סיפור חסר שם

״אנגוס!״. ג׳מה שאגה והשתוללה בפראות בידהם הלופתות את זרועותיה בחוזקה. מנסה להשתחרר בכל כוחה. היא הביטה באנגוס צונח על הרצפה כששלושה סכינים משוננים נעוצים במרכז חזו,בין עיניו ובבטנו. היא הרגישה מרוסקת, שבורה. הדמעות שטפו את פניה וטשטשו את רייאתה צבעי הרגע נמרחו בשדה רייאתה אל זה בכלל לא הפריעה לה. היא שאגה והשתוללה. ״תשחררו אותה, היא סבלה די ויותר״. היא שמעה את קולו העמוק של זאק קורא. היא הרגישה איך אחיזתם של דקוטה קוזמו מרפה. הם הרפו נתנו לה את ההזדמנות לברוח אליו. ״אנגוס!״. צווחה צרודה מהולה בבכי נפלטה מפיה. היא רצה בכל כוחה לעברו, היא הרגישה איך מגפייה שוקעים בחול האפרורי מאיטים את הקצב שלה, מונעים ממנה לרוץ אליו. ״לא,לא,לא״. היא מלמלה, מרימה את ראשו על ברכה ומלטפת את פניו המדממות והקפואות. עיניו קרועות לרווחה ומוות טהור משתקף מהן. דם חם זלג מהחור שבראשו וכיסה את פניו. ידייה של ג׳מה רעדו כל כל חזק על שחשבה שהיא לא תוכל לשלוט בהן. לפתע אור זוהר וחמים הסתנן בפראות מהחורים שהסכינים יצרו וכיסו את הגופה של אנגוס. ג׳מה חשה במשב רוח חמים ומשכר וששינק אותה. נשימתה רעדה. היא הרגישה שגופו מתיחל ונעשה קל. מתפורר. צעקה קרעה את שמי הלילה השחורים. ג׳מה חפנה את האפר הדחוס אל בין אצבעותיה. כתפיה רטטו, והיא החניקה יבבה אל גב כף ידה. ״יש לה נשמה אחרי הכל, היא מתאבלת״. דקוטה אמרה בצער. ״היא מתאבלת״. קוזמו חזר על דבריה בלחישה.
ג׳מה שמעה את הדלת נפתחת מאחוריה. זה הדבר האחרום שרצתה שעוד מישהו יהיה איתה, היא רצתה להיות לבד להתמוסס בכאב שלה. ״לכו מפה״. היא אמרה בקול חנוק מבכי. ״אני לא עוזב״. עינייה נפקחו לרווחה כששמעה את קולו המוכר של האש. ״האש?״. קולה של ג׳מה רעד. ״אני באתי במהירות האפשרית״. הוא אמר והתקדם לעברה. היא לא הייתה צריכה לראות את זה כדי לדעת, הצמרמורת שכיסתה את גבה וידייה והרטט החם שחשה באוויר הסגיר את זה, התראיה שהוא מתקרב. ג׳מה נשמה נשימה רועדת, והסתובבה אליו. היא נתנה לברכיה לקרוס תחת משקלה ולגופה ליפול אל בין זרועותיו של האש. היא ליפפה את זרועותיה סביב צלעותיו ואצבעותיה לחצו על גבו. ״רק…אל תבכי״. הוא לחש, והניח את סנטרו על ראשה. ג׳מה טחבה את ראשה בשקע צווארו ובלעה את רוקה, מנסה להרטיב את גרונה היבש. ״אני לא אבכה, אני מבטיחה״. אמרה ומשכה באפה.