עולם אחר פרק 1

היי כולם! קוראים לי אביב ואני כותבת הרבה זמן ספר וכבר יש לי שמונים ומשהו עמודים! אשמח לתגובות בונות ולשמוע את דעתכם :)
אשמח אם תבקרו באתר שלי: https://sofrim.wordpress.com/
והנה הפרק הראשון:

עולם אחר
אביב דנקנר

פרק 1
מרי לוקר הביטה החוצה, מבעד לחלון תאה הצר. היא נזכרה באותו היום הנורא שבו הפרידו בינה ובין ביתה, וכוותה כעת שהכל כשורה איתה.
היא גלגלה את הסיפור בראשה מתחילתו ועד סופו ונסתה להבין ללא הצלחה מה רצו ממנה החייזרים.
באותו היום תרועת הזעקה נשמעה בעיירה קטנה ושמה שאוטנדל. מרי וקלארק לוקר הסתכלו זה אל זה במבטים מלאי משמעות בעוד הפחד מטפס במעלה גבם ומנסה לחנוק אותם.
מרי החזיקה תינוקת בת שלושה ימים בידיה שרעדו כעת בחזקה. התינוקת התכרבלה לה בתוך שמיכה, עינייה עצומות.
ההזעקה נשמע שוב ואחריה נשמעו צעקות, גרירות רגליים, יריות, קריאות קרב ובכי.
קלארק פתח את החלון והציץ החוצה. העיירה המוכרת הייתה כעת זרועת בהלה. בחוץ שוטטו חייזרים בצבעי ירוק, צהוב וחום.
מובן שהם חיפשו משהו. הם נכנסו לבתים בעיירה וחיטטו בכל חפציהם של אנשי העיירה המבוהלים.
מרי אינה יכלה להעלות בדעתה שהם מחפשים אותה, את קלארק ואת התינוקת: את הפעוטה החייכנית והתמימה אשר נמה בזרועותיה. שמה היה יסמין. שם שכל כך הלם אותה…
מרי נראתה מודאגת. היא עירסלה ונענעה אנה ואנה את התינוקת הבוכייה אשר התעוררה מרעש ההזעקה עינייה של מרי נצצו ושפתייה רעדו. היא עזרה אומץ ונגשה גם היא לחלון. קלארק צדק. עשרות אנשים התרוצצו. חייזרים ירוקים ומבחילים נמצאו בכל מקום, מחפשים קורבן.
מרי הבחינה במר ווילסון. מר ווילסון הקים בית יתומים בעיירה יחד עם אשתו, הוא התנדב בעמותת ה'די לחייזרים' וכעת יצא להלחם נגדם.
"מר ווילסון, האם היציאות מהעיר פתוחות?", שאלה אותו שרה מבעד לחלון.
"לא", מר ווילסון שלח מבט מתנצל, "החייזרים חסמו את כל היציאות. אני מציע לכם לקחת את התינוקת לבית היתומים ולהלחם על חייכם".
חייזר צהוב תפס את גבו של מר ווילסון באחיזת ברזל וניסה לחנוק אותו. מר ווילסון ניסה ללא הצלחה, להוריד את החייזר מגבו.
קלארק הלך לכיוון דלת הכניסה. היא רצה לעזור לידידו הותיק, מר ווילסון, אך לפני שהספיק לפתוח את הדלת ולצאת מבעדה, נשמעו קולות עמומים מפיו שם מר ווילסון, והוא קרס אל מול עינייהם המבוהלות של מרי וקלארק.
החייזר ירה בו, ולא היה בידיהם דבר שיכלו לעשות, זה היה כה מתסכל. מר ויילסון הנועז, היה שרוע כעת על הכביש – תנוחה שכל כך לא התאימה לו.
מרי סגרה את החלון. זה היה יותר מדי בשבילה. דמעות אחדות זלגו מעינייה, והיא יכלה לראות שגם עיניו של קלארק נוצצות בעצב.
"קלארק? שניקח את התינוקת לבית היתומים?". קלארק הנהן חלש כל כך, שנדמה היה שהוא אינו זז כלל. הוא ידע בליבו שזה יהיה הדבר הבטוח ביותר עבור התינוקת. מרי לקחה סלסילה וריפדה אותה בשמיכה. היא הניחה את התינוקת בפנים בעדינות. התינוקות הביטה בה בתמיהה בעינייה הכחולות והגדולות כאומרת: 'אמא? לאן את לוקחת אותי?'
"קלארק. לתינוקת הזאת יש פוטנציאל גבוה להיות בעלת כוח קסם גדול. אולי כדאי שנשאיר פתק ובו נסביר לה זאת? הרי אתה יודע ששנינו יודעים לכשף טוב מאוד, וככל שההורים יותר טובים בכישוף, כך ילדיהם". קלארק הנהן. הוא לא הרבה לדבר. הזוג המודאג התיישב סביב השולחן.
מרי תלשה פתק מפנקסה ושלפה נוצה ירוקה וכסת דיו ממגירת השולחן.
"לא כדאי שנגיד לה זאת אם היא עדיין לא גילתה את כוח הקסם שלה, היא לא תאמין לנו, הרי מעטים בעולם יודעים שיש קסם בעולם, מעטים עוד יותר מגלים שיש להם כוח קסם, ורק יחידי סגולה יודעים להשתמש בו…", אמר קלארק בעודם שוקלים מה לכתוב.
