עולם אחר פרק 4 (אביב דנקנר)

פרק 4
שמי העיר את'ר התכסו עננים שחורים ורוח החלה לנשוב נושאת עימה עלי שלכת.
בפרוורי העיר, טום לונג הביט החוצה מבעד לחלונו.
'נמאס לי מהשכונה המסוכנת הזו', חשב לעצמו.
טום היה רק בן 14, אבל כולם אמרו שהוא בוגר מאוד לגילו.
הוא גר בבית קטן יחד עם אימו. אביו מת כשהוא היה בן שנה, אך אמו שרה נמנעה מדבר על כך
הוא היה בעל עיניים ירוקות צחקניות, שער חום, אף עגלגל וגובה בינוני.
טום הכניס את ראשו מבעד לחלון ונכנס לביתו.
אמו שרה הייתה במטבח, עסוקה באפיית עוגת תפוחים לישיבת הועד של תושבי העיר את'ר שהיו אמורים לבוא בקרוב.
שרה הייתה ללא ספק אמא מדליקה, היה לה שער חום בהיר עם מעט גוונים בלונדינים טבעיים, שהיה אסוף תמיד בקליפס, היא אהבה לפזם שירים שונים ובדרך כלל נמצאה במטבח. היא אהבה לבשל.
ריח נהדר של מאפה תפוחים התפשט בכל הבית, טום שאף אותו בהנאה צרופה. "אמא אני יוצא".
אמר לאמו
"תבלה יפה!" קראה אחריו שרה.
טום הנהן וסגר אחריו את דלת הכניסה, כמובן לאחר שביקש שתשמור לו פרוסת עוגה.
הוא הלך לכיוון פארק פרנקלין.
הפארק היה מואר באור הדמדומים, ומשפחות אחרונות החלו לקפל מחצלות ולעזוב את המקום.
טום התיישב ספסל סמוך והמתין מספר דקות שנראו כמו נצח.
לבסוף בא נער שנראה בערך בגילו של טום והתיישב לצדו.
לנער היה שיער שחור והוא היה נמוך בכמה סנטימטרים מטום, עיניו היו כחולות וצחקניות.
"היי טום, מה שלומך?" שאל הנער והתיישב ליד טום.
"כרגיל", טום ענה, "שנלך? השאר בטח כבר מחכים לנו…".
בלי לחכות לתשובה, טום קם ממקומו והנער אחריו.
הם החלו ללכת בעוד מגעה של הרוח הקלה ליטפה את פניהם. טום רכס את את הסוודר שלו.
דמות התקרבה אליהם מרחוק בצעדים נמרצים.
משהתקרבה הדמות מעט יותר, היה אפשר להבחין שזו נערה בערך בגילם אשר הלכה והתקרבה אליהם.
"היי טום, היי סאם" הנערה שינתה כיוון והלכה במקביל אליהם, היא הייתה בעלת שיער חום חלק ועיינים חודרות, היו לה פנים חלקות וחיוך שובה לב. הם יצאו מהשביל של הפארק ועברו לכביש ראשי.
סאם הסמיק "היי איימי" הייתה לרגע שתיקה. טום הפר את הדממה:
"אז איפה נפגשים היום?" שאל את איימי.
"אצל ג'ק", אמרה.
הילדים סטו שמאלה מהשביל הראשי והרחב ונכנסו לסמטה צרה ללא מוצא, על השלט בכניסה לסמטה היה כתוב: סמטת צ'ארלס ג'ונסון החמישי.
השמיים כבר נצבעו בצבעי אדום-ורוד-סגול השמש כמעט נעלמה באופק.
מצדדיהם היו בתים פרטיים, אך צנועים עם גינות שופעות צמחייה
הם המשיכו ללכת מעט עד שהגיעו לבית מספר 27. הם פתחו את שער הברזל ונכנסו לגינה מלאת עצים מהשער הוביל שביל אבנים לבית קטן, שתי מדרגות קטנות הובילו לגזוזטרה.
הילדים עלו במדרגות. איימי דפקה קלות בדלת.
"ג'ק, אתה שם?" קרא סאם לאחר זמן מה שלא נשמע קול.
דלת העץ נפתחה באיטיות ונער מחוייך עמד בכניסה.
"היי, מה נשמע? הכנסו, ג'ראלד כבר בפנים" אמר הנער ופינה להם דרך
הם נכנסו לסלון שלצדו היה מטבח צמוד.
במטבח עמדה אישה היא הייתה בעלת שיער שחור ופוני, סמוך אליה ישבו שני ילדים על השיש. אחד בערך בן ארבע ואחד בן שבע. הקטן יותר לש בצק, והאחר חתך מלפפון.
