עולם אחר פרק 7 (אביב דנקנר)

פרק 7
היום הגדול הגיע. יסמין ורוז התכוננו והתרגשו לקראת חילופי התלמידים שבוע מראש.
הן נפרדו מחבריהן לבית היתומים ועלו על האוטובוס, מוכנות ומזומנות להתחיל.
כל תלמיד נסע לעיר אחרת והאוטובוס הוריד אותם אחד, אחד, כל אחד בעירו.
ראשונה נפרדה אליזבת, תלמידה חייכנית וכחולת עיניים. שנייה נפרדה סופי. שלישי נפרד אנדרו.
כעת הגיע תורה של רוז. "בהצלחה", יסמין לחשה. "בהצלחה גם לך", רוז אמרה.
הן התחבקו ורוז ירדה מהאוטובוס. הם עברו עוד מספר תחנות ויסמין הרגישה יותר ויותר מתוחה בכל תחנה שעברו. לבסוף הגיעו לגרינפילד. יסמין ירדה לשביל חצץ מצוידת במזודה, לאחר שהנהג הדריך אותה איך להגיע לפנימיית גרינפילד, מפני שלא הייתה כניסה לכלי תחבורה, אלא מהצד השני של העיר, וזה היה סיבוב גדול מדי עבור האוטובוס. האוטובוס נסע משם והנהג הזכיר ליסמין לחכות לו בתחילת החודש הבא בשעה שבע בבוקר בכניסה לשביל החצץ. בכניסה קיבל את פני יסמין שלט:
ברוכים הבאים לגרינפילד!
אין כניסה למכוניות
יסמין החלה ללכת בשביל באפר עד שהגיע למרכזון קטן. העיר הייתה שוממת לגמרי מלבד מוכרי החנויות.
היא עברה את המרכזון בהליכה איטית, מביטה אגב כך מסביב. לאחר הליכה של 35 דקות מעבר למרכזון, הגיעה יסמין לבניין ישן:
ברוכים הבאים לפנימיית גרינפילד!
קיבל שלט קטן וצבעוני את פני יסמין. היא נכנסה פנימה מבעד לדלת הכניסה החלודה.
בצד ימין ישבה פקידת קבלה מלאה מעט, עם פרצוף חמוץ.
"כן?" היא שאלה את יסמין והרימה גבה.
"באתי מתכנית חילופי התלמידים". היא הושיטה לה דף מסמכים שהמנהלת הורתה לה למסור לפקידת הקבלה. המסמכים כללו בין היתר מעטפה שמנה ומלאה בכסף.
פרצופה של פקידת הקבלה השתנה. היא חייכה חיוך חמדן כמישהי שזכתה בלוטו.
"חדר בינוני לחודש, הא?" היא עדיין חייכה
החיוך לא התחלף בחזרה לפרצוף חמוץ אפילו כשהובילה הפקידה את יסמין במעלה המדרגות ונתנה לה את המפתח לחדר מספר עשרים ושש במסדרון מספר אחד. יסמין נפרדה מפקידת הקבלה לאחר שזו נתנה לה הוראות בקשר לארוחות.
יסמין נכנסה לחדר על מנת לפרוק את המזודה.
החדר היה לא קטן וכלל מיטה, שידה, ארון בגדים ושולחן כתיבה עם כיסא תואם.
משסיימה יסמין לפרוק את המזודה, הגיע הזמן לארוחת הערב שהייתה פתוחה משש וחצי עד שמונה.
היא הלכה לעבר הקפיטריה שהייתה לא רחוקה מחדרה.
משהגיעה לקפיטרייה, היוא הייתה הומה.
השעה הייתה שבע. כל השולחנות היו תפוסים פרט לשולחן אחד ובו ישבו אישה ונער, כנראה אמא ובן.
הילד נראה מדוכא ולא שייך למקום.
הפנימייה וחדר האוכל הזכירו ליסמין את בית היתומים שלה והיא הרגישה כמו בבית, יותר נכון כמו בבית היתומים, אפילו חדרה הזכיר לה את חדרה בבית היתומים.
יסמין נגשה לשולחן האוכל לאחר שלקחה מנה מהדוכן שגם הוא כמו בבית היתומים, הופעל על ידי תורנים.
"אפשר לשבת פה?", שאלה את טום ואת שרה. שרה הנהנה.
יסמין התיישבה מול טום ושרה.
