סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -7-

אז.. בגלל שאני כזה בן אדם מקסים העלאתי את הפרק היום..פשוט חשבתי לעצמי, "למה לא?! אני כבר כתבתי את הסיפור.. למה שאני אמתח אותם יותר מידי.. אני יכולה לעשות את זה בפעם אחרת..
וחוץ מזה אתן עובדות כל כך קשה לפסח…

פרק -7-

"אני לא מאמינה שלא סיפרת לי!" אמרה קייט בהלם. זה הייתה שעת ארוחת הצהריים והרביעייה ישבו סביב לשולחן גריפינדור, נהנות מהאוכל.
"תיארתי לעצמי שאם אני אגלה לך זאת תהיה התגובה שלך." אמרה מארי ולפתע היא נראתה נבוכה.
"הלוו, אני חברה שלך, זוכרת? זה התגובות שלי!! מה לעשות שעד שאני מקבלת משהו לוקח לי שנים? את הרי לא מכירה אותי מאתמול. אנחנו כולנו חברות מאז השנה הרביעית שלנו ביחד!"
קייט ראתה את מראי מתכווצת במושבה ואז שמעה את וונסה אומרת בהתגוננות, "קייט, היא ידעה איך תגיבי, מה לעשות שהתגובות שלך לפעמים מלחיצות?"
קייט פתחה זוג עיניים ענקיות והסתכלה על וונסה בהלם, "את ידעת?"
וונסה הסמיקה במקומה ואז קייט ראתה מזווית עיניה את ג'סיקה מתכווצת במקומה באי נוחות.
"את גם ידעת?" שאלה קייט את ג'סיקה. היא הרגישה נבגדת, וראתה את הדמעות עלות בעיניה.
מארי הסתכלה על קייט שמחתה בסתר את הדמעות ואמרה באשמה, "קייט, אני מצטערת, אני יודעת שהייתי צריכה לספר לך, אני מתנצלת!"
קייט הסתכלה על מארי ואז שאלה, מושכת באפה בעזרת מפית קטנה ונקיה שהייתה על השולחן. "איך קוראים לו?"
"ברייאן," אמרה מארי וקייט ראתה את הסומק מציף את לחייה.
"את מתכוונת לברייאן גרין?" שאלה קייט בהלם, אך כשראתה את הבעתה הזעופה של מארי אמרה במהירות, "לא, לא התכוונתי לזה בצורה כזאת, אני באמת שמחה בשבילך, פשוט לא שמעתי מה אמרת בהתחלה."
קייט ראתה את מארי מרימה גבה.
"באמת!!" אמרה קייט בהתגוננות.
מארי נאנחה ואמרה בקול חולמני, "הוא כל כך מקסים! היום אנחנו יוצאים לדייט."
קייט חייכה ואמרה, "אווו…. זה כל כך רומנטי!!"
מארי הסתכלה עליה ושאלה באושר, "באמת?"
קייט הזעיפה פנים ואמרה בסרקזם, "לא!!! נראה לך? ברור שזה רומנטי. אני יודעת שלפעמים הדעות שלי יכולות להיות כמו קוץ בתחת, אבל-"?
היא לא הספיקה לסיים כי היא שמעה את ג'סיקה אומרת, "מסכימה איתך בנוגע לנושא הזה."
קייט הסתכלה על ג'סיקה בזעם מעושה ואז חבטה קלות בזרועה והמשיכה, "אבל אני מתחת לכל הדעות האלה אני באמת שמחה בשבילך."
מארי הסתכלה על קייט במשך כמה שניות ואז אמרה, "בואי הנה." ומשכה את קיט לחיבוק מוחץ.
לאחר כמה שניות הן התנתקו לאחר שקייט צעקה שהיא לא נושמת. היא התרוממה מהשולחן ואמרה, "טוב, תסלחו לי אני מתה להחליף את התלבושת המסריחה הזאת ואני מתה לסוודר כי קפוא פה."
"אמרו שירד היום גשם," אמרה וונסה.
קייט הנהנה והסתובבה ללכת שהיא נתקלה במשהו בעוצה רבה כל כך שהיא כמעט החליקה על הרצפה אבל ברגע האחרון היא הרגישה יד חסונה אחוזת במותניה.
"תודה, אני כל כך-" קייט הרימה את פרצופה וראתה את ריצ'ארד מסתכל עליה.
"אתה," אמרה והיא השתחררה ממנו, הולכת אחורה. היא נתקלה בחפץ שהיה מונח בטעות על הרצפה, היא כמעט נפלה שוב אבל ברגע האחרון הוא תפס אותה והחזיק אותה קרוב לגופו.
במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אחד בשני עד שלבסוף ריצ'ארד עזב ממותניה וצעד לעבר השולחן, רחוק ככל האפשר ממנה ומחברותיה.
