עומק – פרק שש-עשרה

כשסיאנטה פתחה את עיניה, הדבר הראשון שהיא ראתה היה פניו של נייג'ל שהתכופף מעליה והביט בה בדאגה. היא הרגישה את הקור העז שהרתיע את גופה והתחילה להשתעל.
נייג'ל עזר לה להתיישב בזמן שהיא ניסתה לשלוט בנשימתה. מים יצאו מפיה, והיא הרגישה איך ראותיה שורפות לה. היא הייתה לחוצה, למרות שהיא ידעה שהכל הסתיים, שהכל בסדר עכשיו.
נייג'ל פשוט שם יד על הגב שלה בעדינות, מלטף אותו ומביט בה בדאגה אמיתית.
אחרי שהיא סיימה להשתעל, היא נשמה עמוק. לנשום במים היה שונה, ואחרי זמן כה רב שהיא לא הרגישה את האוויר, היא שאפה אותו עמוק לתוכה ונהנתה מכל רגע.
"איך את מרגישה?" הוא שאל, עדיין לא מוריד את ידו.
"קצת מסוחררת." היא אמרה, הגוף שלה רעד. היה כל-כך קפוא בחוץ, והיא עוד הייתה בבגדים קצרים ורטובה.
"קר לך?" הוא שאל והיא הנהנה.
הוא עזר לה לקום, ואז היא הרגישה את הכאב החזק ברגל שלה. היא תפסה חזק בכתפיים שלו, ורק בגלל זה היא לא נפלה למטה.
הוא תפס בה ושם את היד שלה מעל הכתף שלו, עוזר לה להתייצב. היא הרימה את הרגל והביטה בו, והוא בחן אותה גם הוא. היא הייתה כחולה.
"נבדוק את זה בפנים." הוא אמר, מתחיל להתקדם לעבר הכניסה.
כשהם נכנסו לתוך המבנה, הוא סגר בשקט את הדלת מאחוריהם. הוא עוד לא עזב אותה, והתחיל להתקדם לעבר המדרגות. כשהיא הביטה בשעון מאחוריהם, היא ראתה שעוד מעט 2 בלילה. היא פחדה להעיר את הבנות כשהיא תכנס לחדר.
כשהם הגיעו למדרגות, נייג'ל תפס בה והרים אותה על הידיים שלו. היא תפסה בצוואר שלו, מביטה בו. הוא התחיל לעלות במדרגות, וזה הזכיר לה את הפעם הראשונה שהם נפגשו. הפעם הראשונה שהוא הציל אותה.
רק שברגע הזה, כשהם הגיעו לקומה השניה, הוא לא עצר והמשיך להתקדם לקומה השלישית. היא הביטה בו מבולבלת.
"מה אתה עושה?" היא שאלה את זה בכזאת לחישה, שהיא בקושי יכלה לשמוע את עצמה.
"הולך לטפל בך." הוא החזיר לה בלחישה.
"אבל אסור לי להיות במגורים של המדריכים." היא לחשה שוב. היא הרגישה מעט לחוצה. היא לא בטוחה ממה יותר – מכך שהיא יודעת שהיא עושה משהו שהוא אסור, או מכך שהיא עומדת לראות את החדר של נייג'ל.
"אל תדאגי, אף-אחד לא ידע." הוא אמר והביט בה. הוא קרץ לה והיא הרגישה את הסומק עולה במהירות על לחיה.
כשהם הגיעו לקומה השלישית והאחרונה, הוא נכנס למסדרון קצר. היא ראתה שיש רק ארבע דלתות.
הוא נכנס לרחוקה מצד שמאל.
כשהדלת נסגרה מאחוריהם והוא הדליק את האור, היא בחנה את החדר.
בקיר הקרוב ביותר לדלת, הייתה מיטה גדולה. ליד המיטה, הייתה שידה שכפולה מגדולה של השידה שלה. מעליה הייתה מנורת שולחן ושני ספרים, אחד על השני. בקיר הרחוק ביותר מהדלת, היה ארון קיר גדול. הוא היה בגודל של אולי שלושה ארונות כמו בחדרים שלהם. ליד הקיר היה פתח קטן ומדרגות שיורדות למטה.
נייג'ל הושיב אותה על המיטה שלו ואז הלך לעבר הארון שלו. המיטה שלו הייתה בעלת מזרן מאוד גדול ונוח.
