(סיפור חדש) התאומות פרק ראשון מהסוף להתחלה אלומה (אם אתם רוצים שהמשיך את הסיפור אז אתם חייבים להגיב עליו אחרת הפסיק!)
התאומות
פרק ראשון
מהסוף להתחלה אלומה
רצנו שתינו אחוזות ידיים חזק חזק, יודעות שעוד רגע נצטרך לקפוץ מעל התהום עוד רגע נחצה את הגבולות וניכנס לעולם טוב יותר עולם שאנו ניצור בעצמנו. בלי חוקים בלי גבולות אנו ניצור את החוקים ואנו נטווה את הגבולות, אנו יוצאות עכשיו לדרך חדשה וניברא עכשיו עולם חדש! אמיתי רק לשתינו, בעצם.. אמיתי רק לכולנו אנו וכול מי שיבוא אחרינו ויקטוף את פירות עמלנו. אתם בטח לא מבינים על מה אני מדברת מה.. טוב חח זה כי התחלנו מהסוף, אז בואו נתחיל מהתחלה ותבינו, טוב… בעצם לא ממש מהתחלה אלה.. פשוט תקשיבו: שמי ‘’אווי’’ ואני נולדתי בעולם מוזר מאוד טוב לי הוא לא מוזר אבל לכם הוא יהיה מוזר, במימד בוא אנחנו חיים יש שני סוגים של בני אדם אנו ‘’הזיקים’’ והם ‘’השורשים’’ אנו חיים בעולם בו שתי מדינות דומיננטיות יותר מי כול שאר המדינות בעולם, שתי מדינות שחיים בה בני אדם מיוחדים עם יכולות מיוחדות, שתי מדינות שאומנם כבר לא במלחמה אבל תמיד עוינות. אנו הזיקים בעלי יכולת מיוחדת שכאשר אנו מסתכלים בעיון אל תוך עיניו של יצור או כול סוג של בן אדם כלשהו אל תוכו אל תוך נשמתו, אנו הופכים להיות הוא! אנו ברצוננו יכולים לשנות את צורתנו אליו יכולים לראות את זכרונותיו יכולים לקבל את צורת אופיו לחוש את רגשותיו ולחיות את חייו, זה אנחנו הזיקים!, לעומתנו יש את ה’’שורשים’’ הם יכולים לעשות בדיוק כמונו רק שמקום להפוך את עצמם לאותו יצור שהם בוחנים הם בוראים אותו, בגלל זה הם כבר יודעם את שורשיו מי הוא מה הוא את יסוד שורשי נשמתו וליבו, הם הבוראים אך באותה מידה הם גם ברצונם משמידים את אותו יצור רק אם הם רוצים, אבל יש להם מגבלת זמן, הם יכולים לברוא יצור ולהרוס אותו רק תוך חודש מאותו יום שבוא הם בראו אותו, אחרי כן הם כבר מאבדים את היכולת להשמיד אותו כי אותו יצור כבר וודאי הספיק ליצור מספיק קשרים שקושרים אותו לעולם הזה, אבל זה לא מונע מהם את היכולת בתור בוראיו לשלוט בוא, כמובן גם כאן הם מוגבלים ככול שהיצור חיי יותר זמן ומגדיל את קשריו ותודעתו לעולם כך הם מאבדים את אחיזתם בוא, אנו הזיקים סובלים מסכנה אחרת, אם נהפוך לאותו איש או יצור שבחרנו להפוך אליו ליותר מידי זמן מי בלי לצאת מי דמותו לרגע, אנחנו עלולים לשכוח מי אנחנו ולהישאר בדמותו לנצח, מה שעלול ליצור שני אנשים שני תאומים אולי.. שתי ישויות אותו דבר בעולם מוזר, העבר הפרטי שלנו ישכח ואנחנו נשכח את עצמנו, ונהיה מישהו אחר ממש. אלה הסכנות