קייט הסתכלה על ריצ'ארד שהחל למלא את צלחתו ואז התיישבה חזרה ליד חברותיה ואמרה, "יש בו משהו מוזר."
וונסה פרצה בצחוק מתגלגל ואמרה, "בוקר טוב משיח צדקינו!. חמודה, תמיד ידענו שיש משהו מוזר בריצ'ארד וזה כמו שאמרתי הוסיפו לו מראה יותר סקסי."
"לא, אני רצינית!! אני לא יודעת איך לתאר את זה אבל יש בו משהו שונה בו ששונה מהרגיל וזה מתחיל לעלות לי על העצבים, נראה לי שאני אתחיל לרחרח."
מארי הסתכלה על קייט בהרמת גבה ואמרה, "את יודעת שמעתי פעם פתגם מוגלגי חכם. הוא אומר, "הסקרנות אכלה את החתול."
קייט חייכה חיוך רחב ואמרה, "אבל שחכו ככל הנראה להזכיר לך את סוף הפתגם, "אבל השבעות רצון החזירה אותו חזרה."
מארי גלגלה עיניים ואמרה, "איך זה שאת מכירה את הפתגם הזה לא זכור לי שסיפרתי לך אותו."
קייט חייכה ואמרה, "כן, אבל פעם שמעתי שתי בנות משנה שביעית מדברות, אז אחת מהן ככל הנראה באה משפחה של מוגלגים אמרה את הפתגם הזה."
מארי הנהנה וחזרה לאכול את ארוחתה. קייט הסתכלה על ריצ'ארד שאכל בחוסר חשק את ארוחתו.
היא הסתובבה לחברותיה ואמרה, "זה מוזר, לא? איפה הוא היה במשך השלושה הימים האחרונים?"
"אולי הוא היה חולה?" הציעה ג'סיקה.
"ממש לא נראה לי, אמרו לי שהוא לא היה אפילו היה בחדר. אני נשבעת לכן יש משהו מתחת לכל החזות המעצבנת הזאת."
הבנות הסתכלו אחת על השנייה ואז הסתכלו על קייט שהסתכלה עליהן בחשדנות.
"את מאוהבת!" אמרו ביחד.
"מה? ממש לא!" אמרה קייט בהלם.
"אל תכחשי את זה, אין מצב שלא היית מתחילה לחשוד במשהו שאין אצלו אלא אם כן את מתה להכיר אותו מה שמעיד על משהו אחד, "את רוצה אותו! וזה בסדר, אנחנו מבינות הוא לוהט."
"אני לא מאוהבת בו, הוא האדם האחרון שאני אי פעם אתאהב בו!!" אמרה קייט בכעס והתרוממה מהשולחן.
"אל תכעסי, אנחנו יכולות לעזור לך "לגלות" עליו, אם את רוצה, נכון בנות?" שאלה מארי והסתכלה על הבנות שנראו כאלו הן עמודות להיחנק מצחוק.
קייט הסתכלה על ריצ'ארד שהסתכל עליה בהבעה מוזרה. היא פנתה להביט בחברותיה שהתחילו להתגלגל מצחוק, "אני לא מאוהבת בו!!!" והיא יצאה בסערה מהאולם.
"למה שאני אהיה מאוהבת בו בכלל, הוא סתם שחצן, יהיר, מרגיז ו…" מלמלה קייט לעצמה. התחשק לה להרוס משהו, היא הייתה חייבת להרוס משהו. היא לא הייתה ילדה שאהבה להרוס בשביל הכיף, אבל לפתע היא הרגישה שהיא חייבת להשמיד משהו. היא פנתה להביט בצמחיה שהייתה במרחק רב ממנה, על המדשאות. היא נעצה מבט זועם על העציצים ולפתע היא ראתה אותם מתנפצים.
קייט הסתכלה לאחור בבהלה, אך היא הייתה לבדה.
"מה לעזאזל?" מלמלה לעצמה והיא ברחה לחדרה. היא התיישבה על מיטתה והוציאה את הדבר המוזר שמנדי, החברה המוגלגית של קייט הביאה לה. היא אמרה לה שקוראים לזה אייפוד שאפל, היא זכרה שברגע שהיא הוציאה אותו מהמעטפה שבו נשלח הוא התחיל לעשות בעיות והתחיל להתחרפן לגמרי. היא הלכה לפרופסור מקגונגל שתסדר את הבעיה וכעבור רגע היא הייתה יכולה להקשיב לשירים המוזרים שהחברה שלה הכניסה לה בפנים.
היא ישבה ושמעה איזה שיר של איזה זמר מוזר, מוגלגי. ולפתע היה לה חשק לרקוד. בחוץ היא שמה לב שכבר התחיל לרדת מטח של גשם. היא חייכה לעצמה וירדה עם הנגן למטה למדשאות.
