סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -21-

אני מקווה שלא פספסתי את העלאות של אותו היום, מרימוש אני אוהבת אותך, אל תכעסי עלי, אני מקווה שתאהבי את הסוף…

פרק -21-

קייט צפתה בבעתה כשריצ'ארד שכב, מת על הרצפה.
"לא… לא.. זה לא יכול להיות," מלמלה קייט בהלם.
אמארה הסתכלה על ריצ'ארד ואז פרצה בצחוק מרושע וכעבור רגע אמרה, "הצלחתי!"
קייט הרימה את מבטה מריצ'ארד על אמרה וצרחה, "את מטורפת!" היא ניסתה להיאבק, להשתחרר מהאזיקים, אך ללא הצלחה.
"חבל על המאמץ, זה לא יעבוד," אמרה אמארה ביובש והתכופפה להרים את הגופה שקייט צרחה לעברה, "שלא תעיזי לגעת בו."
אמארה הסתכלה על קייט ואמרה, "את יודעת, את ממש מעצבנת אותי." היא הרימה את השוט והתקרבה לעבר קייט שניסתה בכל כוחה להשתחרר מהאזיקים. אמארה הייתה כל כך קרובה, השוט כמעט נגע בבטנה של קייט, שלפתע אור חזק האיר את החדר וקייט נאלצה לעצום את עיניה שלא להסתנוור. כעבור כמה דקות האור התעמעם וקייט פקחה את עיניה. מאחורי אָמָארָה עמדה אישה יפיפייה. האישה לבשה שמלה שחורה וארוכה. היו לה תווי פנים נאות, חיוורות כשלג. שיערה השחור והגלי גלש ברכות על כתפייה של האישה, עיניה היו בצבע כחול עמוק, אפה היה סולד, ושפתיה אדומות ומעט עבות.
"אליאנה," אמרה קייט בהפתעה.
אמארה הסתובבה במהירות והסתכלה על אליאנה בשנאה, "את!"
"אל תיגעי בה." אמרה אליאנה בשלווה אך בתקיפות.
"את, איך את מעיזה להראות את פנייך, אני אהרוג אותך." והיא התקרבה לעבר אליאנה עם השוט, אבל אליאנה הייתה זריזה וכבר נעלמה מהמקום.
"איפה את, חיה מפלצתית?" שאגה אמארה בזעם.
אמארה חיכתה כמה דקות, אך שום קול לא נשמע. היא הסתובבה בחזרה לקייט ורצה עם השוט לעברה שאליאנה הופיע מלפני קיט. היא הרימה את ידה וכוח בלתי מוסבר מנע מאמרה להתקדם עוד צעד קדימה.
"מה את עושה?" שאלה אמארה וניסתה להתקדם בכוח, אך ללא הצלחה.
"את לא תיגעי בבת שלי, זה ברור?"
אמארה הסתכלה עליה בשנאה ואמרה, "אני לא, אבל את כן." היא הסתובבה באוויר והעיפה את אליאנה אחורה לקיר.
היא נפלה על הרצפה, נאנקת בכאב. אמארה הסתכלה עליה בבוז והרימה את ידה, "זה בשביל שגרמת לי להיות פה!" והיא הרימה את ידה קדימה וכיווה אותה לעבר אליאנה.
היא צרחה בכאב וקייט יכלה לראות את הכוחות שלה מתחילים להישאב החוצה.
אליאנה הסתכלה על קייט ואמרה, "תיגעי בידי."
קייט ניסתה להזיז את ידה, אך לא הצליחה. אליאנה הסתכלה על ידיה הכבולות של קייט ואז פנתה להביט באמארה שהמשיכה במלאכת שאיבת הכוח החוצה.
"את חייבת לעלות למעלה עכשיו…. זאת הדרך היחידה שלך להציל את ריצ'ארד." אמרה אליאנה באפיסת כוחות.
"לא…, את לא יכולה לעזוב אותי, בבקשה." קייט הרגישה את הדמעות זולגות במורד לחייה. היא צליחה להוציא בקושי את שרביט הקסם החוצה ובהינף שרביט קטן השתחררה מהאזיקים.
אמארה הבחינה בכך וכיוונה את ידה לעבר קייט. קייט פלטה צרחה מלאת ייסורים, היא הרגישה את החיים שלה נשאבים החוצה.