הכרוחות בלהיות ‘’זיק’’ בניגוד לסכנות של שכחנו ‘ ‘השורשים’’ , אולי יש מי שחישבו שהסכנות שלנו והתכונות שלנו דומות מאוד, אבל בשתי המדינות העוינות לא חושבים כך . אני ‘’אווי’’ נולדתי במדינת ‘’אסיה’’, אבל נאלצתי לעבור עם אבי ומשפחתי למדינת ‘’סטראול’’ בשליחות שלום לשמירת השלום בין שתי המדינות, אני הגעתי הנה כשהייתי בת חמש עשרה והיום אני כבר בת שמנה עשרה, השפות שונות בין שתי המדינות מאוד וקשה לי. כבר שלוש שנים אני מנסה להסתגל לשפה אבל מתקשה, כול הילדים בבית ספר לעיתים צוחקים על שפתי העילגת אבל כבר רגילים, מה לעשות ‘’סטלית’’ זו שפה קשה לדעתי הרבה יותר מי ‘’סאילית’’, למרות שבכול העולם טוענים שזה דווקא ההפך. אני משתדלת להיות ילדה רגילה כמו כולם למרות שיש לי סוד, יותר נכון.. סיבת אימצאי במדינה הזו היא הסוד. אני לומדת בבית ספר תיכון רגיל ומסתדרת למרות שפתי הלקויה בחסר עם החברה על אף שאני לא באמת מוכנה להיקשר כי אני יודעת שגם כך אני צריכה לחזור הביתה בקרוב מאוד, וגם.. עוד דבר.. מצטערת זה סוד. לילה. שוב אותו חלום מכה בי. אני חוזרת הביתה אל חברי אל מכרי אל חברי בן זוגי שלא ראיתי כבר שלוש שנים, אני מנסה לדבר עם ‘’לילה’’ והיא מתעלמת ממני היא החברה הכי טובה שלי והיא לא זוכרת אותי, אני הולכת ל’’אדל’’ ו’’מיקה’’ הן צוחקות בינם לבין עצמם , ואני מחייכת רוצה לצחוק איתם, שואלת אותם על מה הן צוחקות?, אבל הן כאילו לא שומעות! אני כמו אוויר! כמו רוח בלתי ניראת בעבורם. אני רואה את ‘’דן’’ חברי ובן זוגי שהחלטי להיות חברה שלו רק כי הוא ביקש, והוא הבטיח לי שהוא לעולם לא ישכח אותי גם אם אני אלך ואחזור אפילו עוד עשרים שנה, הוא יחכה לי, כך הוא הבטיח לי!. והנה בחלומי אני רואה אותו רוצה לחבק אותו! הוא ניגש אלי אבל לא מסתכל אל תוך עייני, הוא מתקרב אלי ואני מוכנה לחיבוק שלו אבל הוא עובר דרכי כאילו הייתי רוח ומחבק ומנשק מישהי אחרת אלומת פנים עם חיוך גדול על פנים מוצלות שחורות, ואני לא יודעת מי היא אבל אני כן יודעת שאני שונאת אותה! . התורערתי שוב בבעלה, זה כבר הלילה מי יודעה כמה שאני קמה מאותו חלום נורא ושנוא, אני כולי נוטפת זיעה קרה ומלאה ברגשות טעונים, רוצה לצרוח רוצה לשנוא! רוצה להרוג אותם! את אלה הקרובים אלי את אלה ששכחו ממני! אלה שהבטיחו לי שלעולם לא ישכחו אותי ושכחו! .
תגובות (24)
דווקא קצת התאכזבתי.
נראה כאילו את מכריחה את עצמך לכתוב ורק רוצה לסיים.
משהו בכתיבה נראה מהיר ומוזר, לא יודעת, אולי זאת רק אני.
אבל תמשיכי, אומנם זה לא היה ממש מובן אבל תמשיכי!!
זה נשמע מעניין ואני אהרוג אותך אם לא תמשייכי וואחח!!
