עולם החושך-פרק 5 'עולם השטן'

האישה זינקה אל החדר הקטן.
היא הבחינה בג'ין שנראה שונה.
הוא עמד,עם ראשו וידיו למטה.
היא הסתערה אליו ושלחה אגרוף,אך הוא הרים את ידו השמאלית ותפס את האגרוף.
"מה?" היא הייתה בהלם.ג'ין הרים את ראשו.
השיער שלו היה ארוך והגיע עד לסוף גבו.צמחו לו שלוש קרניים קצרות על ראשו.
גופו היה מעט גדול יותר,עיניו האדומות זהרו.חרב הייתה קשורה לגבו.
הוא עזב את אגרופה,והיא הלכה אחורה באיטיות,מפחדת.
"איך..זה יכול…ל-להיות?" היא גמגמה בפחד ונפלה אחורה.
ג'ין הוריד חזרה את ידו וצעד לעברה.
כשהגיע אליה,היא השתחוותה לפניו.ג'ין נראה מופתע."אני מצטערת,לא ידעתי" היא התחננה.
"תהרוג אותה" לחש קול בראש שלו.ג'ין תפס את ראשו ביד אחת,והקול התגבר:"תהרוג אותה".
החרב שהייתה על גבו ריחפה עד שנחתה בידו הפנוייה."מהר,תהרוג אותה,היא זו שניסתה להרוג אותך!"
סילבר המשיך לרוץ אחרי הנער,ולפתע הנער נעצר.סילבר התנגש בו ונפל אחורה."מה לעזאזל?!" הוא צעק.
הנער נעצר,כולו משותק מאימה."מה קרה?" קם סילבר וניער אותו.
"ההרגשה השתנתה.." מלמל הנער:"אני לא מצליח יותר להריח את ג'ין,אלא במקומו יש הרגשה מוזרה" הוא אמר.
"קדימה!" צעק הקול בראשו של ג'ין:"היא ניסתה להרוג אותך!" ידו של ג'ין שהחזיקה את החרב רעדה."תעשה את זה!" הקול בראשו צעק.האישה המשיכה להשתחוות.
לבסוף,ג'ין שלח את חרבו עליה.הוא שיסף את גרונה באמצעות החרב.
החרב נשמטה מידו.החליפה של ג'ין הייתה מוכתמת מהדם של האישה.
"סוף סוף,עכשיו רוץ לפני שיגיע השני" אמר הקול בראשו,והחרב עפה והייתה שוב על גבו.
ג'ין לקח שנייה לנשום נשימה עמוקה,ורץ אל היציאה.
"אתה מוכן להסביר לי מה קורה כאן?" צעק סילבר אל הנער בזמן שרצו.
"אני לא יכול להריח יותר את ג'ין.במקום המקום שבו הרחתי אותו הופיעה הרגשה אחרת,כזאת שאף אחד לא מקווה לפגוש" אמר הנער.
"סילבר!" קרא קול,וסילבר עצר והביט למעלה.מולו נחת ג'ין.
"ג'ין?" קרא סילבר מופתע:"מה קרה לשיער שלך? אתה גבהת? מה הקטע של החרב?"
"התארך,כן,אין לי מושג" הוא אמר ושלף את החרב:"למרות,שהיא נראית טוב" הוא בחן את החרב.
ג'ין השתעל,ואחר כך לחייו התנפחו.סילבר והנער עמדו מופתעים.
הלחיים של ג'ין התרחבו יותר,ולבסוף פיו נפתח והאישה הקטנה יצאה מהפה.
"סוף סוף בחוץ" היא נאנחה,וג'ין השתנה לגופו הנרומאלי.
"אההה…" סילבר עמד פעור פה:"היית רעב?" "גם לי אין מושג" מלמל ג'ין.
הנער ניער את ראשו ומיד השתחווה,והרכין את ראשו.
"לפחות מישהו כאן יודע לכבד" חייכה האישה הקטנה וקרצה.
"את נכנסת לפה שלי?" שאל ג'ין וצמרמורת עברה בגופו."זה או זה,או שהיית מת" היא אמרה.