"אמארה, תעזבי אותה!" שמעה קייט את אליאנה צורחת. וכעבור רגע אמארה הועפה אחורה, ראשה נתקל בקיר והיא איבדה את ההכרה.
קייט התקרבה במהירות לעבר אליאנה, שנראתה חיוורת כמוות.
"את חייבת להציל את ריצ'ארד, אין לו מספיק זמן," מלמלה אליאנה חלושות.
היא הנהנה בראשה ואליאנה המשיכה, "אני אפתח לך שער לבית של האדס… ברגע שתגיעי את תראי שער ועליו שומרים שלושה כלבים ענקיים," היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה.
"אל תיצרי קשר עיין עם הכלבים אחרת הם ישחטו אותך, תמשיכי הלאה, תכנסי לסירת קאנו ארוכה ומשרת ישא אותך לטירתו של האדס. ברגע שתגיעי לטירה תבקשי לראות את האדס ותבקשי לשחרר את ריצ'ארד, אבל זה לא יהיה קל," אמרה ופנתה להביט בקייט שהקשיבה בריכוז. "הוא יגיד לך שיש באפשרותו לשחרר את ריצ'ארד אבל בתנאי שתעברי איזה מבחן… אני לא יודעת מה המבחן, אבל את צריכה לדעת שהוא ערמומי, אז לא משנה מה הוא יגיד לך את חייבת להוציא ממנו הבטחה שישחרר אתכם לא משנה כמה מפתה ומשכנע הוא נשמע."
קייט הנהנה בראשה. מזווית עיניה היא הבחינה באמארה שהתחילה להתעורר. אליאנה שהבחינה בכך אמרה בזריזות, "מהר, לפני שהיא תבחין במה שקורה." היא הרימה את ידה וכיוונה לעבר הקיר, באותו רגע דלת בצבע שחור הופיעה.
"מהר, הדלת נפתחת לכמה דקות." אמרה אליאנה חלושות.
"את באה איתי," אמרה קייט והתכוונה להרים אותה אבל אליאנה עצרה אותה ואמרה, "לא, זה מאוחר מידי, הדלת תיסגר לפני שנספיק להגיע." קייט פתחה את פיה כדי לענות אבל היא ראתה את אליאנה מסתכלת עליה במבט נחוש. "לכי."
קייט הנהנה ורצה לעבר הדלת, היא פתחה אותה ונכנסה לתוך עלטה שחורה. היא שמעה את הדלת נטרקת מאחוריה. היא הסתובבה במהירות וניסתה לפתוח את הדלת, אך זה היה ניסיון כושל. היא הסתובבה בחזרה וניסתה לראות מבעד לאפילה. היא התחילה ללכת בצעדים זהירים.כעבור כמה זמן שנראה כמו נצח, היא הבחינה באור קטן. היא התחילה לצעוד במהירות עד שיצאה מתוך האפילה וראתה שערים ענקיים. היא התחילה לרוץ במהירות שהבחינה מרחוק בשלושת הכלבים. הם היו מבעיתים. שלושה ראשים בגוף אחד. והם נראו רעבים.
קייט עשתה כדבריה של אליאנה ולא הסתכלה עליהם. במקום היא הסתכלה על הרצפה השחורה. היא הלכה בחשש, מרגישה את הכלבים מסתכלים עליה ברוע. היא עברה את השער ונכנסה פנימה. היא המשיכה ללכת וראתה שלד עומד בתוך סירת קאנו. היא נכנסה פנימה והשלד התחיל להשיט את הסירה. קייט הסתכלה על המים הקרים שבתוכם נראו חיות מבעיתות למדי. היו שם פיראנות חדות שיניים, סיראנות יפיפיות ומפחידות.
קייט הסתכלה על השלד שלא לבש כלום פרט לגלימה שחורה ובלויה. כעבור כמה זמן, היא הרגישה שהסירה נעצרת. היא הרימה את מבטה וראתה שהיא נמצאת בתוך אחוזה עשויה קרח.
קייט יצאה מתוך הסירה ונכנסה לתוך האחוזה הענקית. היא הרגישה בעיניים ננעצות בה, אך היא לא הייתה בטוחה כי היא לא ראתה איש. היא התקדמה עוד כמה צעדים ואז שאלה, "הלו? יש כאן מישהו? אני מחפשת את האדס.. אני מתכוונת אדון השאול."
שום קול לא נשמע וקייט חזרה על שאלתה יותר בקול, "אני מחפשת את חבר שלי, אני רוצה את ריצ'ארד בחזרה."
