עולם אחר פרק 5 (אביב דנקנר)

פרק 5
"טרררר טררררר טררר טררר" ההשקמה בבית היתומים החלה: 7:30.
יסמין פקחה את עיניה, היא ידעה שאסור לה לאחר היום ללימודים, הרי אתמול איחרה ללימודים וגברת ווילסון, מנהלת בית היתומים השתוללה מכעס.
היא קמה ממטתה בחוסר חשק וטפסה על הסולם של מיטת הקומותיים על מנת להעיר את רוז שיישנה בשלווה – וכמו תמיד לא התעוררה מהשעון המעורר.
לאחר חמש נסיונות רצופים להעיר את רוז, היא פקחה את עיניה סוף סוף וקמה ממטתה.
הן החליפו בגדים, צחצחו שיניים, התאוששו מהשינה ולאחר מכן יצאו מפתח חדרן למבוך המסדרונות הבלתי פוסק של בית היתומים.
הן פנו שמאלה, עוד פעם שמאלה, ירדו שתי קומות בחדר המדרגות האפל, פנו ימינה בדלת הראשונה, הגיעו לעוד מסדרון, פנו שמאלה, פנו שוב שמאלה פתחו את דלת המתכת הגדולה והגיעו לקפיטריה.
הקפיטריה הייתה כעת הומה ילדים רעבים, היא הייתה בעלת דוכן גדול לכל אורכה שם חילקו אוכל.
נכון לעכשיו כריכים וסלטים, כל שארית הקפיטריה הייתה מלאה שולחנות.
הבנות ניגשו לדוכן האוכל, לקחו לעצמן צלחת וביקשו מהתלמידה שהייתה "תורנית חילוק אוכל", שני כריכי חביתה ושני תפוחים. התלמידה התורנית, שהייתה רשלנית במיוחד שמה להן שני כריכי טונה בצלחת של רוז ונתנה להם בנוסף שני אגסים במקום תפוחים.
הבנות משכו בכתפיהן, חילקו בינהן את הכריכים ואת האגסים והתיישבו באחד השולחנות, שם ישבו כבר שני ילדים.
לאחר ארוחה משביעה, הבנות נכנסו לכיתה יחד עם יתר חבריהן לשולחן הלימודים.
השיעור בשעה הראשונה היה שיעור גיאוגרפיה, השיעור האהוב על רוז, והשיעור השנוא על יסמין.
יסמין הייתה חסרת ריכוז, וכל השיעור השעינה את ראשה על זגוגית החלון, מהרהרת לעצמה.
כשהסתיים יום הלימודים והבנות חזרו לחדרן, היו מוטשות לגמרי, רוז מהלימוד המייגע ויסמין מההפצרות של המורים שביקשו שוב ושוב שתשתדל להיות מרוכזת.
על דלת חדרן נשמעה דפיקה.
יסמין קמה מהמיטה שעליה הסתרעה ופתחה את הדלת לרווחה.
מהצד השני של הדלת עמדה ילדה חייכנית וממושקפת, היא הייתה בעלת שיער ג'ינג'י אסוף לצמה ועל פניה התרוצצו לפחות אלפיים נמשים.
"היי סופי", בירכה אותה יסמין לשלום.
"היי. יסמין יש לי משהו בשבילך, אני התורנית השליחה של המנהלת והיא בקשה ממני למסור לך משהו.
זה משהו בקשר לחילופי תלמידים שביקשת להתקבל אליהם, אני לא בדיוק הבנתי… עדיף שתראי את זה בעצמך". סופי הושיטה ליסמין דף מקופל, "טוב אני חייבת לרוץ", אמרה", יש לי עוד מלא מכתבים לשלוח",
היא הראתה ליסמין את תיק התורן השבועי שמקבל כל תלמיד שנכנס לתורנות השליח.
התיק היה מלא מפה לפה בניירות, בפתקים ובמכתבים. על התיק היה רקום בכתב יד:
תיק זה שייך לתורן השליח
"אה – רגע!", אמרה סופי שניה לפני שיצאה מהחדר. היא פשפשה בתיקה ושלפה משם מכתב נוסף. היא הושיטה אותו לרוז שבינתיים נעמדה סמוך ליסמין, "שכחתי לתת לך את זה!", אמרה סופי ודפקה על מצחה.
"תודה סופי", חייכה רוז.
"בהצלחה עם שאר הדואר", הוסיפה יסמין.
סופי נופפה להן לשלום ויצאה מבעד לדלת החדר.
ברגע שהדלת נסגרה התיישבו הבנות מול שולחן הכתיבה, על כיסאות הברזל החלודים ופתחו את קיפולי המכתב.
יסמין קראה את המכתב:

לאחר שסיימה לקרוא היא קיפצה באושר וחיבקה את רוז, "התקבלתי!", קראה באושר.
פניה של רוז היו מחוייכים, רק עכשיו יסמין הבחינה בכך. היא לקחה את פתקה של רוז שהיה מונח על השולחן
לאחר שרוז סיימה לקרוא בו.
היא קראה את הפתק והייתה מאושרת ביותר: רוז התקבלה גם היא לחילופי תלמידים.
אבל הייתה רק בעיה אחת: רוז התקבלה לחילופי תלמידים בריברטון.
הן חייכו במבוכה אחת אל השנייה.
"אז…. אני חושבת שלא תהייה לנו ברירה אלא להפרד לחודש", סיכמה יסמין.
רוז הנהנה, אך היא לא רצתה להכיר בעובדה הזו.
"אני הולכת 'להתנחל' אצל אנדרו, רוצה לבוא?" יסמין התכוננה ליציאה
"תהני, יש לי כמה עניינים לסגור. אני רוצה ללכת לסופי, אם היא כבר סיימה את משמרת חילוק הדואר לכל השכבה, קבעתי לעשות איתה שיעורי בית".
יסמין נפרדה מרוז ויצאה מהדלת היא דפקה על דלת החדר הסמוכה אליהן "אנדרו?"
דלת חדר מספר 239 נפתחה. בפתח עמד אדמונד, חברו של אנדרו לחדר.
"היי אד", יסמין ברכה את אדמונד, "אנדרו במקרה בחדר?" היא הציצה מעבר לכתפו של אדמונד אל תוך החדר. אדמונד הניד את ראשה לשלילה, "הוא יצא לספרייה" אמר לאחר זמן מה של שתיקה.
"טוב, תודה" אמרה יסמין.
"ביי" נפרד אדמונד. יסמין פנתה לכיוון הספרייה כשדלת חדרו של אנדרו נסגרה מאחוריה.
משהגיעה לספרייה לאחר שעברה את מבוך המסדרונות ראתה את אנדרו שקוע בספר ולידו ערמה של לפחות עשרה ספרים נוספים.
היא עמדה שם מספר רגעים עד שאנדרו הבחין בה בזוית עינו קפץ ממקומו ופלט צוחה.
"הבהלת אותי!" נזף בה אנדרו וצחק. יסמין צחקה גם היא.
לפתע נשמעו צעדים מאחוריהם. הם הסתובבו בבהלה וראו את הספרנית מאחוריהם מסמנת להם באצבע להיות בשקט, "ששששששש" אמרה ולאחר מכן הסתובבה והלכה על מנת לעזור לנערה אחת למצוא ספרים על ההסטוריה הצרפתית לבוחן של מחר.
"היי אליס" יסמין נופפה לנערה לשלום, אך הנערה ששמעה אותה לא החזירה נפנוף אלא הרימה את האף.
"איזו סנובית", מלמלה לעצמה יסמין.