"שלום ילדים, אני שמחה לראות שבאתם!", אמרה האשה וחייכה חיוך חם משראתה אותם
"שלום גברת בראון", ענו.
"אין צורך בכזו רשמיות", אמרה גברת בראון ועשתה תנועת ביטול בידה,
"מחוץ לבית הספר אתם יכולים לקרוא לי רייצ'ל", היא חייכה שוב.
לפתע נשמע רעש של כלי נשבר וקטע את השיחה, כולם הפנו את מבטם למקור הרעש וגילו שכלי החרסינה שבו ערבב הילד הקטן את הבצק נפל.
רייצ'ל נענעה את ראשה בסלחנות ואמרה ספק לעצמה, ספק לילדים: "ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לו ללוש את הבצק, אבל הוא התעקש…"
היא פנתה למלאכת הניקוי והילדים פנו לחדרו של ג'ק.
בפנים המתין להם ג'ראלד וראו על פרצופו שהוא מחכה הרבה זמן.
"סוף סוף הגעתם! קבענו בשש – תראו מהשעה עכשיו!" הוא חייך בסלחנות והפנה לכיוונם את שעונו
שהראה 18:39.
"מצטער", סאם משך בכתפיו.
ג'ראלד עשה תנועת ביטול בידו וחייך בסלחנות.
"אז…. בואו ניגש לעניין", ג'ק שישב על מיטתו החל לאבד סבלנות.
"כאילו שיש לנו איזשהו עניין לגשת אליו", איימי גיכחה.
"אחד מכם גילה משהו חדש?" ג'ק התעלם מאיימי.
טום הנהן. ג'ק הרים את ראשו "מה גילית?"
טום פתח בסיפור: "אתמול יצאתי לפארק פרנקלין וכרגיל היה ערפל כבד, הוא אפילו היה הרבה יותר כבד מבדרך ככל. הלכתי לכיוון המדשאה הגדולה – לפתע שמעתי קולות מוזרים – מאין בליל קולות.
התקרבתי, בקושי ראיתי משהו בגלל הערפל הכבד.
התקרבתי עוד והתחבאתי מאחורי עץ. הבחנתי בקושי בקבוצת שוטרים מ'די לחייזרים', הם הקיפו משהו, או אולי מישהו? אחר כךל קלטתי ששרוע שם משהו בצבעי ירוק-נזלת.
"נשמע כמו גור חייזרים", סאם ניסה לנתח את העניין.
"ג'ק חומד!", נשמע קול מן המטבח, "בוא לקלח את מארק, הוא עצבני והוא מסכים רק לך לקלח אותו".
ג'ק חייך במבוכה. "טוב, אני חוזר עוד שתי דקות"….
"אממ… כבר מאוחר אני חושב שאלך הבייתה, הבטחתי לא לחזור מאוחר מדי", סאם אמר שנייה לפני שג'ק יצא מהחדר. "טוב, ביי אחי". ג'ק וסאם יצאו מהחדר ואיימי וטום נותרו לבדם.
"אז איך החיים?" שאל טום
"חיים…", אמרה איימי וצחקה את צחוקה המתגלגל. \
"וחוץ מזה?", התעקש טום.
"אמא שלי פוטרה מעבודתה לא מזמן…"
"במה אמא שלך עובדת?", שאלה את טום לאחר שתיקה קצרה.
"היא עובדת בעירייה, היא אחראית כוח אדם".
"אני חושבת שאבא שלי עובד ב"די לחייזרים", פעם ראיתי דפים אצלו בחדר של "די לחייזרים", אבל יכול להיות שזו הייתה רק אזהרת התושבים – כמו המכתבים שהם שולחים כל שנה להזהיר את התושבים מחייזרים".
הדלת נפתחה וג'ק עמד בכניסה.
"היי", ג'ק נטף כולו מים ונראה היה כי הוא התקלח בעצמו עם הבגדים.
"נשאיר אותך פה להחליף בגדים", איימי צחקקה וקמה ממקומה.
"כן אני חושב שאלך", טום קם גם הוא ממקומו.
"ביי חבר'ה" נפרד ג'ק
"ביי", נפרדו איימי וטום בו זמנית .
הם יצאו מחדרו של ג'ק, רייצ'ל כבר לא הייתה במטבח.
היא בטח הרדימה את אחיו של ג'ק.
הילדים יצאו מבעד לדלת הבית.
"יש לך אחים?" שאל טום לאחר שיצאו מבעד לשער הברזל
איימי הנהנה "יש לי שלושה אחים, כולם בנים וכולם קטנים יותר ממני. נדפקתי ובגדול".
"הלואי עלי" טום צחק.
הם נפרדו בפיצול לביתה של איימי. טום המשיך ללכת מעט לפיצול הבא, לביתו החם.