לפתע היא הבחינה במערבולת מתחילה להסתחרר לכיוונה. קייט כיסתה את פניה בפחד, אבל כעבור שנייה פקחה את עיניה וראתה את עצמה עומדת מול זר גבוה. פניו היו קרות אך נאות. במקום שיער היה להבה כחולה שהתמוססה על ראשו. היו לו זוג עיניים כחולות מהפנטות, במקום אף היו לו שתי חורים באמצע הפרצוף, ושפתיים דקות ואדומות. והוא לבש גלימה שחורה שכיסתה את כל גופו.
"הלו, קייטלין." אמר הזר בחיוך ערמומי.
"שלום," אמר קייט בחשש.
"אוה, אל תפחדי ממני, אני האדס, נעים להכיר."
"אתה האדס?" שאלה קייט בהפתעה ואז כשקלטה מה היא אומרת הוסיפה במהירות אמרה, "כמובן, אני פשוט.. אני.." היא התחילה לגמגם.
"זה בסדר, אני מבין… ציפית לדמות יותר מבעיתה ומלחיצה, נכון?"
היא הנהנה, נבוכה.
"זה בסדר." הוא בחן אותה ואז שאל, "מה מעשיך כאן, קייטלין?"
היא הרגישה לא נבוכה ממבטו החוקר. "כמו שריצ'ארד היה עושה." חשבה קייט. היא התנערה ממחשבותיה ואמרה, "אני הייתי רוצה שתשחרר את ריצ'ארד."
הוא חייך ואמר, "זהו?"
היא הסתכלה עליו בפליאה ושאלה, "מה זהו?"
"זהו, את לא רוצה עוד משהו?" הוא התחיל להסתובב סביבה ושאל בשקט ליד אוזנה, "אני יכול לתת לך כל מה שאת רוצה."
היא הסתכלה עליו ואמרה, "מה אתה יכול לתת לי שאין לי?"
הוא חייך ואמר, "כל מה שתרצי." והסתכל עליה בחיוך ערמומי
"אז מה קייט, את רוצה להציל את ריצ'ארד?"
היא הנהנה בנחישות והוא אמר, "אוקי. את יכולה לקבל אותו… אבל זה לא פשוט. את מבינה הוא נמצא עמוק, עמוק בתוך מי השאול."
"למה אתה מתכוון?"
הוא התחיל ללכת מסמן לה ללכת בעקבותיו. היא צעדה בזריזות בעקבות האדס וכעבור רגע היא עמדה מול אמבט מלא יצורים ששחו בצורה מעגלית לתוך אמצע הנהר ושם נעלמו.
"מזה?" שאלה קייט בבעטה שגלתה שאלו נשמות של אנשים.
"זה, קייט." אמר והסתכל עליה. "נהר המוות שלי. עכשיו מה שאת צריכה לעשות זה לנסות למצוא את נשמתו של ריצ'ארד ופשוט להוציא אותה."
"זהו?" שאלה קייט, מעט בחשדנות.
"זהו." אמר, אבל היא ראתה את זוויות פיו מתעקלות לכדי חיוך ערמומי.
"אוקי," אמרה קייט ונשמה עמוק היא התכוונה לקפוץ ששמעה את האדס אומר, "וקיט, דבר אחרון. אם לא תמצאי את נשמתו של ריצ'ארד תוך דקה וחצי, את תישארי שם למטה, לעולם!"
היא הנהנה בראשה וקפצה לתוך המים. מיד היא התחילה להרגיש שגופה נעשה כבד יותר, איטי יותר. היא הרגישה בידיים נוגעות בה.
היא שחתה במהירות מנסה למצוא את גופו של ריצ'ארד. היא הרגישה את הזמן הולך ואוזל. היא הרגישה את גופה מתחיל לשקוע יותר ויותר למטה, את הנשמות גוררות אותה למטה ולמטה לתוך החור השחור שהיה בתחתית הנהר.
היא ניסתה להשתחרר מאחיזתה, לעלות למעלה, אך ללא הצלחה. היא הרגישה את המוות קרוב….
"המוות!" חשבה במהירות. "ריצ'ארד לא יכול למות, האדס הוא אבא שלו והוא אל, והוא עצמו בן אלמוות אז אין לו נשמה." היא הרגישה כוחות מחודשים ותוך דקה היא הייתה מחוץ למים על הרצפה הקרה. היא ראתה זוג רגליים לבנות, היא הרימה את מבטה וראתה את האדס מסתכל עליה בחיוך.
