עומק – פרק עשרים ושתיים

הנשימות של סיאנטה נכבדו בכל צעד נוסף שהיא לקחה, אבל זו לא הייתה סיבה מספיק טובה לעצור. היא המשיכה לרוץ לעבר הצעקה של גרייט, לא מסתכלת לאחור.
כשהיא הגיע למקום האירוע, העשן שעלה מהלהבות מולה הקשה עליה לראות את המתרחש. היא ניסתה להעיף אותו בעזרת ידיה, אך מצאה את עצמה משתעלת ומסתכלת על הכל בבהלה.
לקח לה מספר שניות לקלוט את גרייט, שעמדה לכודה בתוך הלהבות בניסיון לצאת מהן. סיאנטה ראתה שהיא מנסה בחוזקה להוציא מים מן ידה, אבל היא לא הצליחה, כנראה מהלחץ. וזה למה גם סיאנטה לא הצליחה להוציא מים גם מהיד שלה. שוב הלחץ המוכר.
"איפה מיק?!" סיאנטה התחילה לצעוק לכיוונה כשהיא התקדמה אליה. זה הפתיע אותה שהיא מסוגלת לעשות דבר שכזה, לסכן את עצמה בצורה כזאת – אבל היא לעולם לא תשאיר חברה מאחור.
"הוא התעלף מחוסר האוויר." סיאנטה בקושי שמעה את קולה של גרייט מרוב שהוא היה חלש וצרוד. "לכי, בבקשה!"
"לא!" סיאנטה אמרה, מנסה להתקרב אליה עוד יותר. היא הרגישה את החום נסגר סביבה, והיא קיבלה כוויה קלה בכף ידה כשהיא הושיטה אותה לכיוון גרייט.
"סיאנטה, זאת מלכודת!" היא צרחה בבכי.
סיאנטה לא הצליחה לעקל את מה שהיא אמרה לה, והיא עלתה כולה במים.
כשהיא הסתובבה לאחור, היא ראתה את נייג'ל ואייס עומדים אחד ליד השני. נייג'ל היה בלי חולצה, חבוש בתחבושת חדשה, והוא נראה מוטש. הוא ואייס היו אלא שעצרו את הלהבות.
כשסיאנטה הסתובבה חזרה, היא ראתה את מיק שוכב על האדמה. הוא היה מעולף, כמו שגרייט אמרה.
אייס רץ אליו והרים אותו, בזמן שגרייט הסתכלה עליו בבכי. "זאת מלכודת." היא המשיכה למלמל בפחד, אבל לא נראה שאייס או נייג'ל התייחסו למה שהיא אמרה. רק סיאנטה.
גרייט התחילה ללכת עם אייס ומיק לכיוון הג'יפ, בזמן שנייג'ל רץ לכיוון סיאנטה ותפס את הפנים שלה, גורם לה להסתכל עליו.
"מה חשבת כשרצת לכאן?" היא שמעה את הכעס בקולו, אך זה לא היה כעס שהרתיע אותה. זה היה כעס שנבע מתוך הדאגה שלו כלפיה. "את יודעת איך היית יכולה לפגוע בעצמך? מה היה יכול לקרות?"
"הייתי חייבת לרוץ, גרייט הייתה בסכנה." סיאנטה התחילה להגן על עצמה. אם זה לא היה הוא, היא הייתה מתעצבנת, אבל המגע שלו הרגיע אותה, המבט שלו שימח אותה.
"לא אכפת לי. אם אני ואייס לא היו באים, מה הייתם עושים? את נכלאת בלהבות, סיאנטה. את היית בסכנה." הוא אמר, וטון קולו שבר אותה. היא לא האמינה שהוא דאג לה בצורה כזאת. היא יכלה לראות את הדמעות בעיניו שהוא נאבק לשמור בפנים.
"א-אני מצטערת." היא אמרה בגמגום, לא בטוחה איך להראות לו את זה. היא שמה את ידיה על ידיו, שעדיין לא ירדו מפניה. היא הסתכלה עמוק לתוך עיניו הכחולות, מרגישה את עצמה שוקעת בהן. "אני באמת, באמת מצטערת." היא אמרה בשיא הכנות, מקווה שהוא יסלח לה.
"בחיים אל תרוצי אחרי צרחות כאלה. בחיים." הוא אמר ואז רכן אליה באיטיות, מצמיד את שפתיו לשפתיה ונותן לה נשיקה עדינה.
חיוך גדול עלה על פניה, והיא הייתה בטוחה שהוא מרגיש אותו. היא כרכה את ידיה סביב צווארו, נצמדת אליו ונהנת מחום גופו.
