סיפורונת
המשך יבוא...

סיפור נערה- פרק 8- הפעם זה לא הסוף, זאת התחלה נוראה- חלק א'

סיפורונת 16/10/2011 648 צפיות אין תגובות
המשך יבוא...

זהו זה. אני לא יכולה לחיות עם זה. אני ואליסיה יושבות במסעדה חמודה באיזה כפר ללא שום דרך מוכרת. " אני צריכה ללכת הבייתה, אני לא מרגישה טוב" אמרתי לאליסיה שהסתכלה בארוחה שלה ללא חשק לאכול. היא הרימה אליי את מבטה " כן… אולי את צודקת" אמרה אליסיה ואני חייכתי בהכרת תודה. "אז אנחנו נצטרך להגיע לשם כבר עכשיו שנספיק להגיע לבוקר אצלך בארץ" אמרה אליסיה ואני הינהנתי לאט. אליסיה קמה והלכה למלצר שבדיוק דיבר עם הבוס שלו ושילמה על הארוחה, היא נראתה נחמדה והכל, כי זה מנומס, לא שאני מדברת על פעם אחת שקרתה לי שבטעות צעקתי על המלצר שהביא לי אגוזים שאני פשוט אלרגית אליהם ואז המלצר התפטר כי הוא לא יכל יותר לסבול את זה, טוב נו מה לעשות? הייתי חייבת!.
————
אליסיה הניפה בידה ולפני שיצא מידה קסם, עצרתי אותה וחייכתי "תני לי לנסות". אליסיה נראתה קצת מופתעת " אוקיי.." אמרה אליסיה. חייכתי אלייה ואז הנפתי את ידיי "שער קסום!" קראתי וכיוונתי לאיזשהוא מקום מיד הופיעה שער בצבע כתום "יפה, מתי למדת את זה?" שאלה אותי אליסיה ואני פשוט הרמתי כתפיים "לפעמיים אי אפשר לדעת הכל" אמרתי ונכנסתי לשער הזה בטוחה בעצמי.
כשיצאתי הייתי ברחוב שבו אני גרה, מיד אחריי יצאה אליסיה ואחר כך נסגר השער. "טוב.. אז…." אליסיה נראתה נבוכה ואני חייכתי אלייה "תני לי חודש" אמרתי והיא מילמלה משהו. "חודש זה זמן רב.. אבל נראה. אני עוד אחזור" אמרה אליסיה ונעלמה, אבל פתאום, הבנתי שזה לא טוב לחזור הבייתה בפתאומיות.
סביב הכניסה לבית שלי עמדו שתי ניידות משטרה, ידעתי שזה לא טובה שאני מיד אגיע ואגיד "אה.. יופי! הגעתי!" זה לא נראה ולא נשמע טוב. התחבאתי מאחוריי השיחיים בזמן שאני שומעת את אמא שלי בוכה ומייללת על כתפו של אבא שלי ומידי פעם מחטיפה מבט לשוטרים כדי לראות מהם עושים.
"היא כבר נעלמה פעם אחת" ניסתה אמא להחזיק את עצמה בידיים ולומר משהו. אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו! אני חייבת ללכת אל יובל. כן. אבל לפני זה לברר עניין לא פתור.
————
"היי אתה ממהר לאנשהוא?" שאלה יובל את יון שלגם במהירות את המים שיובל נתנה לו.
"לא.. אמ.. בערך" מיהר יון לומר ויובל הביטה בו בחשדנות "אז נצא לחפש את-" אבל אז יון השתיק אותה מיד "אין דיי! היא לא תחזור!" אבל אז השתיק אותו הצלצול של הפעמון "אההה זאת בטח אמא שלי" אמרה יובל אבל כשפתחה את הדלת אנה עמדה בפתח ויובל הביטה עליי קצת המומה "וואו אחותי! מה קרה לך בשיער?!" שאלה יובל את השאלה הראשונה שיכלה להוציא מהפה.
————–
נכנסתי לבית של יובל כשיובל חיפשה אחר מישהו " יון היה כאן הרגע! הוא רצה לומר לי משהו חשוב אבל-" קטעתי אותה "יון?" שאלתי אותה טיפה המומה והיא ניסתה להבין אותי "אהה… כן?" יובל ניסתה לחייך אבל יצא לה חיוך מעוות.
"אוקיי אני לא יודעת איך אני אסביר לך את זה אבל…." התחלתי למלמל משהו ואז פקדתי על התליון לפתוח שער. פתאום צץ בסלון של יובל שער כחול כזה, ויובל נראתה כאילו היא מתעלפת על המקום "מה זה??!!" צרחה ואני חייכתי אלייה "תסמכי עליי" אמרתי ותפסתי בידה ושתינו נכנסנו לתוך השער בצרחה של יובל "אההההההההההההההה!!!".
————
יון הציץ בשקט במתרחש הוא ידע שזאת הזדמנות שלא תחזור על עצמה, הוא ניגש לשער לפני שהוא נסגר וקפץ לתוכו.