מה!!!!. הפעם כתבתי באמת בהנה! מה לעשות שיש כאן מגבלת זמן ואסור לי להתקדם עם הסיפור יותר מידי, תקראי שוב ונסי להבין! אוף !!!!!!!! אני צורחת. זה לא עשה לך כלום!? מה לעשות זו רק התחלה ובעולם מוזר וחדש חשתי שצריך לבןא הסבר, זה לא סיפור מין המציאות פשוט הייתי חייבת לתת הסבר, אבל כבר הגעתי לעניין החשוב!, אל תדאגי אחרי שאנשים מכירים את העולם יהיה לי קל יותר לכתוב בלי בעיות של שאלות מה ולמה. אוף התאכזבתי שאתכזבת!. אני מקווא שאת הפרק הבא תואהבי יותר. שבת שלום
מממ…פנטזיה ומציאות.
קלטתי לאורך הסיפור כל מני דברים שקשורים אלייך, באופן ישיר.
לא אפרט…אבל הבנתי, לפחות חלק.
הרעיון מעניין מאוד.
הכתיבה ממש חובבנית.
כתבת כמו רשימת מכולת, והקצב היה מטורף ופשוט רצת והייתי צריכה לחזור ולקרוא בלי לאבד את זה.
חוסר סדר טוטאלי בשורות.
מה גם שהייתה פנייה ישירה מאוד מוזרה, לטעמי לפחות.
"פשוט תקשיבו…טוב?" מוזר לשאול את זה, כיוון שאני לא יכולה לענות לך חחחח.
נתת הרבה אקספוזיציה במעט שורות יחסית, ועשית את זה בצורה מאוד מאוד מבולגנת וגם לא ברורה או קשורה לפחות בשבילי.
תודה אנדרי אקח לתשומת ליבי, אני מודעת למגבלותי ואנסה להשתפר! תודה מקווה שתקראי גם את הפרק הבא
תקשיבו אני כבר מלא זמן בעצם מאז שהתחלתי לכתוב מנסה למצוא את עמק השווה בין גוף ראשון לגוף שני, וזו אומנות לא קלה, אבל אני משתפרת אז שימו לב גם לזה, בקיצור תודה
אצלי אישית זה נדיר לכתוב בגוף ראשון, לא אוהבת את זה.
חחח כן אבל זה הסגנון שלי שילוב בין שתי הגופים אני כן אוהבת את זה, אבל זה קשה בטרוף, אבל תעשי טובה אנדרי אני שמחה על הביקורת שלך. אבל תחפשי גם דברים חייובים להגיד לי לא משנה כול דבר, זה קצת מוריד שרואים רק את מגרעות הכתיבה מה.. אין לי שום דבר שהוא טוב בכתיבה? אין שום ביקורת טובה אחת שתוכלי לתת לי?
אמרתי לך על התוכן, לגבי הכתיבה?
אפשר פחות או יותר להרגיש את הרגשות שאת מנסה להעביר בכתיבה שלך.
חח תודה, אני באמת מבטיחה להשתדל למצוא את השיטה הנכונה איך לכתוב שיהיה לכם קל אבל אני עוד עובדת על כך חח תודה תודה תודה!
אשמח לקרוא המשך!
זה ממש יפההה
תודה!! :) אני אמשיך
וואי… סורי. ממש לא אהבתי. אני מסכימה עם התגובה של אנדריאנה. הסימני קריאה צריך למחוק פה מהכל. הניסוחים מזעזעים *פרצוף מצטער*…
אבל אל תתני לזה להוריד אותך. בתקופתו וואןגוך לא הצליח למכור ציורים, שחקן כדורסל ששבר שיא ששמו ברח לי המאמן שלו אמר לו שהוא לא מתאים לכדורסל. ביל גייטס נזרק מבית ספר והמורה שלו אמר עליו שהוא לוקה בחוסר דמיון חריף ויכולת לצאת מחוץ לקופסא. זה כלום.