"נייג'ל, אני לא יכולה להיות כאן." היא המשיכה להתעקש. היא רצתה, כמובן, אבל זה אסור.
"סיאנטה, את לא יכולה לחזור עכשיו לחדר. את תעירי את כל הבנות. זה מה שאת רוצה שיקרה, שהן ישאלו מה קרה?" הוא שאל. כשהם אמרו את השמות אחד של השני זה הרגיש מושלם.
"לא…" היא מילמלה. הוא צודק. היא לא רוצה שעכשיו כולן יגלו מה היא עושה. היא גם ככה בקושי מסוגלת לדרוך על הרגל שלה.
הוא חיפש משהו בארון שלו, ואז נתן לה מגבת וחולצה. זאת הייתה חולצה שלו. הוא נתן לה חולצה שלו.
היא פשוט הסתכלה עליו, לא בטוחה מה להגיד.
"המקלחת למטה." הוא אמר. "תתקלחי ואחרי זה אני אחבוש לך את הפצע, טוב?"
היא הנהנה, קמה באיטיות מן המיטה. היא התחילה לקפוץ לעבר המדרגות, וכשהיא הגיעה אליהן וראתה שיש להן מעקה, היא חייכה.
היא ירדה למטה באיטיות, אבל לבסוף היא הגיעה. המדרגות היו מעוקלות, כך שחדר המקלחת היה לא בדיוק מתחת לחדר שלו, אלא לידו. לפי ההשערה של סיאנטה, הוא היה עכשיו ליד החדר שלהן. ליתר דיוק, ליד המיטה שלה ושל ארמטיס.
היא נכנסה לתוך חדר המקלחת. הוא היה גדול. בצד שמאל היו שירותים וכיור, ובצד ימין הייתה אמבטיה ענקית עם דוש. ליד המקלחת היה מתלה למוצרי טיפוח, ובצד השני היה מתלה למגבות.
היא נאנחה, סוגרת את הדלת מאחוריה. לא היה לה מנעול, אבל היא ידעה שנייג'ל לא עומד להכנס.
הבגדים הרטובים ירדו מגופה באיטיות. היא זרקה אותם על הרצפה, ליד האמבטיה, ואז נכנסה. היא תלתה את החולצה והמגבת לידה.
היא הדליקה את זרם המים מלמעלה, ונעמדה מתחתיו. הוא היה כל-כך חם ונעים, ופשוט העיף ממנה את כל תחושת הקור שעטפה אותה. היא רצתה להשאר מתחת לזרם לעוד שעות ארוכות, אבל היא לא רצתה להתעקב יותר מדי. גם הוא צריך להתקלח.
לבסוף, היא כיבתה את זרם המים ולקחה את המגבת. אחרי שהיא ניגבה את גופה, היא עטפה אותו בעזרת המגבת ויצאה מן האמבטיה. היא הלכה לעבר הכיור, בוחנת את עצמה במראה שהייתה תלויה מעליו.
המראה הייתה גבוה, והיא הייתה צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי לראות את עצמה. נייג'ל באמת גבוה.
השיער שלה נראה נורא. לא היה מסרק בסביבה, והיא שיערה שהוא בכלל לא משתמש במסרק. הוא בכל זאת בן.
היא התחילה לסרק את שיערה עם האצבעות שלה. בהתחלה זה לא עבד, אבל לבסוף זה נראה טוב. היא חייכה להשתקפות שלה, ואז נאנחה.
היא בחנה את תכולת הכיור. מברשת ומשחת שיניים, קצף וסכין גילוח. היא לקחה נשימה עמוקה ואז הסתובבה ולקחה את החולצה שלו.
היא קירבה אותה לאף שלה והתחילה להריח אותה. היה לה את הריח של נייג'ל. היא הורידה במהירות את המגבת מהגוף שלה, תולה אותה חזרה ולובשת את החולצה.
היא הגיעה עד לברכיים שלה. היא הסתירה לחלוטין את זה שהיא לא לבשה חזיה או תחתונים עם הצבע השחור שלה. היא פשוט חיבקה את עצמה עם החולצה, נהנת מהמגע שלה ומהריח שלו שעוטף אותה.
היא הרימה את הבגדים שלה ויצאה מחדר המקלחת. היא עלתה שוב באיטיות למעלה, מתחילה להרגיש מעט את הרגל, אבל עדיין מתקשה לדרוך עליה.