———–
אני ויובל הופענו פתאום במגרש האימונים שבו אני ואליסיה התאמנו לא מזמן "מה זה המקום הזה? אההה אנה?" יובל לא ידעה מה לומר, היא אף פעם לא ראתה משהו כזה.
במגרש ישבה נערה בלונדינית- אליסיה. היא נראתה בודדה, כאילו כל הזמן כשאני איתה, אני משעשעת אותה, אני מארחת לה חברה, אני… תופסת את מקומה של… אחותה הקטנה?.
אליסיה הבחינה בנו. היא מיד קמה מופתעת ורצה אלינו "אההה מי זאת?" שאלה יובל ואליסיה חייכה "את בטח יובל, אני אליסיה" אמרה אליסיה ויובל הביטה בי במבט של "מי היא ומה היא רוצה מהחיים שלי?" ואני פשוט החזרתי לה במבט של " תסמכי עליי לא יקרה לך כלום".
"כן אני יובל" אמרה יובל וחייכה חיוך מאולץ."טוב.. אז אההה מישהו מוכן להסביר לי איפו אני? אני רוצה לאכול ארוחת ערב של אמא שלי" אמרה יובל ואני ואליסיה ציחקקנו "אני רצינית" אמרה יובל ושתינו השתתקנו.
"טוב אז ברוכה הבאה לצד השני של העולם הזה" אמרה אליסיה והתחילה ללכת לעבר מגרש האימונים. "למה ברוכה הבאה? אני כבר נמצאת בצד השני של העולם הזה!! בית ספר!!" קראה יובל ואני הרכנתי את ראשי, אוף! שתסתום כבר!.
"טוב אז יובל… את לא מכירה כנראה את אנה, אבל אנה היא לא סתם חברה, ותאמיני לי שבגלל אנה, יהיו לך חיים יותר מעניינים" אמרה אליסיה, אוקיי, מה זה אומר? שהיא פותחת לנו נאום?.
"בעצם את חברה של ילדה קסומה שסבתא רבה שלה הייתה גם" אמרה אליסיה ופתאום הייתי המומה. "סבתא לוסי זכרונה לברכה הייתה כמוני?!" כמעט נפלתי ממקומי כשאליסיה הינהנה.
"היא עברה לעולם המקביל. אבל מאז, שניי דורות לא חיי במשפחה הזאת הקסם, אבל הוא כן התעורר אצל אנה" אמרה אליסיה ואני ויובל נראו מבולבלות לגמריי.
אני ויובל נתנו לאליסיה להמשיך " הצד האפל בעולם המקביל, בשניי הדורות האלה, הצליח להשתלט על חלק מהמימד המקביל לנו, אבל בגלל שאנה הופיעה הם יעשו הכל כדי או לקחת ממנה את הכוחות או ש…." אליסה נראתה כאילו לא רצתה להגיד את זה.
"להרוג אותי?" אמרתי בקול צרוד ואליסיה הביטה בי ארוכות "כן".
צמרמורת עברה בי, זה אומר שיש לי רק שתיי אפשרויות?. "ובגלל זה יובל היקרה, את תצטרפי לאנה ושתיכן בעצם תהיו בעלות קסם, אמ… אחריי שתעברו את הטקס במימד המקביל" אמרה אליסיה וחייכה חיוך מעודד ליובל.
הרכנתי את ראשי, המחשבה שיון הוא חלק מאלה שאו רוצים לגזול ממני את הכוחות שלי או להרוג אותי, העבירה בי צמרמורת. זה שכל הזמן עשה כאילו שהוא אוהב אותי פתאום רוצה לראות אותי מתה?.
"יואו זה כזה מגניב!" קראה יובל שהעירה אותי מהמחשבות שלי.
"כן.." אמרתי ואליסיה הביטה בי מודאגת "אבל נראה לי שלפני זה תצטרכו להכיר מישהו… ואנה?" היא רצתה ללכוד את תשומת ליבי "הוא יוכל לעזור לך אולי" אמרה ואני הלכתי לצידן בשקט בזמן שיובל שאלה כל מיני שאלות לגביי מה היא יכולה לעשות וכו'.
————
יון דאג למצוא הסוואה טובה והתחבא מאחוריי העצים וקרא לכל הצבא השלם ודיווח להם על הכל. לרגע אחד, הוא לא רצה לעשות את זה, הוא אוהב את אנה, אבל מצד שני הוא חייב, אבל מתישהוא… הוא יהיה זה שישנה את הכל… יום אחד, בו שניי הצדדים יוכלו להתחבר ולהיות יחד.
————
"אליסיה?" פתאום חתכתי את השתיקה. "כן?" שאלה אותי ואני הרכנתי את ראשי "האם גם לצד השני, זאת אומרת, הצד האפל, גם יש משהו שעובר בדורות?" שאלתי ואליסיה חיכתה שאולי אני אשנה את השאלה שלי אבל נראתי רצינית "כן.. גם אצלהם זה ככה, למה? קרה משהו?" שאלה אותי אליסיה ואני הינדתי בראשי "לא.. כלום…" אמרתי.
