סיפור אפוקליפסה-פרק 2
הבטנו במדרגות הישנות שירדו אל מתחת לאדמה,הן היו המבנה הישן ביותר בכל הכפר ושמועות סיפרו שאבות אבותינו בנו אותם במטרה לבנות עיר תת-קרקעית שתספק להם הגנה מן אסונות התקופים את 'מהלכי האדמה'. הן היו מאבן כהה שלוטשה בצורה גסה וצמחים ירקרקים הציצו מבין הלבנים שהרכיבו את המבנה.
"קדימה, בואי" אמרה בריאן והתחילה לרדת במדרגות. דחקתי את המחשבות על האיש לפינת ראשי וירדתי אחריה.
נכנסנו לחדר המעגלי הבנוי גם הוא מאבנים מלבניות גדולות וישנות,החדר היה ריק יחסית מאנשים,כנראה מכיוון שזה היה אמצע היום.
התחלנו לצעוד אל עבר הצינור המרכזי החדר שהיה על דופן החדר ואת כניסתו כיסה מכסה אשר בהקשה כפולה מתרומם ומאפשר גישה לצינור.
קירות החדר,בהיותן תת קרקעיות היו מלאות באדמה שנדבקה לשטח הפנים של האבנים וצצה מבינהם.
"בואי" אמרה בירי וצעדה קדימה ונעצרה בפתאומיות ביציאת לוּרְגֶן מן האדמה. לורגנים חיים בדרך כלל עמוק מאוד מתחת לאדמה וכעיקרון יצורים יחסית חמודים עם ידיים רחבות וגוף שטוח. טמפרטורת הגוף שלהם נקבעת על ידי טמפרטורת סביבתם אבל הם גם מסוגלים להיות בטמפרטורות קיצוניות.
הם רק לעיתים רחוקות עולים לפני האדמה לשאוף אוויר,ומעצם חפירתם מתחת לאדמה הם צצים פעמים רבות פה,בחדר, דבר הגורם לאנשים רבים לחשוש מעמידות רצפת החדר מתחתיה בנויות מחילות כה רבות,למרות נטייתם של הלורגנים לכסות את משטח האדמה דרכו הם מזדחלים.
"יצורים מעצבנים" מילמלה בריאן ודילגה מעל הלורגן
"בריאן,קדימה,תרגעי" שמתי את ידי על כתפה
היא לא אמרה דבר.צעדתי קדימה, נקשתי פעמיים על מכסה הצינור ושאלתי בחיוך "נו, באה?"
היא הינהנה ונכנסה אחרי לצינור.
לחץ האוויר בו דחקו אותנו קדימה וכרגיל נמשכנו,חלקית מעופפות, לאורך הצינור,אל מקור יעדנו.כשיכולנו לראות את מכסה הצינור מצידו הנגדי, התחלנו להאט בהדרגה עד לכדי עצירה מוחלטת לפני המכסה שנפתח בעת התקרבותינו. יצאנו החוצה מן הצינור לחדר הדומה לחדר הקודם.
בכפר היו חמישה חדרים מרכזיים כאלו אשר היו בנקודות מפתח מרכזיות יחסית בכפר,
וההתניידות בין חדר לחדר הייתה באמצעות הצינורות.
עלינו במדרגות העמוסות בעולים ושבים במהירות ורצנו כמה רחובות אל המקום בו נערך הפסטיבל.
"רואה?" נאנחתי,מתנשפת" לא איחרנו"
"זה נתון לדיון" אמרה בזעף אך יכולתי לראות את קצה חיוך ההקלה שהזנב לפניה
עברנו וחלפנו בין הדוכנים שהציגו מקצועות שונים. חלקם רגילים. ספר,נגר וכולי.. אצלם לא הייתה הרבה התקהלות והם היו דוכנים פשוטים שהציגו את אבני המקצוע.
עמוק יותר בתוך הפסטיבל הציגו את עצמם המקצועות היותר טכנולוגיים,יותר מבוקשים.
חלקם היו בפיתוח הטכנולוגיה הנוכחית ועיצובה וחלקם עסקו בהסבר מתומצת מאוד על פרוייקט סודי מסוים, עליו רק ראשי הכפר יודעים בפירוט.
הדוכנים ניצבו בשני צידי הרחוב ובסוף שני הטורים,ניצב מסך ענק אשר שידר כמעין פרסומות למקצועות שונים ואף הקרין לחלקם הקרנות הולוגרמה שהתהלכו בין טיילי הפסטיבל,מנסים לשכנע אותם להגיע לדוכנים שונים.
