עולמות של פנטזיה – לתחרות הסיפורים של נטע

"חה חה חה חה" צחקה קאלינורה, היא מכשפה ותיקה שעפה על מטאטא ישן כבר הרבה שנים ועדיין לא נמאס לה להיות מכשפה, היא הכי אוהבת לעלות עם חברותיה המכשפות, עם המטאטים עד השמיים ולרכוב מול הירח הלבן, זה מחזק את המכשפות, זה נותן להן כוח, הן עושות את זה בלילות, לפעמים הם שולחים "אס. אם. אס מסתורי" אחת לשנייה בפלאפונים של המכשפות ואז הן מעיפות את הפלאפונים שלהן ומתנגשות אחת בשנייה והן צוחקות. לילה אחד, המכשפה קאלינורה עמדה על ראש הר, כדי שיהיה לה יותר קל לעוף אל השמיים והיא התחילה לעוף עם המטאטא, היא צחקה צחוק מרושע ורכבה על המטאטים עם חברותיה שגם הן צחקו צחוקים מרושעים עד שלפתע המכשפות שתקו, כי הן שמעו רעש מוזר מאוד, זה היה מן צחוק מרושע של מפלצת, אבל זה היה צחוק של שד, המכשפות עפו וברחו. זה היה השד לגיגיפוט, "איפה אתן? איפה אתן מכשפות יקרות עם צחוק מרושע ומגעיל? בואו אליי, אני אתן לכן שוקולד מכושף, לא רוצות לבוא? אוקיי, אני אאלץ לעשות את זה בדרך הקשה, מכשפים בואו אחריי." השד הזה עף ביחד עם חבורה של מכשפים, הם ירדו למטה ועפו מהר עד שמצאו את המכשפות הן עפו אחריהן, המכשפות צחקו: "חה חה חה" והמכשפים צחקו: "חי חי חו" והיה רעש גדול מאוד של צחוקים מרושעים של מכשפות, מכשפים ושד אחד גדול ומרושע אפילו יותר מהמכשפות התמימות, שרק רצו לתפוס קצת אור לבן וקצת מהשמיים השחורים כדי להוסיף את זה לקסם בקדרת הקסמים שלהן. "מכשפה מרושעת, מכשפה תמימה בואי בואי, חה חה חה" אמר השד. "חה, חה, חה." אמרו המכשפים, "אתה רוצה שנתחיל איתן בקרב קסמים?" "קרב קסמים?" שאל השד, "זה רעיון נהדר!"ואז התחילה המלחמה הגדולה המכשפות כישפו את המכשפים והמכשפים צחקו כל כך חזק עד שהמכשפות לא התרכזו בטיסה ונפלו מהמטאטים שלהן הישר לתוך הים. "זהו, קבוצהאחת של מכשפות כבר הרגנו, לא ממש הרגנו, פשוט הפרענו להן בטיסה והן נפלו לים חה, חה, חה" צחק השד, קרץ וחייך אל המכשפים, המכשפים החזירו לו חיוכים וצחוקים מרושעים. אבל קאלינורה לא טבעה, היא שחתה ושחתה ועלתה על פני המים, היא יצאה מהמים וצחקה את הצחוק הכי מוזר אי פעם, היא חזרה עם המטאטא שלה ועפה עד השמיים ורכבה עם המטאטא שלה מול הירח, היא כבר עברה את המכשפים והם לא שמו לב שהיא המשיכה לעוף מול הירח. למחרת בבוקר, המכשפה שמה קצת שמיים שחורים וקצת ירח לבן ושמה אותם בקדרת הכישוף, אל הקדרה היא הכניסה גם נוצה של עורב, נוצה של טווס, גרעין של שזיף, שיער של טרנטולה, ציפורן של אחד המכשפים ובחשה הכל בתוך הקדרה. "ועכשיו," אמרה קאלינורה, "הקסם הגדול שלי להחזיר את המכשפות, להעיר אותם לחיים ושוב נרכב ביחד מול הירח, חה חה חה." קאלינורה המשיכה לבחוש ואז היא שמעה דפיקה על דלת ביתה. "מי זה?" שאלה קאלינורה בקול של מכשפה. "מי אני ומה שמי? נחשי!" נשמע קול מוזר מאחורי הדלת, קאלינורה הלכה באיטיות לעבר