בהמשך עפנו בשמיים, ויובל נראתה כל כך מתרגשת והכל אבל אני פשוט חשבתי על יון, למה שניי הצדדים לא יכולים להתחבר ולחיות יחד? למה אני לא יכולה לחיות את החיים שלי ולהתאהב ביון בלי שהוא יהיה חייב להרוג אותי?.
דמעות זלגו לי מהעיניים ועפתי מהר כי לא רציתי שאליסיה ויובל ישאלו אותי כל מיני שאלות, אני רוצה זמן לעצמי, ולדמעות שלי, וללב השבור שלי.
" היי אנה!" שמעתי את יובל קוראת לי אבל אז שמעתי את אליסיה " תעזבי אותה.. היא בטח צריכה קצת פרטיות", תודה אליסיה.
ואז, נתתי לדמעות לזלוג.
————
לקחתי את הטלפון של יובל והתקשרתי להורים המודאגים שלי שנשמעו יותר טוב כשסיפרתי להם שאני בסדר וכשאני אחזור אני אדבר איתם על הכל, אני בטוחה שאמא שלי יודעת על זה ובטח גם סבתא שלי.
"אליסיה?" ניסיתי להוציא את אליסיה מהשיחה שהיא עשתה עם יובל. "מה?" שאלה אותי ואני מיהרתי להשיב "אנחנו יכולות לעוף לבית של סבתא שלי?" ביקשתי ממנה והיא נראתה מופתעת.
————-
בסוף עפנו לכיוון של הכפר שבו סבתא שלי מצד אמא שלי גרה.
כשהגענו לבית של סבתא שלי עפנו למטה ואני מיהרתי לדפוק על הדלת.
סבתא שלי היא לא צעירה ולא מבוגרת, היא פשוט מושלמת! וכשהיא פתחה לי את הדלת היא דווקא נראתה דיי חיוורת ומיד יובל לחשה לי " תגידי סבתא שלך נראת לך בסדר??" ואני גם הייתי קצת המומה אבל אז היא הזמינה אותי להיכנס אבל אליסיה אמרה שהיא מיד תיכנס, היא עוד צריכה לבדוק משהו.
אני ויובל נכנסנו לבית של סבתא שלי ויובל חייכה אלייה בנחמדות וסבתא החזירה לה חיוך " אז איך פתאום הגעתן הנה? אנה, אמא ואבא יודעים על זה?" סבתא שלי בדקה אותי מכל כיוון, עכשיו אני יודעת מאיפו אמא קיבלה את האופי הזה שלה…
"טוב את תביני לבד" נאנחתי ונשמתי נשימה עמוקה.התיישבנו על הספות הגדולות של סבתא שלי שהיו בסגנון הבית שלה- ישן.
"טוב.. אז.. באנו לשאול אותך בקשר לדורות של המשפחה… סבתא לוסי הייתה קסומה ומיוחדת נכון?" שאלתי לאחר השתיקה הארוכה שלנו.
סבתא שלי הסתכלה לי עמוק בעיניים ונאנחה "כן.. היא כן" אני ויובל החטפנו מבטים אחת לשנייה.
————-
אליסיה הרגישה שמשהו לא בסדר ומיהרה לבדוק את זה.
היא הסתתרה מאחוריי אחד העצים והפכה את עצמה לשקופה ובלתי נראת.
"טוב מאוד, בני" אמר הנער וחייך אל יון הנבוך.
כשכולם התפזרו אליסיה תפסה את יון והביטה לו לתוך עיניו "אתה נראה לי מוכר" קראה בכעס והוא השתחרר ממנה "גם את נראת לי מוכרת.. מה את רוצה ממני?" שאל 'אוחח! שתלך כבר! אסור שיראו אותי ככה' חשב לעצמו.
"אתה… יון, נכון?" שאלה אליסיה ושניהם השתתקו ויון הרכין את ראשו כמחפש תשובה "כן.. ל..למה?" שאל-ענה לבסוף.
"רואים עלייך שאתה לא רוצה את זה, למה את לא מוותר?" אליסיה התיישבה על ידו והוא נאנח "נכון, אני לא רוצה בזה, אבל אני חייב, אחרת ישליכו אותי ויגידו שאני לא חלק מהמשפחה" אמר ועכשיו היה תורה של אליסיה להרכין את ראשה, אבל הפעם בעצב "אני יודעת איך זה לאבד משפחה" אמר וקולה נשמע חנוק.
"למה? איבדת? את חיה לבד?" שאל יון ואליסיה נשכה את שפתייה "כן.. איבדתי ואני חיה בצורה אחרת… אני בעצם הייתי בת למשפחה ענייה ו.." אליסיה לא יכלה להחזיק את עצמה עוד, היא התחילה לבכות "אני רק רוצה שתחשוב על זה.. את מעדיף להרוג את אנה ולפרוש מזה?" אליסיה ברחה משם בריצה ויון פשוט נשאר על אותו מקום, קפוא, חושב על המידע שקיבל הרגע.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך