סקורפיון פרק 1
הם תמיד היו שם, מסתתרים בצללים. הם דאגו שאף אחד לא יראה אותם והסתתרו מפני האנושות. הם היו המחפשים. וכרגע, הם מצאו את האחד. "הוא צעיר מדי לדעתי" העיר טליאס "תראי אותו, הוא בקושי בן 13. זו אכזריות לשלוח אותו להלגרינד" טליאס היה אלף שהשתייך לכת המחפשים. בדרך כלל הוא היה די רגוע, אבל היום הוא זעם. "צעיר או לא, אנחנו חייבים למלא את המשימה הזו. אל תשכח שהוא זה שיציל את אוטגארד" סיננה נזה שותפתו למשימה. סקורפיון, הצעיר שעליו דיברו האלפים. היה נער מיוחד מאוד, וזה היה ידוע להוריו מרגע היוולדו. הם ידעו שהוא הנער מהנבואה, הנער שיציל מיליוני בני אדם, הנער שנועד לגדולות. אפילו סקורפיון עצמו ידע זאת. הוא חיכה שלוש שנים לרגע שבו המחפשים, כת שחתרה תחת שלטונו של המלך הלגר ימצאו אותו.
סקורפיון לא הופתע כלל כשהאלפים נכנסו לחדרו. הוא רק אמר "תנו לי כמה דקות להפרד מאמי" לאחר הרבה בכי אמו של סקורפיון שלחה אותו לדרכו. "להתראות אמא!" קרא סקורפיון והחל ללכת עם האלפים. כעת, טליאס החל להסביר לו את תפקידו. "תשמע סקורפיון, אתה בוודאי יודע על הנבואה ועל מצבנו. אבל למרות זאת, אני מוכרח לספר לך על תפקידך ועל האחריות העצומה שלך. לפני 3,000 שנה נובאה נבואה שמספרת על נער שיציל את אוטגארד מפני המלך ג'ילייד. אני ונזה שייכים לקבוצת המחפשים. אנחנו מחפשים את הנערים המיוחדים באוטגארד ומכשירים אותם להיות לוחמים מיומנים. אנחנו מייצרים קבוצה של לוחמים ועכשיו, סוף סוף השלמנו את היחידה. מצאנו את האחד, סקורפיון אנחנו רוצים שאתה תהיה המנהיג של הקבוצה" סקורפיון חיכה לזה שנים. הוא אמר רק מילה אחת:"כן"
תגובות (5)
אני יודע שהסיפור קצר מאוד ושהוא לא ממש מושלם אבל זאת הפעם הראשונה שלי אז בבקשה תנו לי צ'אנס.
אני לא מבינה איזה צ'אנס אתה מחפש?
אם אתה מחפש תגובות בסיפור שלך, תתחיל להגיב בסיפורים אחרים ואתה תראה שחלק יגיבו בשלך.
תודה רבה!!
בבקשה תעני לי בכנות, הסיפור היה טוב לדעתך?
ישי, ביקשת שניתן לך צ'אנס?
הנה הצ'אנס שלך (אשמח לקבל אותו בחזרה אחר-כך).
תראה, אסתטית יש מה לעבוד כאן. כשאני אומר "אסתטית" אני מדבר על איך שהטקסט נראה: הוא קצת כמו "גוש". גוש קצר, אבל גוש. אולי קצת יותר לרווח, לשבור שורות כאן ושם. גם יש כמה חוקים לא כתובים בנוגע לבניית דיאלוג בין דמויות, אבל אנחנו עוד רחוקים מלדבר על זה.
מבחינת עלילה: קשה לשפוט סיפור על סמך פרק אחד, אבל במקרה הזה ארשה לעצמי לחרוג ממנהגי. לומר את האמת? הרגיש לי מאוד כמו משחק בינגו. למה? יש כאן כל מאפיין של סיפור פנטזיה ממוצע שתמצא בחוץ: נבחר, נבואה, אלפים, מאבק בין הטוב לרע…
התגובה הזאת נושאת טון מאוד שלילי. אני לא רוצה שתראה את זה כך. האנשים כאן באתר ישמחו להגיב לדברים שלך, אבל אם הם לא מגיבים, תחשוב למה? נסה לקרוא דברים שאחרים כותבים כאן. נסה לספוח את ההשראה שהם מקבלים. תחשוב: "מה הם עושים שאני לא עושה?" נסה להבין מה התבנית של כל כותב.
אני אישית כן אהבתי את הסגנון. לא אהבתי ממש את הקטע שאתה צריך להסביר כל משפט שני חלק מהעולם שלך (ועל רגל אחת) אבל כן אהבתי את הזרימה בדיאלוגים, את הדרך בה מציגים דמויות. אם אתה שואל אותי (כנראה שלא) תסמוך על הדברים האלו בינתיים.
שוב, אם תראה ביקורות שלי אז אתה תראה שלרוב אני חיובי, או משתדל לשמור על חיובי. אני מקווה שאני לא שובר כאן את הרצף, כי באמת שהכל מגיע ממקום מאוד חיובי ותומך!
אגב, המלצות שלי לסיפורים כאן באתר? נסה את "לילה באור יום" הכותב שלו מעולה; "השער 1: פלישה" גם סיפור לא רע; "זיכרון של כפור ואבק" קצת ארוך אבל שווה לבדוק; "החמישה" מבחינת קרבות מדהים.
מקווה שעזרתי!
תודה רבה!!
אשתדל להשתפר לפעם הבאה