"אל תדאג,הצלתי את החיים שלך!" היא חייכה אליו. "את…נכנסת לתוך הפה שלי…" הוא המשיך למלמל ועוד צמרמורת עברה בגופו.
"אתה לא שומע?!" היא ניסתה לנער אותו:"הצלתי את החיים שלך!"
"תסלחי לו" חייך סילבר:"הוא פשוט מאלה ששומרים על הגיינה".
"את….נכנסת לתוך הפה שלי…." ג'ין המשיך למלמל."סליחה על שניסיתי לעזור" היא אמרה בכעס.
"דרך אגב למה אתה משתחווה?" שאל סילבר את הנער.
הנער שלח אליו מבט מהיר וחזר להרכין את ראשו."זו ביתו של לוציפר,אני חייב להשתחוות".
"לוציפר?" שאל סילבר:"מי זה?". "השטן,והמלך של העולם הזה" אמרה האישה הקטנה וצחקה.
"אז…אנחנו בעולם של השטן? עולם השדים?" שאל סילבר.
"היית בתוך הפה שלי" ג'ין המשיך למלמל חלושות.
"לא אכפת" סילבר דחף אותו הצידה:"אז כן?"
"לא בדיוק" אמרה השדה ונחתה על האדמה והתיישבה:"בעולם הזה יש לא רק שדים,אלא מפלצות ורוחות.לפני 600 שנים השטן הכריז מלחמה על השאר,וכבש את כולם.העולם הזה לא רק של שדים,אלא גם של יצורים אחרים.לאחר ניצחון לוציפר במלחמה,העולם נקרא עולם השטן".
"ואת הבת שלו?" שאל ג'ין והתכופף אליה.
"התעוררת" היא צחקה:"כן! אני ביתו ה-13,קיימה!" היא חייכה:"נעים להכיר!"
"את די קטנטנה יחסית לבן של מלך העולם הזה" אמר ג'ין ותפס אותה בידו.
"תוריד אותי!" היא צעקה:"וגם אל תקרא לי קטנטנה!"
"אתה לא יכול להתנהג ככה לבת של השטן!" קרא הנער וקם."הא? מי אתה בכלל?" שאל ג'ין.
קיימה המשיכה לצעוק ולהניף באגרופיה."ג'ין,אתה זוכר את הילד שמופיע בחודש האחרון כל הזמן? זה הוא" אמר סילבר.
"לא נכון!" קרא ג'ין וקיימה נשכה את ידו,אך זה לא הפריע לג'ין."אתה באמת הילד הזה?"
"כן,ועכשיו תעזוב!" הנער תפס בידו של ג'ין וניסה לשחרר את קיימה."אם לא תעזוב,לוציפר יתעצבן ואז יהיו באמת צרו.." דבריו נקטעו בקול רעם כבד.
"מה זה?" סילבר וג'ין מיד הביטו למעלה.ג'ין הרפה את אחיזתו,וקיימה עפה ממנו במהירות.
"הוא התעורר" אמרה קיימה ועפה מעט גבוה יותר.
"מי? לוציפק?" שאל ג'ין."לא ככה מבטאים אותו" אמר סילבר:"זה הוציפר".
"זה לא שניהם" אמר הנער בכעס,ועוד רעם נשמע,חזק יותר.
"אתם חייבים לעזוב" אמרה קיימה במבט דואג:"לכו עכשיו,לפני שתסתבכו".
"אוקיי,אני גם ככה לא מעוניין להישאר פה,לא אחרי שהכו אותי כמעט למוות ואז ניסו לאכול אותי" אמר ג'ין והתמתח.
"רגע,הכו אותך? אתה נראה בסדר גמור" אמר סילבר ובחן אותו.
"הו כן,כנראה שהיא ריפאה אותי" הוא אמר:"כשהיא….נכנסה..לתוך הפה..שלי.." עוד צמרמורת עברה בגופו והוא קפא.
"תוציא אותם מהמקום הזה!" צעקה קיימה אל הנער,ומיד אחר כך נשמע עוד רעם חזק.
"כמובן!" הנער תפס בידיהם של ג'ין וסילבר,והם החלו להיעלם.
"קיימה!!" נשמע קול כבד מהשמיים.קיימה נחתה על האדמה,לחוצה.