"אתה חייב לנוח, נייג'ל." היא אמרה לאחר רגעים ארוכים שבהם הם רק עמדו והתנשקו. "הפצע שלך עמוק. אתה לא יכול להסתובב כאן ולהציל אותי במצב שלך."
נייג'ל גיחך, מעלה על פניו חצי חיוך. "ואת לא יכולה לדאוג לי כל-כך, אני יהיה בסדר." הוא שם את ידו, הלא פצועה, סביב הכתף שלה, והתחיל להתקדם איתה חזרה לג'יפ.
סיאנטה הרגישה כיאלו היא שכחה משהו. בהתחלה היא הלכה עם נייג'ל בשתיקה, עד שהיא הבינה מה הייתה אותה תחושה מוזרה בתוכה.
"נייג'ל, גרייט אמרה שזאת מלכ-" היא לא הצליחה אפילו לסיים את המשפט שלה, וקול הירייה כבר נשמע.
היא הרגישה את הכדור נכנס לתוך הירך הימנית שלה, והיא איבדה את שיווי המשקל שלה. נייג'ל תפס אותה במהירות, מוריד אותה למטה לפני שהכדור שהיה אמור לפגוע בבטן שלה מוצא את דרכו אליה. לקח לה מספר שניות להבין מה קורה, אבל כשהראייה המטושטשת שלה התחדדה שוב, היא ראתה את הנער ממסדר האש נופל על הרצפה, כשדם מתחיל לזלוג מתוך הלב שלו. היא ראתה שנייג'ל תפס אותה בעזרת ידו הלא פצועה, בזמן שעם הפצועה הוא החזיק את האקדח שהיה לסיאנטה במכנס עד לפני שניות אחדות.
היא הרגישה את הראייה מכבידה עליה. היא התחילה למלמל ולהתנשם בכבדות, אבל היא לא הייתה בטוחה שהוא בכלל מבין מה היא מנסה לומר. "כואב לי, נייג'ל."
הוא אמר משהו, אבל היא לא הצליחה לשמוע אותו. היא ידעה שזאת לא פציעה שתהרוג אותה במקום, אבל היא פחדה ממה שזה יכול לעשות לה. חוץ מזה, הכאב בילבל אותה, והיא לא יכלה לחשוב באופן צלול.
עיניה נעצמו והיא נשענה על החזה של נייג'ל, שרק המשיך לרוץ בקצב מהיר. היא יכלה לשמוע את דפיקות הלב שלו, שהיו מהירות. הוא אמר דברים רבים, אבל היא שמעה רק חלקים ממילותיו. "יהיה בסדר… אני כאן… תרגעי…"
אבל לבסוף החשיכה השתלטה עליה.

כשהיא פתחה את עיניה, היא הייתה במיטת החולים. אף-אחד אחר לא היה בתוך הג'יפ, חוץ מנייג'ל שישב על ברכיו ושם את ראשו על המזרן הדק. הוא נרדם.
היא מצמצה מספר פעמים ואז בחנה את הסביבה שוב. היא ראתה את ערכת העזרה הראשונה קרוב אליה, ביחד עם שני בקבוקי מים גדולים. שתי שמיכות כחולות כיסו אותה, ואחת נוספת שימשה לה בתור כרית. היא ניסתה להזכר במה שקרה, מתרוממת מעט מן המיטה, עד שהכאב הגיע אליה בבת-אחת והיא הוציאה אנחת כאב קלה מפיה.
"סיאנטה?" אם היא לא הייתה כה מרוכזת בכאב, היא יכלה להתרכז בכמה מושך קולו של נייג'ל נשמע כשהוא רק מתעורר. היא סובבה את מבטה אליו בזמן שהוא הרים את ראשו בעייפות והסתכל עליה בעיניים חצי עצומות.
"ששש נייג'ל, תחזור לישון." היא אמרה בקול חלש, מרגישה רע עם עצמה על כך שהיא העירה אותו.
"לא, לא." הוא אמר בעייפות ואז התרומם, מביט בה ומנסה לסלק מעצמו כל זכר של שינה. "את התעוררת, הגיע הזמן." הוא אמר בקול מודאג. "ישנת במשך יום."
"יום?" היא שאלה בהפתעה. היא לא הבינה איך זה יכול להיות. "אני רק נפגעתי בירך, למה התעלפתי?" היא מילמלה, מתחילה להלחץ.
"איבדת הרבה דם." הוא אמר והביט עמוק בעיניה. "חוץ מזה, הפציעה שלך חמורה, סיאנטה."
"גם הפציעה שלך חמורה. גם לך ירד הרבה דם." היא אמרה, הפחד נשמע בקולה. היא ניסתה לזוז מעט, אבל הכאב החד שוב שיתק אותה, וגרם לה להשאר באותה תנוחת ישיבה כשהיא נשענת על הקיר.