הדלת ופתחה אותה לאט לאט. ואז קאלינורה ראתה את הדמות שהיא הכי לא רצתה לראות, השד האיום והנורא, אבל הוא היה הפעם גדול יותר, גבוה יותר והוא צחק צחוק מרושע. קאלינורה צרחה, היא זרקה עליו את המטאטא והוא העיף עליה זומזומים, זומזומים אלו הדברים של עולם הקסמים והכישוף. אלו היו זומזומים קיצוניים והם ניסו לעקוץ את קאלינורה, אבל קאלינורה התחמקה, היא הסתכלה שוב על השד ואז היא איבדה את הכרתה ונפלה על הריצפה, מול הדלת של הבית שלה, "זהו, עכשיו זה הסוף אני מקווה." צחק השד, שם את הזומזומים בתוך צנצנת טרק אחריו את הדלת והלך. לפתע, קאלינורה מצאה את עצמה באולם גדול של מסיבה, אבל היו בו חדרים שחורים, עם פנסים צבעוניים, היה שולחן כיבוד עם עוגיות מכושפות עוגות עם קצפת וקונכייה של חילזון והמון שוקולד חם, כמו שמכשפות אוהבות. "וואו, מה זה? איפה אני נמצאת?" שאלה קאלינורה. "את נמצאת בעולם שיש בו רק מכשפות, כן, שמעת נכון, רק מכשפות, זה העולם הכי כיפי שיש, זאת הפעם הראשונה שלך כאן" אמרה מכשפה אחת עם בגדים שחורים ומטאטא אדום וזוהר. "וואו, עולם יפה, בלי מכשפים, בלי שדים, וואו, אני באמת שמחה להיות פה." אמרה קאלינורה. "כן," אמרה המכשפה, "יש כאן כיבוד, יש כאן חגיגות, יש כאן מסיבות ואני בטוחה שתמצאי לך חברות חדשות." "כן, גם אני חושבת" אמרה קאלינורה ולקחה פרוסה מהעוגה ואכלה, היא התכבדה והתענגה ונהנתה משולחן הכיבודים והיא נהנתה גם מזה שהיא הגיעה לעולם הזה, עולם מופלא רק של מכשפות, אבל מהר מאוד זה השתנה והיא מצאה את עצמה בעולם של שדים, היא מצאה את עצמה יושבת על הר ירוק ומסביבה מלא שדים, הם צחקו. "מה? מה קורה כאן? לפני רגע הייתי בעולם של מכשפות, מה עכשיו?" שד אחד התקרב אליה ואמר: "שדים, תראו! מכשפה קטנה יושבת לה ונשענת על ההר. מה את עושה פה מכשפה קטנה?" "קודם כל תתחיל לדבר אליי יפה" אמרה קאלינורה, "זה דבר ראשון, דבר שני, אני מוצאת את עצמי בכל מיני עולמות ונדמה לי שאיבדתי את הכרתי." "מה פתאום?" אמר השד, "את חיה ואת בסדר גמור ואת ערה לחלוטין וזאת הזדמנות מצוינת לשרוף אותך, קדימה שדים." השדים התאספו סביב קאלינורה עם לפידי אש והסתובבו סביבה ושרו שירי גיהנום, קאלינורה ניסתה להפעיל את הקסמים שלה, אבל היא לא הצליחה, היא ניסתה וניסתה, אבל זה לא עזר, והיא הרגישה שחם לה, חם לה מאוד, היא האדימה ואז היא צרחה: "לא!" צרחה קאלינורה ואז היא התעוררה והיא גילתה שהיא בעולם שלה, בעולם משולב, של מכשפים מכשפות ושדים. "אוקיי," אמרה קאלינורה, "כל זה היה מן חלום כזה, אה ו… אני רוצה להציל את החברות הכי טובות שלי, המכשפות." והיא עשתה את זה, שום דבר לא עצר אותה, לא השד ולא המכשפים, הכישוף הצליח והיא המשיכה לרכוב עם חברותיה מול הירח ואז כשהשדים באו, קאלינורה פשוט התעלמה מהם ודמיינה את אותו עולם שהוא עולם מיוחד, שאותו היא דמיינה בחצי חלום חצי הזייה הזה, עולם רק של מכשפות.