"באה?" שאלתי את בירי בחיוך
"כן" הנהנה והתחלנו לסייר לאורך הדוכנים,מדברות ביננו על מה אנחנו רוצות להיות כשנהיה גדולות ,אנחנו כבר בנות 12 וההורים שלנו כבר התחילו להציק לנו לבחור מקצוע ולהתחיל לעסוק בו.
נעמדנו במרכז הפסטיבל והבטנו במסך הגדול. הוא הקרין פרסומות רבות למלאכות רבות. אך,כרגע נראה היה שמשהו לא כשורה קורה בו..
פני הפרסומאי שעד כה היו עסוקות בלחייך ולומר סלוגנים מתחרזים שונים התעוותו ואט אט התגבשה דמות,בן אדם. הוא נראה היה מוכר,כאלו ראיתי אותו בעבר. עד שההבנה היכתה בי. "הוא הבחור מהקבוצה ההיא! שחושבת שהיו בני אנוש פה לפנינו!" לחשתי לבריאן,היא הנהנה ולע התיקה את מבטה מן המסך.
הדמות הילכה לאורך המסך עד שנראה היה שהיא מתקרבת אלינו. נראה היה שיותר ממספר אנשים שמו לב לשינוי במסך וזיהו את המתהלך בו.
"אתם הולכים לכם ברחובות" הבחור אמר "נהנים מהפסטיבל?" שאל ברטוריות "אתם מקשיבים לאותם מרצים דגולים,הם אומרים לכם שאנחנו הראשונים פה, הם אומרים להם להירגע, שהכל בסדר,שדברי הם אינם דבר מלבד שקר.. "אמר בקול רגוע בעודו מתהלך,מתקרב יותר יותר,כולם נשארו בדממה. מביטים בו בפחד ובלבול .
"ובכן אני אומר,דבריהם הם השקר!" צעק ובאותו הרגע המסך הגדול התנפץ וחתיכות זכוכית עפו על כלל האנשים שעמדו בקרבה למסך.
נשמעו צרחות וצעקות מכל עבר,חלק רצו הצידה בתקווה למצוא מקום בטוח וחלק נשארו במקומם,לא אומרים מילה,המומים.
הדמות שעד כה הוקרנה אל כולם מן המסך,עתה הייתה לדמות כמעט מוצקת,הולוגרמית, המתלהכת בין הקהל "לאורך שנים רבות,המנהיגים שלכם הוליכו אותכם שולל,שיקרו לכם. ואתם נתתם להם!נתתם להם להשתיק אנשים כמוני,שרק מנסים להראות לכם את האמת מתוך השקרים!ובכן,לא עוד." קרא . ובפתאומיות כפי שהגיע,נעלם. ההולוגרמה התמוססה באוויר ולא נשאר רמז לו. מעבר לרסיסי זכוכית לאורך האדמה, וקריאות ההרגעה שמארגני הפסטיבל ניסו לקרא מעבר לקול ההמולה.
תגובות (3)
אז היי, קראתי את פרקים 1-2 והחלטתי להגיב :)
בגלל שאני כותב בעצמי ורוצה לעודד כאן קריאה של פאן-פיקים\מד"ב ופנטזיה, אני מחפש כותבים מעניינים להגיב אצלם. לא שיש הרבה מבחר – הייתם חושבים שבאתר של כותבים יהיו יותר כותבי מד"ב ופנטזיה.
בכל מקרה, הנה המחשבות שלי על הפרקים שקראתי. רק ראוי לציין: אני לא כותב במקצוע, רק חובב ממש כמוך, וכל מה שיש כאן זאת דעה טהורה. אל תסמכי על כך יותר מדיי, וייתכן שאיש אחר שיקרא את זה יחשוב שונה ממני.
אז אסכם את ההערות שלי על הפרקים בנקודות:
* חוק מספר אחד בכתיבה: SHOW, DON'T TELL. הכוונה היא שיש קטעים שבהם הטקסט פשוט מוסר מידע, ולא ממש מנסה להראות לי את העלילה, את העולם, את הדמויות או את הפן הקסום שבו. הייתי מעדיף לו הטקסט היה מתאר לי בשפה הכי עשירה שאפשר מה זה לורגן, למשל, ולא מסביר לי. הייתי מרחיב בנושא, אבל זאת תגובה ואני לא יודע מה הגבלת התווים, אז להערות נוספות יש לי גם כתובת מייל.
* הכתיבה היא מתומצתת – שזה מעולה, הקורא יכול לקרוא פחות – אבל היא קצת יותר מדיי מתומצתת. הייתי מעדיף טקסט שממש נכנס לעור של הדברים. אני רוצה לדעת איך הגיבורה מרגישה בנוגע למשהו (או מישהו); על העבר שלה, על מה שהיא חושבת על העתיד; אולי אפילו דעה? כשם שיש לגיבורה קונפליקט חיצוני (להביס את הבחור הרע, למשל) צריך להיות קונפליקט פנימי (האם אני עושה את המעשה הנכון? האם אני אדם רע?) ואלו דברים שעוזרים להעשיר ולהוסיף לעולם, וכמובן לדמות. אז פחות לקוני, ויותר להיכנס לאמ-אמא של הסיפור.