"לא פגעו אצלי במקום חשוב." הוא אמר בקול חלש, תופס בעדינות בידה שקרובה לצידו, מתחיל ללטף אותה. "אצלך ירו בהרבה גידים, בגלל זה איבדת יותר דם, ובגלל זה הפציעה אצלך יותר חמורה."
סיאנטה בלעה את רוקה, משפילה את מבטה. "אני… אני אהיה בסדר?" היא פחדה לשאול את זה, אבל היא הייתה חייבת לדעת את התשובה, לא משנה מה היא הייתה.
נייג'ל לקח את ידו השניה ותפס בעדינות בפניה, מפנה את מבטה לכיוונו. כשעיניהם נפגשו, היא הרגישה פרפרים בתוך הבטן שלה. רק המבט שלו יכול להרגיע אותה. "כן." הוא אמר והעלה על פניו חצי חיוך. "אהיה לך קשה ללכת בהתחלה, אבל בעוד שבוע לכל היותר זה אמור להשתפר." הוא אמר וליטף את פניה בעדינות.
"אתה בטוח?" היא שאלה, הלחץ נשמע בקולה.
הוא רכן אליה ואז נישק אותה בעדינות על השפתיים. היא הרגישה את הנשימות שלו על פניה. "אני בטוח." החצי חיוך שעל פניו נהפך להיות חיוך מלא.
"אני אוהבת את החיוך שלך." היא אמרה, מעלה על פניה חיוך גם היא. היא הושיטה את ידה הימנית ותפסה בראשו מאחור, מושכת אותו לכיוונה ומנשקת אותו שוב. היא עדיין ניסתה להתרגל לתחושה של הנשיקה, אבל זאת הייתה תחושה טובה. מאוד.
כשהם התנתקו מן הנשיקה, היא לקחה נשימה עמוקה ושאלה את מה שהכי העסיק את ראשה. "מה עם גרייט? ומיק?"
"גרייט בסדר, קצת בהלם." הוא אמר בפשטות. "היא מפחדת לצאת לבד לעוד מקום, אז אייס נתן לה אישור לא להתקדם עד שמיק או מישהו אחר יתפנה להיות איתה. מיק מרגיש הרבה יותר טוב, ואולי הוא יצא לאזור כבר היום."
"מתי אני אוכל לצאת?" היא שאלה בתמיהה.
נייג'ל הביט בה מבולבל. "את באמת רוצה? סיאנטה, את לא יכולה ללכת. את אפילו לא מרגישה את הרגל שלך."
"ומתי אני אוכל? אני לא רוצה להשאר כאן כל היום בזמן שהחברים שלי מסכנים את חייהם." היא המשיכה להתעקש. היא שונאת לתת לאנשים אחרים לעשות את מה שהיא אמורה. היא לא רוצה שיהיה להם יותר עבודה. זאת מלחמה, היא חייבת לתמוך בהם.
"אם את תצאי מהרכב הזה את תסכני את חייך." הקול של נייג'ל התקשה. "יקח לך כמה ימים, אבל את לא יכולה ללכת ולהתרוצץ בכל מקום עכשיו. אין לך ברירה, את חייבת להשאר כאן." המבט שלו חדר אותה.
סיאנטה גילגלה את עינייה, עצבנית מן העניין. "שיהיה." היא לא יכלה להסתיר את הזעם בקולה.
נייג'ל הביט בה לשניות אחדות, והיא לא הצליחה לנתח את מבטו מזווית עיניה. הוא התקרב אליה בכוונה לנשק אותה על הלחי, אבל היא הרחיקה אותו ממנה. "סיאנטה, אני דואג לך. את מבינה את זה?" הוא שאל ואז תפס אותה בפניה, גורם לה להסתכל עליו. "את מבינה שאם יקרה לך משהו אני לא אוכל לחיות עם עצמי?"
המבט שלו הרג אותה. "איך אני יודעת שאני באמת חשובה לך?" היא פתאום הוציאה מפיה, מעלה על פניו הבעה מבולבלת. "איך אני לא יודעת שכל שנה אתה בוחר מישהי מההכשרה ומחליט להיות איתה?" היא הרגישה רע שהיא אמרה לו את זה, אבל היא לא יכלה להחזיק את זה יותר בפנים.
"את מטומטמת?" הוא שאל לפתע, מהדק את האחיזה שלו. "למה את חושבת שאת לא חשובה לי? את הכל בשבילי. שלא תעזי לחשוב ככה אפילו. אף-פעם לא הייתה לי מישהי אחרת, את הנשיקה הראשונה שלי."