ברגע שעמדה ליד המדשאות היא התחילה לרוץ לעבר המדשאות לפי קצב המנגינה, היא הרגישה את הטיפות מחלחלות ונוגעות בגופה. היא הרגישה כל כך מאושרת, חופשייה.
היא הקשיבה למילות השיר והתחילה לשיר את הארבע שורות היחידות שזכרה בעל פה,
My moon belongs to your sun
Your fire is burning my mind
Is it love or is it lust
Something that I just can't describe
היא הפסיקה לשיר כי לפתע היא הרגישה שמשהו נועץ בה מבטים, היא לא טעתה. ליד העמודים הגדולים עמד ריצ'ארד.
היא התקרבה לעברו, כולה רטובה עד לשד עצמותיה ואמרה בכעס, "מה אתה רוצה? אתה עוקב אחריי? אין לך חיים? אתה-"
אבל ריצ'ארד לא נתן לה להמשיך, הוא משך אותה לקיר, זרועותיו משתי צידי ראשה. הם עמדו ככה במשך כמה שניות בשתיקה וקייט יכלה להרגיש את גופו נצמד לגופה היא הרגישה את הקוביות בבטנו ולפתע חשה בהרגשה מוזרה בתחתי בבטנה, היא הסתכלה על ריצ'ארד שלא הסתכל עליה אלא הסתכל על משהו דמיוני שנראה במדשאה. לבסוף לאחר כמה שניות מביכות ריצ'ארד התרחק ממנה ואמר, "את צריכה להיזהר."
קייט הסתכלה עליו מבולבלת אבל הוא כבר צעד לעבר המועדון של גריפינדור. היא רצתה לשאול אותו על מה הוא מדבר, אבל באותו רגע היא חשה מישהו אוחז בכתפיה באחיזה קשה.
קייט הרגישה את גופה קופא על מקומה. היא לא זזה והיא הרגישה כמו הבחורה בספר שקראה לאחרונה עם הרודף. היא הרגישה את הבל פיו על עורפה.
היא עצמה את עיניה עד שהיא הרגישה את הבל נשמתו על פניה. היא פקחה את עיניה ומצאה את עצמה עומדת מול בחור מפחיד. היה לו שיער בצבע חום כהה, עיניים שחורות, אף סולד ושפתיים אדומות ועבות.פרצופו היה חיוור ומלא שריטות. היא הסתכלה על בגדיו. הוא לבש חולצה קצרה שלא התאימה לקור המקפיא ששרר בחוץ והבליטה את שריריו המנופחים בצורה מפחידה ולבש מכנסי ג'ינס רחבים.
הוא חייך חיוך מרושע ושאל, "את חברה של ריצ'ארד נכון? אני ממליץ לך להתרחק ממנו, מטינופת כמוהו אסור להתקרב."
קייט נעצה בבחור המפחיד מבט המום אז אמרה בקול מגומגם, "אני… אתה… מה אתה חושב…?"
הוא חייך ואמר, "את לא רוצה להיפגע נכון? אז כדאי שתתרחקי ממנו אלא אם כן,"
והוא התקרב לעברה כמה צעדים, קייט נצמדה לעמודים העבים בכל כוחה. הוא הרים את ידו לגעת בפניה אבל רגע לאחר מכן קייט ראתה מישהו אוחז בידו.
הבחור המפחיד פנה להביט במי שהעז להפריע לו וראה את ריצ'ארד נועץ בו מבט קשוח.
הוא חייך חיוך לגלגני ואמר, "דיברנו עלייך, נכון?" והוא הסתכל על קייט שנראתה לפתע מבועתת.
"תתרחק ממנה," אמר ריצ'ארד.
"אני רק השתעשעתי איתה." אמר הבחור בקול תמים.
"זה לא מה שאמרו לך לעשות."
הבחור המפחיד נעץ בריצ'ארד מבט מפחיד ואז הסתובב ועזב את המקום.
קייט הסתכלה על ריצ'ארד שעדיין לא הביט בה ואז לבסוף פנה להסתכל עליה ושאל, "את בסדר?"
היא הנהנה ואמרה בקול חלוש, "נראה לי."
הוא הנהן ואז הסתובב ללכת, קייט שתעוררה מהההלם ששרר אותה אמרה, "ריצ'ארד."
ריצ'ארד הסתובב להביט בקייט.
"למה התכוונת כשאמרת לבחור שזה לא היה התפקיד שלו להשתעשע איתי."
קייט ראתה את פניו של ריצ'ארד מתקשחות ואז אמר בקול קפוא רגע לפני שהסתובב ללכת, "ככל שתדעי פחות, את תהיי בטוחה יותר." ואז הוא הסתובב וצעד במהירות לעבר המועדון לפני שקייט הספיקה לשאול אותו עוד שאלה.