ספר ראשון. ממלכת אגרסאי וסודותיה.- פרק 1

אלין התיישבה על הספה באיטיות, ונפלה כאשר יואן הפיל אותה בחיבה.
עיניה האפורות החיוורות הביטו ללא מטרה קדימה. "אני רוצה לדעת מתי ישחררו אותי." היא קמה והתיישבה פעמים בחוסר נוחות. "שבי בשקט, אל תדברי ואל תספרי דבר על מה שעושים לך, אחרת תמותי." היא שמעה קול זועם וצעדים רועשים. "כן."
יואן לעומתה ישב בשיא השלווה על הספה, כששערו עומד מעלה במטרה להראות שהוא התחשמל. "אלין, זו שיחה קצרה, הכל יהיה בסדר. אולי אני אצליח לרמוז להם שבני האפר מתעללים בנו ואז ישלחו אותנו לשוק השחור ומשם בטוח נצליח לברוח."
יואן הצליח להרגיע אותה מעט אבל לא הרבה.
"לא, יואן, שמעתה מה הם אמרו לי? זה קשור גם אליך. אותך יהרגו כי אתה כשף אש ו-"
יואן סתם את הפה של אלין בידו. "שקט, נראה לי שהם באים."
אלין גיחכה, היא שמעה היטב, היא שמעה את האדמה. ממש שמעה אותה.
היא ראתה בעזרת ההרגשה הזאת. ויואן לא צדק, הם לא היו קרוב אליהם.
"הכל טוב. יואן תעזוב אותי." היא יצמצמה את עיניה.
"אלין, את בוכה? בנות תמיד כאלו?" יואן צחק ופרע את שערה השחור של אלין.
אלין נאחזה חזק בידו של יואן, חזק מידי. "את מוחצת לי את היד. זה מזיז לך?"
אלין נראתה רגועה יחסית למי שממש עיקמה את היד ליואן, ויואן נראה כמו מישהו שממש סובל.
לבסוף אלין ריחמה על יואן שידו הכחילה ועזבה את ידו, שהעלתה עשן.
"הייתי מאמין שאת כשפית אדמה אלמלא היית עיוורת." אמר יואן ונשף על ידו.
" היד שלך עולה באש, תשתלט על הכוחות שלך כבר." והוא נאלץ לעשות מה שהיא אמרה.
"הם באים. אתה מוכן להחלטה עם נהיה חופשיים או מתים פה?"
אלין ויואן נאלצו לשמוע את הצעדים של אלה שיחליטו זאת. "אני לא מוכן." ענה יואן ברגע שהדלת נפתחה.