"לא." היא הוציאה מפיה בהלם מבלי לחשוב פעמיים.
הוא הנהן. "כן, סיאנטה. את הראשונה שהצליחה לחדור ללב שלי."
היא הרגישה את הדמעות מצטברות בעיניה. "אני…" היא ניסתה למצוא מה להגיד, ואז היא בלעה את רוקה. "אני מצטערת, לא הייתי צריכה להגיד את זה."
הוא רכן אליה ונישק אותה, שפתיו הרכות ננעלו על שלה. התחושה הנעימה בבטנה התפשטה שוב, והיא שמה את ידה על צווארו בתאווה. "אל תחשבי ככה, סיאנטה, אני א-" הוא התחיל להגיד ברגע שהם התנתקו מן הנשיקה, אבל אז הדרך נפתחה וארמטיס צעדה לתוך הרכב.
"סיאנטה, התעוררת!" היא אמרה בשמחה גלויה. "נייג'ל, אני יכולה לדבר איתה אם לא אכפת לך?"
"כן." נייג'ל אמר ואז הביט בסיאנטה. הוא קם מן הרצפה, עוזב את תפיסתו בה ואז מוצא את דרכו החוצה.
"היי ארמטיס." סיאנטה אמרה בחיוך בזמן שארמטיס התחילה להתקדם לכיוונה. היא שמחה לדעת שהיא בסדר, ששום-דבר לא קרה לה כמו לאחרים. "איך היו היומיים האלו?"
"משעממים." היא אמרה בפשטות. "כולכם נכנסתם לדברים כאלה מגניבים, ורק אני הסתובבתי בלי הפסקה. ראיתי רק מישהו אחד במסדר האש, וגם הוא היה כבר מת, את קולטת את זה?" היא התלוננה, מתיישבת על הכיסא ליד מיטת בית החולים.
סיאנטה גיכחה. "את לא אמורה להתלונן על זה, את יודעת." היא אמרה כמובן מאליו.
ארמטיס משכה בכתפיה. "הדבר היחיד שקרה זה שפגשתי היום את ריין."
סיאנטה תקעה בה מבט, שותקת. רק לאחר רגעים ארוכים שבהם היא הביטה בה, היא גערה בה להמשיך. "נו, תספרי מה קרה!"
"אנחנו סוג של ביחד?" ארמטיס אמרה, לא בטוחה בדבריה. "אפשר להגיד. אייס אמר לנו שההכשרה הסתיימה באופן רשמי. אני לא יודעת למה הוא החליט ככה, אבל זה משהו טוב, זה אומר שאנחנו יכולים להיות ביחד."
"כן." סיאנטה אמרה, לא בטוחה אם לספר לה מה שקרה עם נייג'ל, למרות שהיא ראתה אותם מתנשקים ברגע שהיא נכנסה לתוך הרכב. "ומה זאת אומרת 'סוג של'?"
"התנשקנו." היא אמרה, ועל פניה עלה חיוך גדול שגרם גם לסיאנטה לחייך. "אנחנו פשוט נפגשנו, ואז הוא רץ אליי ומבלי לחשוב פעמיים נישק אותי."
"אני ממש שמחה בשבילך." סיאנטה אמרה לה בכנות. לראות אותה מחייכת בצורה כזאת גרם לתחושה טובה לעלות בה.
"תודה." היא אמרה בביישנות מסויימת, וזה הפתיע את סיאנטה שמישהו יכול לשחרר בה צד שכזה. "מה איתך ועם נייג'ל? טוב, כמובן שאתם ביחד, לא סתם ראיתי אותו בולע את הפנים שלך לפני מספר רגעים."
"הא, כן." צחקוק יצא מפיה של סיאנטה, והיא הרגישה את לחייה מתחממות. "אני חושבת שאנחנו ביחד, לא?" היא מילמלה.
"אם ההכשרה הסתיימה, זה אומר שמותר לכם להיות ביחד. אתם כבר לא צריכים להסתיר את זה." היא אמרה בביטחון.
"אייס יודע עלינו, אז את צודקת. אנחנו באמת לא אמורים להסתיר את זה יותר." כשהידיעה עלתה בסיאנטה, היא הרגישה את ליבה דופק במהירות. היא כה ברת מזל שהיא הכירה אותו, ולפעמיים היא מפחדת שזה ילך ממנה. בגלל זה היא אמרה לו את חששותיה היום. היא מפחדת שזה יסתיים, שהיא לא תוכל להרגיש את מגעו.
"גם אני שמחה בשבילך." ארמטיס אמרה. "המבט על פניו של נייג'ל כשהוא מביט בך יכול לרגש כל אחד."