את כותבת מאוד יפה בכללי. אני לא אגיד לך סתם. בבקשה תקחי כל קטע ולפני תשכתבי. זה לא מכבד אף אחד. תקראי באינטרנט איפה שמים נקודות. תעברי משפט משפט ותכתבי אותו מחדש. שבמשפט לא יהיה יותר משבע מילים. זה חוק אוקיי? אם יש לך שאלןת ואת אוצה טיפים אני כאן. בכל אופן כבר אמרתי לך שהסיפורים שלך בכללי נורא יפים.
פה היה אומנם יותר מסודר מפעם קודמת אבל זה לא היה סיפור. זו הייתה רשימה. זו הייתי האכלה בכפית ואקספוזיציה שאת לועסת לנו ואז דוחפת לתוך הפה.
מייקל ג'ורדן:)
גם העיפו את איינשטיין מהתיכון בטענה שלא יצא ממנו שום דבר.
אנדריאנה – רק שתדעי… חצי מהסיפור מסופר עליה, חצי לא.
וכרגע.. הוא לא עליה. לכן, את לא יכולה לקלוט עליה דברים בנתיים…
כי הדברים שקלטת, טוב, הם עלי.
ומור – אני חושבת שאוליב צודקת, אבל רק בדבר אחד.
שבאמת… צריך להוריד את כל הסימני קריאה, את צריכה לסדר את הפרק.
כנראה שטעיתי לגבי זה שאת לא כותבת עם הנאה,
לא ידעתי איך לתאר את זה נכון. עכשיו אני יודעת.
זה לא את. אני מרגישה פשוט שהכתיבה הזאת זאת לא הכתיבה שלך.
אני מכירה את התיאורים הגבוהים שלך, איפה הם?
גם משהו בפרק נשמע קצת ילדותי… אבל באמת, תמשיכי ואל תתני לנו לעצור אותך, כי אני מכירה המון ספרים שהשתפרו בהמשך,
אז תמשיכי כי זה עדיין יפה.
ואוליב – מצטערת, אבל הפעם יצא לך קצת מרושע התגובה.
אני לא באה בכוונה לריב, אבל באמת… אני קראתי אותה וחשבתי על עצמי אם זאת הייתה תגובה בשבילי. זה די מעליב, את יודעת. נסחפת קצת.
לכולכן אני אוהבת אתכן תודה תודה תודה עצתן בי אש לנסות שוב ושוב ולא לוותר . אוליב לקחתי את הביקורת שלך והטיפים שלך לתשומת לבי ואני מודה לך המון המון על כך זה איתן לי את היכולת להשתפר, ואנדרי את מחממת את ליבי שאת מוסיפה מי דעתך לאוליב כדי לחזק אותי. אני מבטיחה להשפר! ובעזרתכן אני באמת השתפר בזכות ההרמות שלכן וגם הביקורות הבונות שלכן, יש לי עוד הרבה על מה לעבוד אני יודעת ובזכות הטיפים שלכן והבקורת הבונה והעידוד שלכן אני עוד אצליח, וכבר אני מתחילה לעבוד על הפרק הבא. אני מרגישה הנה בכתיבה וזה הרבה בזכותן כי אני יודעת שקיים בעולם הדפוק הזה מישהו שבאמת מעריך אותי ואת ההשתדלות שלי לגדול ולהשתפר בכול.. . אז תודה לכן אני חייבת לכן המון המון!. ומאי.. אני צריכה אותך במייל אז אשלח לך הודעה עכשיו טוב?. ואוליב מנטורית שלי חברה שאני מעריכה יותר מי כול.. . כול הטיפים שנתת לי עד עתה יעזרו לי מאוד תודה. אבל יש לי רק עוד בקשה אחת, וזה שתתני לי עצה איך לשלב גוף ראשון וגוף שני. בבקשה זה כול מה שאני צריכה כדי להצליח להתגבר על המכשול הכי גדול שלי! וזה לשלב את שתי הגופים תעזרי לי בקשה! אני מפצירה בך!
אין לי עצה לתת לך, כי אני אישית לא כותבת בצורה כזו כמו שכבר אמרתי. מקווה שאוליב היקרה תוכל לעזור לך עם זה:)
תודה :)
אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך וגם אותך בכללי.
