סליחה ממאדים

בערב יום כיפור בשנת 2050 הערב הזה היה הכי מיוחד והיחיד שאני זוכרת.קוראים לי ספנסר,אני גרה בארצות -הברית בעיר ששמה ניו ג'רסי שם יש את מעבורת החלל השניה בגודלה בעולם,ואני עובדת שם כאסטרונאותית. הייתי אז בת 25 זאת הייתה הטיסה הראשונה שלי,הייתי טייסת משנה.באותו הלילה טסנו ,כשנחתנו על מאדים כולם מהר יצאואבל אני הייתי צריכה להודיע למעבורת החלל שנחתנו.כשפתחתי את דלת החללית נשארתי על עדן החללית ולהפתעתי ראיתי חייזרים! כן-כן הם היו אמיתיים ונראו בדיוק כמונו,האסטרונאותים עמדו לא רחוק מהם. החייזרים פתחו:"שמי גמי ושמו ניקוסל אנחנו גרים פה וכפי שאתם רואים יש חיים במאדים! אומנם מאד קצת כ-2000 תושבים נכון קצת,אנחנו יודעים שעכשיו יום כיפור ולפי הנתונים שלנו כולם פה יהודים אז רצינו לבקש סליחה באמת מכל הלב סליחה סליחה שלא התגלנו אליכם בני האדם אתם סולחים?" האסטרונאוטים התחילו לגמגם: כן…כן.. אאנו סולחים. "טוב מאוד אמרו החייזרים אבל אנו צריכים להיות זהירים ולכן נמחוק לכם את הזיכרון אולי נופיע עוד 50 שנה." האסטרונאותים התחילו לרוץ לעבר החללית אבל החייזרים היו מהירים כמו הרוח והם תפסו את האסטרונאוטים מהר ובשקט סגרתי את דלת החללית ונשמי לרווחה.כעבור בערך שעה וחצי האסטרונאותים חזרו ובנוסף שאלו אותי למה לא באתי אז עניתי שיצאתי ל-15 דקות ואז השתעממתי.כשנחתנו סיפרתי למדענים אבל כמובן הם לא האמינו לי.טוב לפחות עוד 50 שנה ידוע שאמרתי דברי אמת.