"מה שמך?", התעניינה שרה.
"יסמין. אני באה מבית היתומים של גברת ווילסון שבסנטרוויל. בטח שמעתם עליו…".
שרה הנהנה ולקחה ביס נוסף מפשטידת התרד שלה, "שמעתי שהוא בית יתומים נחמד. אנחנו באים מאת'ר. הייתה שם התקפת חייזרים ואנחנו שוהים כאן זמנית".
טום לא אמר מילה. הוא בחש את המרק שלו בחוסר חשק מובהק.
"איפה אתם שוכנים פה?" שאלה יסמין.
"מחוץ לחדר האוכל. אני בחדר מספר 23 והוא בחדר מספר 24",
היא הורתה בסנטרה לעבר טום "אה, שכחתי להציג את עצמי", אמרה ודפקה על מצחה "אני שרה גווין וזה טום". "היי", טום אמר לה והרים את מבטו מהמרק.
"באיזה חדר את?", טום החל להכנס לשיחה.
"לא תאמינו, אני כמעט לידכם, אני בחדר מספר 26!".
טום חייך "רוצה להפגש אחרי האוכל ?", אמר. לאחר ששהו כאן זמן מה, טום גילה שמאוד מאוד משעמם בלי חבריו. יסמין הנהנה, "אתה מוזמן לבוא אלי אחרי האוכל," אמרה וחייכה חיוך עדין.
משסיימו את האוכל ושרה חזרה לחדרה, הלכו יסמין וטום לחדרה של יסמין.
"כמה זמן אתם כבר פה?", התעניינה יסמין.
"אממ… משהו כמו יומיים, אבל זה נראה כמו נצח.
יסמין הנהנה "אני הרגע הגעתי", אמרה
"אתה מתכון ללמוד כאן בזמן השהייה פה?" שאלה
טום הנהן "אתמול למדתי פה", אמר "שלשום לא, כי הגענו רק בשתיים עשרה".
רעש שהזכיר קרח נסדק במים רותחים נשמע לפתע.
טום ויסמין הסתכלו סביבם בבהלה. יסמין הבחינה בסדק לא קטן ברצפת החדר. הסדק הלך והתרחב אט אט.
רוח עלתה מתוך הסדק, העיפה מיני חפצים קטנים ובלגנה את החדר. היא הפכה אט אט לצרה, ארוכה ומרוכזת. הרוח ליפפה את טום. טום ניסה להתנגד אך לשוא: הרוח הייתה חזקה ממנו. היא הרימה את טום באויר ולקחה אותו איתה לתוך הבורר.
יסמין הייתה המומה מכדי לזוז או לדבר, בחלומות הכי פרועים שלה היא לא דמיינה שתגיע למצב כזה. כעט שהרוח הלכה שרר שקט. השקט אינו שרר הרבה זמן מפני שהרוח האדומה חזרה, הפעם בלי טום.
היא ליפפה את יסמין בשובל אדום וצר. הרוח שנראתה חדירה למראה, הייתה קשיחה כחבל. יסמין נסתה לצאת מאחיזתה, אך הרוח הייתה חזקה ממנה ומשכה אותה לתוך הבור. פתח הבור נסגר מאחוריהן והן ריחפו שם זמן מה בחלל השחור והאפל. יסמין הייתה משותקת מפחד.
לפתע הרוח נעלמה ויסמין החלה ליפול מטה, מטה.
היא צווחה באימה.
היא נותרה שם נופלת מספר דקות. היא חשה לחץ אוזניים נוראי.
היא הבחינה לפתע באור סגול מרצד שאותו הקיפה מסגרת עגולה, מעין באר שעמוק בתוכה נמצא מקור אור סגול. היא הלכה והתקרבה לעבר האור.
היא עברה דרך קירות הבאר. הבאר הייתה ריקה ממים. בתחתית הבאר היא יכלה להבחין עכשיו באור הסגול. הוא כיסה את תחתית הבאר. היא עצמה את עינייה והתכוננה למכת הנפילה. היא לא באה. היא פקחה את עינייה היא הבחינה שהכל סביבה נעשה סגול זרחני מרצד כמו האור הסגול בתחתית הבאר.
יסמין הרגישה כאילו היא בחלום בלהות ותכף תתעורר במיטתה שבבית היתומים
ליד חברתה רוז, והכל יהיה כרגיל.