אבל זה נשמע כאילו את מציבה לי תנאי.
התנאי אומר שאם לא אכתוב תגובות על הסיפור את לא תמשיכי לכתוב אותו.
פעם התעצבנתי שאין לי תגובות על סיפורים ואז מישהו אמר לי את המשפט הזה:
"תכתבי בשביל עצמך לא בשביל אחרים". והמשפט הזה הרגיש לי מאוד נכון ובגלל זה אני רוצה שתביני אותו גם את. כשאת אומרת שאם לא יגיבו לך על הסיפור אז תפסיקי לכתוב אותו זה נשמע כאילו את כותבת בשביל אחרים ובכלל לא בשביל עצמך.
תקשיבי אני לעצמי כותבת רק בעבור עצמי. אבל במיקרה הזה אני כותבת גם בשביל אחרים ולא רק בשבילי. לכן כתבתי מה שכתבתי
אני לא אוהבת לפתוח תגובה בהערות, אבל אני חייבת.
מספר הערות:
רשמת בכמה מקומות "בוא" במקום "בו". בוא זה כשאתה קורא למישהו לבוא, ובו זה מילה שמיוחסת למקום מסוים.
כשאת רושמת שם של מישהו את לא צריכה לשים גרשיים.
יש בעיות מאוד קלות בפיסוק.
אחרי סימנים כגון סימן שאלה וסימן קריאה לא שמים פסיקים או נקודות.
בנוסף זה נראה כאילו את לא במיוחד שמה לב לצורה שבה הסיפור כתוב, ורוצה לגמור.
התוכן עצמו מעניין וסוחף, והייתי שמחה להמשך.
נ.ב- סליחה אם העלבתי או פגעתי, אין שום דבר אישי בתגובה שלי.
ממני בהערכה, קטניס אוורדין.
ואני גם די מסכימה עם "סתם מישהי". אני לא אוהבת שמציבים לי תנאי, והכותרת הארוכה לא עשתה לי טוב בעין.
וחוץ מזה, אין לך מספיק תגובות? תמשיכי!
תודה קנדיס על הערות, לקחתי לתשומת ליבי.
שבוע טוב
תיראי… וואו קצת קשה לי להביעה את ההתלהבות שלי מהכתיבה שלך כי אני עוד בתוך הדרמה שבסוף… אבל זה היה מדהים! כל כך הרבה רגשות שהכנסת פה ו… ו… ובעצם הכל! וואו…
אני רוצה להגיד לך שבסיפור הזה באמת ראיתי כישרון כתיבה מדהים. את מדהימה.
אני מצטערת שאני לא יוכל לתת לך את ה"ביקורת הבונה" שרצית כי פשוט אין לי כזאת. בכתיבה ובניסוח כל דבר היה מושלם. אז כן, הכתיבה הייתה מעולה, אבל משהו בעלילה לא מסתדר לי:
דבר ראשון את דיברת ל המציאות שהמספרת חיה בה עם הזנקים והשורשים וכל אילה… אבל לא הבנתי משהו: יש בית ספר במדינות שלהם? אז התושבים (האזרחים הפשוטים) חיים חיים רגילים?
ודבר שיותר לא הבנתי זה איך אחרי כל ההסברים הגעת פתאום לחברות שלה שלא מדברות אתה, ולחבר ששכח אותה… איפה זה נכנס בסיפור? מה החלום שלה כשור? ואיך פתאום דחפת אותו לסיפור?ז
טוב אני אשמח אם תסבירי לי קצת, תתני לי תשובות לשאלות, וחוץ מזה אני רוצה להגיד לך שאת מדהימה, את מדהימה והכתיבה שלך מדהימה. בעיקר נהנתי מההתחלה, כל מה שכתבת עד שהתחלת להסביר על הזיקים והשורשים. השפה הגבוה והתיאורים זה יצא לך מדהים.
טוב אז… זהו בארך. בא בי! סתם, ביי3>
למה כתבתי לך "ביי" בכלל?…