עידן השלג-פרק רביעי- ץקראו את הרציתי להוסיף !!!!!!!!!!!!!

תקראו את הרציתי להוסיף !!!!!!!!!!!

"אז שון, למה בעצם התנדבת למצוא את הנסיכה וחתולת-האנוש ?" שאלה ליטה את שון בהפסקת האוכל שלהם.
"אני המפקד של הגדוד שלנו, אז מטבעי בשבילי שאנחנו נצא לחפש אותן" אמר שון והביט אל עבר האופק.
"לא נכון " אמרה ליטה והחלה לצחוק.
"כן נכון" אמר שון והסתכל עליה במבט שהתחנן שתמשיך לשאול אותו.
"אני יודעת שלא, אין לך מה להסתיר ממני" אמרה ליטה בחיוך ערמומי.
"עם לא בגלל זה, אז למה את חושבת ?" שאל שון.
"אני לא רק חושבת,אני יודעת" אמרה ליטה.
"עם את יודעת אז תגידי לי" הקניט אותה שון.
"אבל אתה סתם תתנהג כמו ילדה קטנה ותכחיש הכל" החזירה לו.
"נתערב שלא ?" אמר שון בהחלטיות.
"התערבנו" אמרה ליטה והם לחצו ידיים.
"אתה מאוהב." אמרה ליטה והסתכלה איך הוא מאדים, אך פניו נשארו אדישות.
"נכון, היא ארוסתי" אמר שון והסיט את מבטו מליטה.
"אבל אתה לא מאוהב בארוסתך, אלא בשניה" אמרה ליטה.
"לא נכון" אמר שון בשקט.
"אמרתי לך בתתנהג ככה ! אתה כלכך שקוף" אמרה ליטה והלכה להביא את הדג שהביאה מהבית שלה.
שון נשאר על המזח וחשב עליה. על אשת החתול.
ועם ליטה צדקה ?
הוא כלכך שקוף ?
עם המלך והמלכה יגלו שהוא בכלל לא אוהב את ביתם, הם יעיפו אותו ממעמדו כמפקד, ואסור שדבר כזה יקרה.
"אסור לך לספר את זה לאף אחד" נעמד שון ליד ליטה ואפילו לא הסתכל עליה.
"אל תדאג, אני שומרת סודות" אמרה ליטה והניחה את אצבעה על שפתיה.
"אני מקווה" מילמל שון לעצמו.
"היי שון, הנהג חושב שסערה הולכת וקרבה,וצריך להגן על כל הציוד" אמר טירק.
"אוקיי " אמר שון.
"כל הצוות להקשיב לי ומיד !!!" צעק שון. "עכשיו כולכם בריצה, הולכים ומורידים לכאן למטה את כל הציוד שלנו !!!! עכשיו !!!!" שאג.
כל הלוחמים רצו בשיא המהירות והורידו את כל הציוד למטה.
ליטה הבעירה את האח.
"שון בוא לראות משהו " צעק הנהג מלמעלה.
"מה קרה ?" שאל שון את הנהג כשעלה למעלה.
"יש אי באופק, לעגון עליו ?" שאל הנהג.
שון הנהן.
הספינה עגנה כמה מטרים מהאי, ושלוש סירות משוטים קטנות, ובתוכן ; אוכל\, מים, בגדים, כלי ציד, ואבני אש וגם כל חברי הצוות.
"קר הלילה" אמרה ליטה והחלה מחממת את האבנים עד לקבלת אש.
כל חברי הצוות הקימו את האוהלים ונכנסו לישון.
שון קם. הוא לקח בידיו תיק עור, שבתוכו היה בקבוק מים, חרב קטנה, קופסת שימורים מלאה באורז מדברי סגול ופנס.
הוא הוציא את הפנס והדליק אותו.
"לאן אתה חושב שאתה הולך ?" שאלה ליטה בחומרה.
"לסרוק את האי" ענה שון ביובש.
"אני באה איתך" אמרה ליטה ולפני ששון הצליח להתנגד, כמו לקחה פנס, בקבוק מים ואת החנית ואשפת החצים הירוקים שלה ונעמדה לצידו.
"אבל זה מסוכן, אנחנו לא יודעים מה יש פה כדי שתישארי" אמר שון והחל לצעוד בצעדים מהירים.
"בגלל זה לקחתי את החצים שלי" ענתה ליטה והדביקה את הקצב המהיר שלו.
שון רק משך בכתפיו והם החלו לסרוק את האי כשליטה אוחזת היטב בקשת שלה, ועל גבה תלויה אשפת החצים, ושון אוחז היטב בחרב הכיס הקטנה שלו.