יצורי הלילה-פרק 2-ג'רמי ריי

למחרת בבית-הספר הבחנתי בילד מאתמול בלילה,הוא נראה מעט שונה,השיער שלו היה כהה יותר והעור שלו יותר חיוור. הוא לבש חוצה אדומה ומכנסיים ירוקים,*ממש לא* שיא האופנה (וגם זה בלשון המעטה..).
הוא הביט בי באותו מבט עמוק שאם להגיד את האמת,קצת הפחיד אותי בדיוק כמו אתמול בלילה. בלי ששמתי לב מה אני עושה התחלתי להתקדם לעברו עד שטום עצר אותי וחיבק אותי ונתן לי נשיקה על הלחי. "מה קורה?" שאל כמו בכל יום שגרתי. "הכל כרגיל" עניתי והסטתי את המבט מהילד בחזרה אל טום.
על פניו של טום היה מבט מהורהר כאילו הוא מנסה לנחש על מה אני חושבת או למה אני לא מרוכזת. אבל אין שום סיכוי שבעולם שהוא באמת יעלה על זה,זה הרי הכי לא צפוי שהילדה הכי מקובלת תחשוב על איזה ילד מנודה ומסכן. אני חייבת לעזוב את זה-להסיח את דעתי ממנו ומהפחד והלחץ שהוא גרם לי להרגיש. "רוצה ללכת לקפה אחר-כך?" שאלתי אותו. 'קפה פרימו' היה הבית קפה האהוב עלינו וכמעט תמיד נפגשנו שם אחרי הלימודים. "בטח,בכיף" אמר טום "אני אשאל גם את קונור ואת מייק אם הם רוצים לבוא" הוא התחיל ללכת לכיוון קונור ומייק שעמדו בערך 15 מטרים מאיתנו ואז נשמע הצלצול. "נתראה אחרי ביולוגיה" אמרתי לו והלכתי לכיתה.
שיעור ביולוגיה עבר בעיקר בשליחת הודעות לרייצ'ל,לרבקה ולהיילי בקבוצה שלנו בוואצפ. הזמנתי גם אותן לבוא לקפה. ומידי פעם עניתי על שאלה כשגברת יולי (זה מעצבן,אבל כאן פונים למורים בשם המשפחה שלהם. אני הייתי מעדיפה פשוט לקרוא לה מרדית' וזהו) פנתה אלי שלא מרצוני.
אחרי הלימודים נפגשנו כולנו בקפה פרימו שנמצא קצת אחרי הבית שלי. דיברנו וצחקנו כמו בכל יום רגיל והכל היה נפלא. שחכתי את כל הדברים המוזרים שקרו והתרכזתי כמו שאר הבנות בתחרות היופי המתקרבת. התחרות התקיימה בכל שנה והמנצחת הופיעה של השער של המגזין המקומי-זה אולי לא טוב כמו שער בOK או בvogue אבל אנחנו מסתפקות בזה. התחרות תיערך בעוד חודש אבל אנחנו כבר בשיא ההכנות. אנחנו הבנות מתכננות נסיעה ללוס אנג'לס בשביל לקנות שמלות. התירוץ שלנו זה המבחר העלוב של שמלות שיש בפולברוק אבל האמת היא שאנחנו רוצות לנסוע לעיר הגדולה בשביל האווירה יותר מאשר השמלות. *וברור* שכל הבנים מנסים לשכנע אותנו לתת להם לבוא איתנו,אבל אנחנו אומרות לא לכולם.
כשהגעתי הביתה,פתחתי את הלפטופ שלי וראיתי בקשת חברות חדשה בפייסבוק,לא היה לי מושג מי זה יכול להיות כי עד כמה שאני יודעת-אני כבר חברה של כל הילדים בבית הספר שלנו. הקלקתי על הבקשה וראיתי את השם 'ג'רמי ריי' בהתחלה לא הבנתי מי זה אבל כשהסתכלתי על תמונת הפרופיל שלו מיד ירד לי האסימון. זה היה הילד שמתסכל עליי מוזר,הילד שכל מה שעשיתי היום היה כדי להסיח את דעתי ממנו,והנה הוא שולח לי בקשת חברות! זה ממש לא עזר להחלטה שלי לא לחשוב עליו יותר לעולם.
רציתי לסרב לבקשה מיד,אבל אחר כך חשבתי על זה קצת וקיוויתי שאולי דרך הפייסבוק יהיה לי יותר מידע עליו, אחרי הכל עד עכשיו לא ידעתי אפילו מה השם שלו,שלא לדבר על מה הסיפור שלו. אישרתי את הבקשה בלי לדאוג מה החברים שלי יחשבו, הם לא ידעו מי זה.
"קלואי! ארוחת הערב מוכנה!" שמעתי את אמי צועקת. סגרתי את המחשב וירדתי למטבח.
כשאמי שאלה אותי איך עבר עלי היום סיפרתי לה חצאי-אמיתות. פשוט השמטתי את הקטע על היל- ג'רמי. אני צריכה להתרגל לעובדה שעכשיו הוא לא סתם ילד,יש לו שם-ג'רמי ריי.