סיפור שלא סופר

אצבעותיו המלוכלכות אחזו היטב בקלף הצהבהב, בעוד עיניו מדלגות על כל מילה.
מלבד טיפות המים שמרחו את הדיו, הכתב היה ברור דיה לקורא. אף על פי כן, הכתב היה הפרט היחיד שגרם לטיפת חרדה להתגנב לליבו של קיליאן. לאחר שעבר במוחו (שוב) על המצרכים, הוא חטף את מעילו הכהה והארוך, בדק שנרתיק העור שלו עדיין קשור לצווארו, ויצא מן המאורה אל אור השמש המסנוור. את פיסת הקלף, שהייתה יקרת ערך אפילו יותר משהייתה קודם, דחף קיליאן אל כיס מעילו. הוא נשם נשימה עמוקה, והתחיל לרוץ ביער הנפרס עוד קילומטרים רבים לפניו. הרוח בידרה את שיערו השחור והמטונף, ומגפיו הבלויות חבטו שוב ושוב באדמה הלחה. כעבור דקות אחדות, הגיע קיליאן אל גדם עץ גדול. הוא רכן מעליו, קרע נרתיקו מצווארו, וחיטט בו מעט. ידו השדופה שלפה בקבוקון עשוי קריסטל. קיליאן חילץ, במאמץ מסוים את פקק הבקבוקון, והציץ לתוכו. בפנים, נגלתה לעיניו כמות פחותה של אבקה זוהרת בצבע ירקרק. הוא פיזר את תכולת הבקבוקון בזהירות, ואחר, התקרב אל הגדם והניח עליו את אגרופי הענק שלו. קיליאן עצם את עיניו, ונשם עמוקות. הוא הרגיש כיצד האבקה מטפסת מקצות אצבעותיו, ועד לקצוות שיערו. הוא הרגיש כיצד הוא עצמו מתנתק מן הגוף הכובל אותו. ואט אט, הוא כבר היה מסוגל לשמוע עוד קול חוץ משירת הציפורים שביער. היה זה קול של אישה, אישה שקיליאן הכיר היטב. "במעלה ההר," היא אמרה ברוך, "בהר הגבוהה ביותר, חפורה מערה. זה המקום היחיד בו תוכל לשוב.. אם יש לך את המצרכים הנכונים.." עכשיו, קולה המתוק כבר נהפך ללחישה, "בבקשה.. עזור לי? קיליאן, בבקשה? אני.. אני זקוקה לך, קליאין.. הו, בבקשה, תציל אותי?"
"כמובן שאציל אותך".. לחש קיליאן, ספק מקווה, ספק שוקע בעגמומיות. הוא הרגיש איך הקסם עוזב אותו, ומניח לו להתעורר במציאות. הוא פקח את עיניו, זה היה בדיוק כמו להתעורר מחלום. קיליאן הרגיש כאילו קיבל אגרוף ישר בבטן, והוא ללא-ספק לא חיבב את ההרגשה. הוא הניח למפלצת הנקמנית שבתוך בטנו להשתולל לרגע, ואז קם על רגליו, ואסף את את בקבוקון הקריסטל שלו. לקחו כמה שניות עד שקיליאן הרים גם את מעילו, ותלה אותו על כתפיו הרחבות. רק עכשיו, הוא הניח לטיפת החרדה לגדול, ולפסול את תכניתו. "האם זה חכם לטפס על ההר למרות שהכתב באמת שייך לה?" הוא חשב, "האם היא ידעה כל הזמן?" הוא פתח שוב בריצה, מתעלם מן המחשבות שחדרו למוחו. הוא שכנע את עצמו שהמחשבות נובעות מפחד, ואסור לו לפחד. לא, אם יפחד, כל התכנית תיהרס..
נדרשו רק דקות אחדות, עד שהגיע קיליאן אל קרחת יער ערומה, ועליה ניצב הר גבוה. הוא שוב מילא את ריאותיו באוויר צח, והתקרב אל ההר. הוא הביט בו לרגע, מחפש את המערה החפורה כמעט בפסגתו, ואז, כשלבסוף מצא אותה, זינק קיליאן ממקומו אל הגומחה הנמוכה ביותר בהר. הוא טפס בה בידו הימנית, ודחף את עצמו אל הבאה בעזרת ידו השמאלית. עד מהרה, טיפס קיליאן על ההר במיומנות ללא חבל, מתנשם ומתנשף. כשקיליאן טיפס עליו, ההר כמו התארך, והתמתח. נדרשו לו שלושים דקות של טיפוס מפרך כדי להגיע אל פתח המערה. הוא הרים את עצמו בעזרת גפיו המותשים, ונשכב על רצפתה הקרה של המערה, מתנשף בכבדות. הוא שכב ללא ניע במשך דקה או שתיים, ואז התרומם, והוריד שוב את הנרתיק מצווארו. קיליאן התחיל ללכת עמוק יותר ויותר אל תוך המערה החשוכה. כעבור דקות אחדות, הוא נעצר וגישש את נרתיקו באפלה. לבסוף, הצליח קיליאן לפתוח את הנרתיק הקטן, ולהוציא ממנו אבן בלתי מלוטשת, שהפיצה אור רב, והייתה גדולה בהרבה מגודלו של הנרתיק.
הוא הביט סביבו, מולו ניצבה יורה מאבן, וגומחה קטנה שנחפרה בקיר. הוא פסע אל הגומחה, והניח בתוכה את האבן הזוהרת. קיליאן חיטט שוב בנרתיק, והפעם שלף ארבעה בקבוקוני קריסטל, ועל כל אחד תווית. הוא הניח את מצרכיו על רצפת המערה, והוציא את הקלף הישן מכיסו. הוא התחיל לקרוא בקול מן הקלף, "מזוג את המרכיב הראשון אל תוך היורה", קיליאן נטל בקבוקון ראשון שעל תוויתו היה כתוב בכתב-יד מפוזר: "נשימה עמוקה". הוא פתח את הבקבוקון העדין, ורוקן את תכולתו אל תוך היורה. "הוסף קרע מבגדייך, נשוף אל תוך היורה, ומזוג מרכיב שני", המשיך קיליאן בקול עמוק, וקרע את חולצתו המוכתמת. הוא קירב את פניו אל היורה ונשף פנימה. לאחר מכן, הרים בקבוק שני שעל תגו התנוססו האותיות: "נשמה אבודה". קיליאן העביר יד בשיערו, והמשיך לקרוא את הכתוב, "הוסף מרכיב שלישי, ואת המרכיב הרביעי- מיד אחריו". הוא שלח יד, ולקח את זוג הבקבוקונים שנשארו, האחד: "דמעה שזלגה", והשני: "זעקה שנפלטה", ורוקן את שניהם יחד אל היורה. קיליאן שמט את הדף ודיקלם בקול ברור, "נשימה עמוקה, נשמה אבודה, דמעה שזלגה, זעקה שנפלטה.."
במשך שנייה, דבר לא קרה, אך לפתע, זרם מים חזק בקע מן היורה, ופגע בתקרת המערה. הזרם המשיך לטוס מעלה ברעש, בזמן שקיליאן מביט בו בהתפעלות. הוא היה כה מסופק, הוא הצליח לפתוח את המעיין הקדום! אם רק ישתחל פנימה, יוכל לחזור לארץ המקוללת שבה אהובתו, האישה שכשל מלהציל, נהרגה. הוא יוכל לחזור, ולנקום את מותה. הוא יוכל לשוב לשם, סוף סוף, ולהרוג את האדם שסיים את חייה של האחת שאהב. הוא יוכל להרוג את פיטר פן..