא סתם את אפו והרים את האבן שוב.
האבן נפתחה ומיתוכה יצא הרי חשוב. אבל הוא סתם את אפו והסתכל פנימה.
שון פרץ בצחוק. בתוך האבן ישב שדון קטן בעל אוזנים מחודדות והשפריץ על שון מתוך בקבוק קטן.
"מה אתה עושה ?" לחש שון לתוך האבן.
"אתה פורץ לבית שלי !!!" צעק השדון והבהיל את שון. "לא התכוונתי…" אמר שון "רק רציתי לראות מה הפיל את החברה שלי אל הריצפה" אמר שון והסתכל על השדון.
"בעיה שלך !! זו לא סיבה לפרוץ לביתי !" אמר השדון וטרק את הדלת.
"אוקיי זה היה מוזר" אמר לטריגי והסתכל על טריאן השוכבת על הארץ מחוסרת הכרה.
הוא הרים אותה והחזיק אותה על כתפיו הרחבות.
"בואו נמשיך לכיוון הזה" אמר שון והחל לצעוד לכיוון המים.