* אני פחות טיפוס של נק' מבט ראשונה. כתבתי פעם סיפור כזה, והבנתי שהוא הולך להישאר מונוטוני משום שיש רק נק' מבט אחת. זה יהיה צר נורא, וזאת חולשה שכדאי להכיר בה מהר. זה אמור לעזור לקורא להתחבר לדמות בקלות… אבל אם לא נעשה נכון, זה מרגיש יותר כמו יומן מסע מאשר ממש סיפור חווייתי. נקודה למחשבה.
* אולי קצת רקע על העולם – לא צריך לחפור כאן. קצת מידע: איפה אנחנו? מתי? למה? מי זאת בירי, מי זאת בריאן? מה הקטע של המקצועות, מה הקטע של הכפר?
לסיפור הזה יש פוטנציאל אדיר, ואני חושב שהיו כמה פסקאות שבאמת נהניתי לקרוא. אהבתי את הפן המד"ב שלו (חיות מיוחדות שצריכות לצאת לנשום אוויר, טכנולוגיה נסתרת וכו') חשבתי שזה היה מעניין ומגניב. הזכיר לי באיזה מקום את "הרץ במבוך" ודומיו.
אני מקווה שתמצאי את מה שאת חיפשת מהתגובה שלי, ומייחל שתמשיכי לכתוב. אני כ"כ צמא לפנטזיה ומד"ב!
אוקי,אז דבר ראשון אני רוצה להודות לך על התגובה ועל הזמן שהשקעת בכתיבתה.
אז:
1.הבנתי, תודה. אסתכל לעומק יותר על החוק וכיצד ניתן לשפר את הפרק
2.אני מבינה וברטרוספקט אני מופתעת שלא כתבתי בצורה כאזות. מכיוון שבעבר נאמר לי שאני כן. אשים לב לכך,תודה.
3.אני מאמינה שהתגובה נובעת בעיקר מהנקודה השנייה. כלומר,מכיוון שלא כתבתי בצורה מעמיקה יותר. הפואנטה של דובר בגוף ראשון נפלה.
4. – על בריאן פורט בתחילת הפרק הראשון(החברה הכי טובה של הדמות הראשית).ובירי זה בפשטות הכינוי של הדמות הראשית לה.
– בנוגע לעולם,על רבים מן הפרטים שציינת לא כתבתי מכיוון שרציתי להשאיר אותם בסימני שאלה לעשיו,אך מן שם והעלילה עד כה ניתן להניח בערך מה קורה שם.
– על הקטע של המקצועות לא פרטתי במיוחד מכיוון שלא ראיתי את זה כפרט חיוני לעלילה מעבר לכך שהקונספט מוכר גם בימנו.
תודה רבה :) אכן מצאתי
ובמייחל שתמשיכי לכתוב הכוונה את הסיפור הנל?
לא אחפור יתר על המידה, אבל רק רציתי להראות שאני עדיין קורא הכל :) משתדל לפחות.
רק רציתי להגיד שזה באמת מעולה שהסיפור יחסית קצר ולעניין, במיוחד באינטרנט, כי הקורא לא רוצה להיכנס ליותר מדיי פרטים. אבל פרטים כן הופכים סיפור למעניין, אז אולי פשוט להתמקד בפרטים מאוד ספציפיים? לא יודע, את תמצאי את הדרך שעובדת לך הכי טוב.
אני חושב שלא הייתי ברור (לא מפתיע, אנשים כל הזמן לא מבינים אותי חח) אבל כשהתכוונתי לפרטים על העולם זה לאו-דווקא פרטים כנים. אולי יותר מנק' המבט של הדמות; איך היא חווה את הטבע שסביבה, מה היא פיזית רואה לנגד עיניה וכו'. כי פשוט תיאורים סטיאל "העולם גוסס" או משהו כזה זה פשוט… זה לא מגניב בעיניי. אבל שוב, זאת דעה. כאילו, את לא צריכה לענות על שאלות – רק לגרום לי כקורא להבין מה אני קורא בדיוק. במיוחד כשדברים מסוימים כן מתוארים ממש בפרוטרט (המסך הגדול, הצינורות, המחילות וכו').
בנוגע למקצועות – סבבה, מבין, לא אציק על זה בכלל יותר בחיים NEVER.
אה כן התכוונתי לסיפור הנ"ל כמובן :)
זהו סיימתי לחפור.