"אולי כדאי שלפחות נרמוז לה?", מרי לא רצתה להשאיר את התינוקת ללא כל פיסת מידע על חייה. הם כתבו במהירות פתק. כשסיימו הפתק נראה כך:
לאהובה שלנו. אנו מבטיחים לחזור ולהפגש איתך יום אחד. לא היה זמן. היינו חייבים לעזוב.
אל נא פחדי ילדה שלנו, היה עלינו ללכת מהר.
אך לא מרצוננו היה הדבר.
נתראה יותר מאוחר
אנו אלייך נגיע. ואותך מהר נרגיע.
לכי לישון ילדתנו, בחלומות תפגשי אותנו.
ואם תצליחי לקסום קסם או שניים.
נוכל לדבר איתך פעמיים.
אם כוחך יהיה מאוד חזק.
אולי אפילו יחדיו נצחק.
"אתה חושב שהיא תגלה את הרמז שמוחבא בשיר?", מרי עדיין הייתה ספקנית ספקנית מעט, למרות שסמכה על קלארק בעיניים עצומות.
"אני בטוח שהיא תבין זאת מתי שהוא. אני גם בטוח שהיא תשתמש בכוח שלה בתבונה", קלארק כמעט לחש. מרי הוסיפה לסלסילה תמונה ממוסגרת שלה ושל קלארק, אשר נחה על השידה 'לפחות שתדע איך הוריה נראים', חשבה בינה לבין עצמה
*
באישון לילה, קלארק ומרי יצאו מביתם הקטן בחשאי. חייזרים אחדים עדיין התרוצצו אנה ואנה ברחובות העיירה ואחרים נמנמו ברחבי העיר – כנראה עדיין אינם מצאו את מה שחיפשו…
הם הלכו לעבר בית היתומים של מר וגברת ווילסון דרך הפארק, שהיה מלא צמחייה ירוקה.
בה התחבאו בינות לשיחים והחלו לזחול בזהירות לעבר בית היתומים – שמא ייתפסו אותם החייזרים.
הם הביטו בחטף מדי פעם לצדדיהם. שני חייזרים ישבו על הספסל. כל כך קרוב אליהם.
קלארק ומרי הביטו בהם בחשש והתקדמו ביתר זהירות מאחורי ספסלם.
מרי אחזה בידה את הסלסילה עם התינוקת – דבר שהקשה עלייה אף יותר.
הם לא דיברו כלל וכלל, גם מפני שפחדו לעורר את תשומת ליבם של החייזרים וגם מפני ששקעו במחשבות מטרידות, כל אחד בעולמו שלו. הם כמעט סיימו לעבור מאחורי ספסל האבן הכבד כשברכה מלאת הבוץ של מרי, פגעה בענף דק, שנשבר בקול.
קלארק ומרי השתתחו על האדמה הלחה וקפאו במקומם משותקים, כאילו מגנט רב עוצמה חיבר אותם לרצפה.
התינוקת פלטה יבבה ארוכה והשתתקה.
באותו הגע החייזרים זקפו את אוזניהם וקמו מן הספסל. הם שוטטו קרוב כל כך אליהם, עד שמרי וקלארק יכלו לחוש את נשימותיהם.
הם עמדו שם עוד דקה שנראתה כמו נצח, ואז וויתרו וחזרו לנום בספסלם. מרי וקלארק חיכו שהם יירדמו 0 דבר שאינו לקח זמן רב – והמשיכו לזחול בסבח השיחים. ההליכה לבית היתומים נראתה לה ארוכה כל כך, שמרי חשבה שהיא לא תסתיים לעולם. לבסוף הגיעו לבית היתומים. של גברת ווילסון ומר אנדרסון היקר שעזב את העולם באותו היום. את פניהם קיבל שער מתכת גדול.
מרי וקלארק החליפו מבטים ונכנסו בעדו. בפנים הייתה גינה קטנה בעלת דשא ארוך ופראי. מרי הניחה את הסלסילה על מפתן הדלת ודפקה.
דמעות זלגו מעינייה בעת שעשתה זאת, וליבה החסיר פעימה.
הם שמעו צעדים מתקרבים אליהם מהעבר השני של הדלת. רק עוד רגע ויימסרו את התינוקת לידיה המיומנות של גברת ווילסון. אך הם לא זכו לעשות זאת בעצמם.
יד כבדה נחתה על כתיפהם. הם הסתובבו לאחור בבהלה. חייזרים!
"מספר אחת, או בעצם בשמו הבדוי אמט יישמח מאוד שסוף סוף תפסנו אותם!", אחד החייזרים גיחך.
"ומי יודע", אמר השני, "אולי הוא ייתן לנו בונוס שמן. הם סתמו את פיהם של מרי וקלארק המיואשים בבדים מסריחים ומשכו אותם בחזקה אל עבר חלקה האחורי של בית היתומים. בחלקה האחורי היה בור שהיה בלתי ניתם לראות את קצהו. הבור זהר בצבע סגול בוהק.
היה זה מפתח מעבר לעולם מקביל. מרי וקלארק ניסו להאבק, אך לשוא. החייזרים זרקו אותם אל תוך הבור. הם הספיקו לראות מעבר לפינתו של המבנה את הדלת נפתחת, ואת יסמין ביתם האהובה מורמת על ידי גברת ווילסון ומוכנסת אל תוך בית היתומים בעודה בתוך הסלסילה.