הדלת הצבעונית

תקציר:

אם תשאלו אותי איזה שלט יש לי על הדלת אגיד לכם: "החדר של שרון", אבל הוא לא רק זה. הדלת של חדרי הצנוע מלאה בשלטים בכל מיני צבעים. ירוקים,ורודים,כחולים,אדומים. אפילו מדבקה של 'גלגלצ' משנה שעברה בביקור שהיה לי בשיעור רדיו.
הדלת של חדרי היא מקושטת בכל מיני שלטים. החדר שלי גם מבולגן בדיוק כמו השלטים האלה.
לא מבולגן בצורה של בגדים על הרצפה, צלחות אוכל על השולחן וכאלה. מבולגן בצורה שכל חפץ נמצא במקום הלא מתאים לו. הכובע נמצא על המדפסה, השרשראות נמצאות על צמח הבמבוק שלי, הצדפה שקניתי באילת נמצאת באזור הגומיות והסיכות שלי.
אולי אצלכם זה לא ככה. אבל. זה החדר שלי. נוח לי ככה.

"שרון! תתרכזי כבר!", העירה אותי ניקול בשיעור דרמה.
"מה?!", לפתע צעקתי מבוהלת מעצמי. כל מבטי הילדים התרכזו בי וצחקו.
"שרון למה את צועקת?", שאלה עדי המורה לדרמה בקול כועס.
הסתכלתי על המזרון שעליו ישבתי במבוכה. הרגע עבר יותר מהר משחשבתי, והרגשתי הקלה עצומה.
שיעור דרמה היה השיעור האחרון. כשהלכתי בחזרה הביתה ניקול קפצצה על רגליה בהתרגשות ואז שאלה, "מה קרה לך היום בדרמה?".
"סתם…", שיקרתי לה באי רצון.
"לא מתאים לך! תגידי מה קרה".
בלעתי את הרוק שלי ואז בסוף אמרתי באמינות, "אני כל כך עייפה! אני כבר לא יכולה יותר".
"מה את לא יכולה?", היא שאלה בסקרנות.