כשהיא הגיעה למעלה, הוא קם מן המיטה שלו. היא ראתה שהוא שם על הרצפה מזרון נוסף, ליד המיטה הגדולה. זה העציב אותה במקום מסויים אבל גם הקל עליה. היא לא רצתה לישון איתו. לא עכשיו.
האור הגדול של החדר התחלף באותו אור חלש ממנורת השולחן.
הוא לקח מידה את הבגדים שלה ופתח את אחד הדלתות בארון. היא הבחינה בכך שאחת הדלתות מכילה תא גדול לייבוש בגדים, בניגוד למגירה הקטנה שיש להם בחדרים. נייג'ל תלה את בגדיה.
הוא סימן לה להתיישב על המיטה. היא התיישבה ליד הכרית, ואז הוא הגיע והוציא מן המגירה שלו ערכת עזרה ראשונה. היא הביטה בו בשקט כאשר הוא התיישב לידה ותפס את הרגל שלה בעדינות. למרות שהיא באמת נפצעה חזק, כשהוא נגע בה היא לא הרגישה כאב כלל, אלא צמרמורת נעימה שמתפשטת בגופה.
הוא שם את הרגל שלה על הברכיים שלו. הרגליים שלה נפתחו, וזה גרם לה להסמיק מעט מהתנוחה שהם נמצאו בה. הוא לא שם לב לזה ורק התחיל לחבוש את הרגל שלה בעדינות בעזרת תחבושת בצבע לבן.
"הפצע שלך לא חמור, זה אפילו לא נקע. עוד יומיים את תוכלי לדרוך על הרגל שוב, אפילו פחות." הוא אמר לאחר שבחן את הרגל.
"זה יהיה בסדר?" היא שאלה בחשש מסויים, לא מסוגלת להביט בו.
"כמובן, זה לא נורא. כולם נפצעים בפעמים הראשונות." הוא אמר ברצינות, ואז סגר את ערכת העזרה הראשונה והחזיר אותה למגירה.
"אני אוכל להשתתף בשיעורים?" היא שאלה.
הוא הנהן בראשו, גם מן המיטה. "פשוט נתן לך דברים אחרים לעשות."
היא חייכה בהקלה.
"תרגישי חופשיה, את יושנת על המיטה." נייג'ל אמר והיא הנהנה, מביטה בו. "אני הולך להתקלח עכשיו. תכבי את האור אם הוא מפריע לך לישון."
היא הנהנה שוב. הוא לקח בגדים מן הארון שלו והתחיל לרדת, אבל היא עצרה אותו.
"רגע, נייג'ל." היא אמרה, והוא הסתובב והביט בה, מחכה שהיא תדבר. כשעיניו הכחולות הביטו בה היא הרגישה את דפיקות הלב שלה מתגברות. "תודה, על זה שהיצלת אותי. שוב." מלמול יצא מפיה.
"אין בעד מה." הוא העלה על פניו חיוך ואז ירד במדרגות.
היא נשארה באותו חדר לבד. היא רצתה לחקור אותו, לפתוח את הארון שלו ולהציץ במגירות, אבל היא לא עשתה את זה. היא ידעה שזה לא בסדר, והיא לא מאמינה בכך שצריך להסתיר דברים מאנשים ולעשות אותם מאחורי הגב שלהם.
היא נשכבה על המיטה, מתעטפת בשמיכה הגדולה שהייתה שם. זה היה נעים, פשוט לשכב על הכרית שלו, שגם היא נדפה מהריח המתוק שלו, ולהתכרבל בשמיכה הענקית והחמימה.
לא עברו דקות רבות, והוא כבר עלה למעלה. כשהוא הגיע, היא ראתה שהוא נמצא רק במכנסיים ארוכים, מבלי חולצה. היא ניגב את השיער שלו עם מגבת, ואז תלה אותה על וו שהיה תלוי בצד הארון.
היא תקעה את מבטה בו, בוחנת את הגוף שלו. הכתפיים הרחבות שלו. השרירים בידיים שלו. הקוביות שבבטן שלו. היא הסמיקה, שוב. היא הרגישה שהיא לא מפסיקה להסמיק כשהיא לידו. הוא נראה כל-כך טוב. היא לא יכלה להוריד את העיניים שלה ממנו, והיא ידעה שהוא שם לב לזה.
הוא הגיע אליה והתיישב על המזרן שעל הרצפה. הוא הושיט את היד שלו וכיבה את מנורת השולחן, ואז נשכב והתכסה בשמיכה דקיקה.
היא המשיכה לבחון אותו. החדר היה חשוך, אך אורו החלש של הירח השתקף מן החלון והאיר את פניו של נייג'ל בקלות. היא הסתכלה עמוק בעיניו, לא מפנה את מבטה.
היא גם הסתכל בעיניה. המבט שלהם לא התנתק. למרות שהיא הייתה מוטשת, היא רצתה להשאר כך לעוד הרבה זמן.
אבל הזמן עבר, ולבסוף עיניה נעצמו. היא הסתובבה מעט במיטה, ואז היא מצאה את התנוחה שהייתה הכי נוחה לה – על הבטן, עם כיוון הפנים לנייג'ל. היד הימינית שלה הייתה מתחת לכרית, בזמן שהשמאלית התעופפה באוויר ליד המיטה.
קצת לפני שהיא נרדמה, היא הרגישה את ידו של נייג'ל תופסת את שלה. הוא קירב את פניו לידה ונתן לה נשיקה. השפתיים שלו היו כה רכות, והיא העלתה חיוך ענקי על פניה, נזכרת באותה נשיקה שהוא נתן לה בלחי בזמן המשימה.
כשהיא נרדמה, היא המשיכה להחזיק את היד שלו בחוזקה ולא לעזוב ממנה.

הצרחות של קאיה נשמעו בכל מקום. הלהבות הגדולות עטפו את גופה, וסיאנטה פשוט עמדה לידה ולא יכלה להכנס לתוכן, להושיט את ידה ולמשוך אותה החוצה.
היא ניסתה להוציא את אותם זרמי מים חזקים ולכבות את הלהבות, אבל היא לא הצליחה. חברתה הטובה ביותר המשיכה לצעוק ולהאבק על חיה, נשרפת מול עיניה.
הכל אבוד.
סיאנטה קמה במהירות. היא התנשפה והחזיקה בחוזקה את השמיכה, מנסה למצוא אוויר בזמן שהיא מתרוממת באיטיות מן המיטה.
"סיאנטה?" הקול העייף של נייג'ל היה הדבר הסקסי ביותר שהיא שמעה בחיה, אבל היא לא התרכזה בזה. היא פשוט התנשפה ותקעה את מבטה בשמיכה, לא מצליחה לדבר. היא הרגישה את הדמעות זולגות על פניה.
נייג'ל התיישב לידה, שם את היד שלו על הגב שלה. "היה לך סיוט?" הוא שאל, שמעו את הדאגה בקול שלו.
סיאנטה הנהנה.
הוא עטף את גופה וחיבק אותה. היא החזיקה בו בחוזקה ופשוט התחילה לבכות עליו בהיסטריה. היא דמיינה שוב ושוב את אותן תמונות נוראיות, ואותם ליטופים עדינים שלו לא הצליחו להפסיק את הדמעות.
הם ישבו ככה דקות ארוכות, שבהן היא רק בכתה. הידיים שלה היו סביב הצוואר שלו, בזמן ששלו החזיקו בגבה. היא טמנה את ראשה בתוך החזה שלו, כמו שהיא אוהבת לעשות.
"את רוצה לספר לי על מה חלמת?" הוא שאל, מביט בה ומזיז קצוות שיער מפניה אל מאחורי האוזן שלה.
היא הרימה את מבטה והסתכלה עליו, בתוך עיניו. היא הנהנה ואז הסתובבה ונכנסה חזרה מתחת לשמיכה בגלל שהיה לה קר, עוטפת גם אותו.
שניהם נשענו על הקיר. היד שלו הייתה על הכתף שלה, בזמן שהראש שלה נשען על החזה שלו, ועם ידה היא חיבקה אותו מהצד.
"ראיתי את קאיה." היא מילמלה. "היא נשרפה, ולא יכולתי לעשות כלום. לא לכבות את הלהבות, ולא להוציא אותה מהן."
"את יודעת שבדרך כלל חלומות אומרים משהו הפוך ממה שאנחנו רואים, נכון?" הוא שאל.
"מה זאת אומרת?" הבלבול היה בקולה. היא עדיין בכתה, אבל פחות. אלא היו דמעות שיצאו מעיניה מידי פעם.
"אם את רואה אותה נפגעת, זה אומר שהיא לא תפגע. היא נמצאת ביסוד האש, זה אומר שהיא יודעת לשלוט בלהבות ההן ויכולה להרגיע אותן גם מבלי העזרה שלך." היא אמר בפשטות, מנגב את הדמעות מהפנים שלה עם האגודל שלו.
"כן, אבל הקטע שבגלל שנלחצתי לא יכולתי לעזור לה. כשאני נלחצת, אני פשוט לא מצליחה להשתמש בכוחות שלי. ראית מה קרה היום. מה קורה כל הזמן…"
"זה קורה לכולם, סיאנטה." הוא אמר והביט בה ברצינות. "בגלל זה הייתי בהלם שהצלחת לעבור את כל השחיה הזאת כשעקבת אחרי יולינדה ומארס. בגלל זה דאגתי לך."
"זה קורה לכולם?" היא שאלה, מצמצת את עיניה ובוחנת אותו.
הוא הנהן, מתעקש על דבריו. "כמעט אף-אחד לא מצליח במשימה הראשונה שלו. גם את. אם הוא לא היה תופס את הרגל שלך ולא היית נלחצת, היית עוברת את שתי המשימות הראשונות שלך בקלות."
"אני לא יודעת, נייג'ל." היא אמרה, והוא פשוט הביט בעיניה.
"אני אוהב שאת אומרת את השם שלי." הוא אמר. היא הרגישה את הלב שלה דופק בחוזקה. היא הייתה כל-כך קרובה אליו. היא נגעה בגוף שלו, והוא נגע בשלה. הסומק על לחיה פשוט לא ירד, ואם זה היה אפשרי היא הייתה רוצה להתקרב אליו עוד יותר.
"אני לא כזאת מתקדמת. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את זה, נייג'ל." היא אמרה בכוונה את שמו שוב. חצי חיוך עלה על שפתיו.
"כן את כן. אל תגידי שטויות." הוא אמר ברצינות, לא מפסיק לבחון אותה. "את מיוחדת, סיאנטה. את באמת מיוחדת, ואת צריכה להבין את זה ולהפסיק להוריד מהערך של עצמך."
"אתה באמת חושב ככה?" היא לא יכלה להוריד את מבטה מעיניו.
"אני לא חושב. אני יודע." הוא אמר. היא עצמה את עיניה בחיוך ואחרי זה השעינה את ראשה על החזה שלו שוב.
היא נשכבו על המיטה, אבל נשארו באותה תנוחה. היא החזיקה בו חזק, לא רוצה לעזוב.
"את בסדר?" הוא שאל. הוא התכוון לסיוט.
"כן." היא מילמלה. הוא העביר את האצבעות של ידו השניה בשיערה. "אבל אני עדיין מפחדת ללכת לישון לבד. בבקשה, אל תלך."
"אני לא הולך." הוא אמר את זה בלחישה, והביט בה. "אף-פעם."
"מבטיח?" היא שאלה אותו, גם בלחישה. עיניו הכחולות היו יותר כחולות ויפות מכל ים שהיא יכלה לדמיין. זה היה הים הפרטי שלה, שהיא יכלה לשקוע בו כמה שהיא רוצה.
"מבטיח." הוא אמר ואז נישק את המצח שלה בעדינות. החיוך על פניה פשוט לא ירד.
הוא שם את הראש שלו על הכרית, והם הביטו אחד בשני רגעים ארוכים. הוא שבר את השתיקה בסופו של דבר.
"אני אוהב את החיוך שלך."
"גם אני אוהבת את שלך." היא מילמלה. "תחייך יותר. הוא יפה."
הוא חייך, והיא הרגישה הרגשה טובה מתפשטת בה. היא ציחקקה ותפסה בשיערו מאחורה, מביטה עמוק בעיניו.
לרגע היה נדמה לה שהוא עומד לנשק אותה, אבל זה לא קרה. היא שמחה מצד אחד, אבל מצד שני היא יחלה לנשיקה אמיתית יותר מכל דבר אחר.
לבסוף, היא השעינה את ראשה שוב על החזה שלו. ידו החמימה תפסה את המותן שלה, עוטפת אותה ומקרבת את סיאנטה אליו. היא לא הפסיקה לחייך, ולבסוף נפלה לשינה עמוקה בזרועותיו.