סיפורה של נחטפת פרקים 4+3

הוא נכנס למכונית ונסע לארמון שבאמצע היער.
שירלון נכנסה למקום צר ויש שם:מיטה אחת,ושידה,וכיסא,ובלי חלונות.
בבוקר לקחו את שירלון ועוד 100 ילדים לחצר קטנה שתעבוד שם.
ושהגיעו איש גבוה וזקוף שקראו לו דו-ג'ו אמר:
"עמדו זקוף,שכול אחד ימצא לו זוג,ואוי למי שיברח."
הם צעדו לאור הפתוח וצעדו בזוגות.
הם המשיכו ללכת עד שנכנסו ליער.אחר כך הם ניכנסו עמוק עמוק.
ואז האיש עצר והביט בילדים.
והוא התחיל לספור אותם.
והוא הלך לכיוון עץ,ודפק אליו 5 פעמים הסתובב.
ובמקומו ניראה בית גדול,והאיש פתח את הדלת ודחף את הילדים לבפנים ואמר:
"בשעה 8 בדיוק הבית יעלם.ויעבור לאי שומם,ותבוא אליכם מטפלת".
והמשיך:
"ותתנהגו יפה,היא לא אוהבת ילדים רעשנים שמיוחד."
הוא הלך צעד אחורה, והדלת נסגרה.

"מצאתי" נשמעה צעקה והאור נידלק.
החדר הואר באור גדול,ופני כולם נהיו חיוורים.
הבית היה על חדר אחד בלבד,היו שם 3 מיטות קטנות ושטיח על חצי הבית המטבח היה בצפון החדר בעל ארבעה חלונות וגז קטן מתחתיו.
היה תנור בצבע חום בהיר ובפנים וגה.אחד הילדים התקרב לתנור,פתח אוצו והוציא משם את העוגה.
והתכונן לאכול אותה לבד.
"לא!" צעקה שירלון "אולי היא מורעלת."
היה שקט אף אחד לא זז משם,ולא פצה את פיו שירלון עצמה את עיניה וצעקה מקרב ליכה"דיי אין
לי כוח להיות במוסד זה"
השקט המשיך והשעון של אחד הילדים צלצל שירלון התקרבה לשעון וראתה שהשעה 8:01….
הדלת נפתחה בפתאומיות אישה גבוהה היא נכנסה לבית היה לה כובע אפור גדול ויפה עם פרחים מרהיבים וגדולים.
היה לה ראש גדול בצבע חום בהיר,היא לבשה חולצה כתומה עם כתוביות: מי שאיתי בחוף..
וחצאית בצבע חום אפור וגרביונים בצבע כחול. לידה עמד גמד כובע טמבל וחולצה חומה,ומכנסיים ארוכות מאו. האישה אמרה:"ובכן ג'רל אלא הילדים?"
"כן גברתי" ולפי הקול שירלון הרגישה שהוא מפוחד.
"זה לא מספיק."
"גברתי האנשים ששומרים על הילדים שלהם בתקופה זה אולי בעוד שנה?" הגמד נראה מפוחד יותר מתמיד.
ג'רל שם לב שהאישה מחזיקה סכין שמכון ישר ללב של ג'רל. וביד השניה שמה כתף על הגמד.
האישה הורידה את הגמד ואמרה:"טוב הפעם אני יסלח לך,לך תביאו לי עוד ילדים!"
"בסדר קטנטנים שלי" אמרה האישה והתקדמה צעד,והמשיכה להגיד:
"אתם בטח רעבים?בואו אחרי!"
שירלון החזיקה יד בילדה שלידה התכופפה קצת,והלכה אחורה קפצו מהחלון ונעלמו.
פרק 4
"ואוו זה היה מסוכן" אמרה שירלון והביטה בילדה ששמה היה חנה. היא שקטה ולא ענתה שירלון הביטה בה,וראתה את חנה חיוורת.
"את בסדר?" אמרה שירלון.
חנה לא ענתה היא היתה רעבה.שירלון הביטה מסביב ועיניה ידעו איפה הם נמצאים…
מקום ענק מלא דשא ומלא עצי אורן גדולים ובהמשך שביל בצבע לבן ונקודות חומות,ועצי תפוזים וכל הפרדס הזה היה מאחורי הארמון שבו חנה ושירלון היו.. שירלון הביטה בעצים ובחנה ואמרה:"תישארי כאן!אני כבר חוזרת" חנה הנהנה.
ושירלון רצה לעבר עצי התפוזים,היא קטפה כמה והתקדמה לעץ אחר,ושם קטפה כוד תפוזים.וחזרה לכיוון חנה.
היא הביאה לחנה את התפוזים ואמרה:"נישאר כאן הלילה" חנה הנהנה היא פחדה מלדבר.
חנה שמחה והתחילה לאכול בזריזות."אל תאכלי מהר" אמרה שירלון והמשיכה" את תקיאי בסוף."
חנה הנהנה שוב פעם ואכלה לאט את התפוזים.