עולם אחר | חיזוק להצלה.

הבטתי על הדרקון מעופף אל ממלכתו.
צעקה נשמעה מהצוק הקרוב ביותר אליי, הסתובבתי והספקתי לראות בת אנוש קופצת לפני שהיא נחתה עליי בכוח, בת האנוש הצמידה מקל ארוך לצווארי וגרמה לעירעור בתעופתי.
"מה את עושה?" שאלתי במהירות.
"מרחיקה אותך מהדרקון." ענתה בת האנוש.
חבטתי בה בכנפיי והיא נפלה, בת האנוש התגלגלה באוויר ונאחזה בזיז סלע בולט. נהמת טיגריס נשמעה קרובה אליי.
"אתה לא צריך לנהום." אמרתי והסתובבתי, עפתי לכיוון המאורה שם איסנד חיכה לי בחוסר סבלנות.
"ואת לא צריכה לעמוד באוויר." השיב איסנד, הוא הביט על טפריו השחורים שורטים את רצפת האבן.
התייצבתי על רצפת המאורה והבטתי על המקום בו בת האנוש תלשה את נוצותיי בעצב, אך איסנד נחפז להסיח את דעתי.
"אז מה קרה שם בדיוק?" שאל איסנד, האוזן החתולית שלו ירדה קצת למטה בצורה חמודה שכזאת.
סיפרתי לו איך גרמתי לחטיפתה של אימי בידי הדרקון הירוק, איסנד הקשיב בצורה שהייתה לא אופיינית לו. הוא באמת הקשיב.
"זה בסדר," אמר איסנד כסיימתי, עיניו השחורות נצצו ביראה "אנחנו נחזיר את אימא שלך במהירות."
המשפט עודד אותי אבל עדיין דאגתי מבת האנוש שראיתי קודם לכן, היא נראתה כל כך בטוחה בעצמה שתוכל למנוע מפניקס להגיע לממלכת הדרקונים.
לא גיליתי לאיסנד, אבל אני באמת פוחדת ממנה.