"יפה מאד, חשבתי שלא תביני," אמר והסתכל עליה בפרצוף מוזר.
היא התרוממה מהרצפה, והסתכלה עליו. "אני רוצה את ריצ'ארד."
"כמובן," אמר. הוא נקש באצבעו וכעבור שנייה, ריצ'ארד עמד מולה. פרצופו חיוור יותר מהרגיל והוא נראה כמו אחד שלא ישן קרוב לכמה שבועות.
"ריצ'ארד, אתה בסדר?" שאלה בדאגה ורצה לעברו. הוא הסתכל עליה בהלם ושאל, "קייט מה את עושה כאן, תלכי מכאן, את לא אמורה להיות כאן."
"אוי, ריצ'ארד זה לא מנומס להתנהג ככה לאורחים במיוחד שהאורחת היא חברה שלך."
ריצ'ארד הסתכל על האדס באיום ואמר, "אל תתערב בזה, אני רוצה שתשחרר אותה."
"אני לא לקחתי אותה, היא באה לכאן מרצונה החופשי, נכון קייט?" והוא הסתכל עליה.
היא הנהנה בראשה ואמרה, "עכשיו אני וריצ'ארד נלך."
האדס פרץ בצחוק ואמר, "את מצחיקה, אמרו לך את זה פעם?" כשראה ששניהם לא צוחקים אמר, "קייט את לא יכולה לעזוב, את יודעת למה? כי את הבת של אליאנה אלת המוות."
היא הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "זה לא יכול להיות, אמארה אמרה…."
"מי?" שאל האדס בהרמת גבה.
"אמארה, היא אמה של ריצ'ארד… ואישתך."
הוא הסתכל עליה מוודא שהיא לא צוחקת ואז שאל, "אמארה? אמארה הנימפה?"
קייט הרגישה מבולבלת מרגע לרגע ואמרה, "אוקי, אני לא מבינה כלום!"
האדס גילגל עיניים ואמר, "אמארה, תעלי לכאן, מיד!"
כעבור פחות מדקה, אמארה הופיעה ופניה רושפות מזעם, "מה אתה רוצה?"
"את אמרת לקייט שאת אשתי?"
אמארה הסתכלה על קייט בזעם עמוק ואמרה, "את! את הכלבה המסריחה שהרסה את כל התוכניות שלי.. הכל התנהל מצוין עד שאת הופעת! והיא התחילה להתקרב לעבר קייט בצעדים מאיימים שהאדס עצר אותה ואמר, "אל תתקרבי! אני לא מבין באיזה זכות היה לך אישור להגיד לך שאת אשתי, את…"
"אני הייתי קרובה להיות אשתך, אני אהבתי אותך ואתה בגדתי בי. ברגע שראית את פרספונה אתה עזבת את הכל וחטפת אותה כדי שתהיה אשתך ואותי השארת לבדי, פגועה!"
הוא הסתכל עליה בהלם והיא המשיכה, "הייתי חייבת לנקום בכל שהיא דרך, אז כשאתה ופרספונה לא שמתם לב חטפתי את התינוק שלכם וברחתי לעולם של בני האנוש, שם ידעתי שבחיים לא תחפשו. גידלתי אותו כדי שיום ביום מן הימים יבוא לנקום בך בלי לדעת שאתה הוא אבא שלך, אבל הוא היה חכם וגילה את זה לבד, אז הייתי צריכה לשנות כיוון ולספר לו שאני אשתך."
היא לקחה נשימה עמוקה. "סיפרתי לו שפרספונה גנבה אותך ממני והיא מחפשת את ריצ'ארד כדי שתוכל להרוג אותו, לכן החבאתי אותו כאן, כדי שיהיה מוגן. אבל כמה שנים לאחר מכן כשטיילתי ברחוב עם ריצ'ארד ראיתי את אליאנה, אלת המוות היא הייתה בדרכה לשים את קייט בביתם של הורים עקרים. היא זיהתה אותי וכשראתה את ריצ'ארד בידי תכננה לעלות אלייך לספר לך. התפרץ ויכוח שבמהלכו שתינו נפגענו והיא ברחה, כך קיבלתי את כל הצלקות האלו," אמרה בזעם והצביעה על פרצופה המלא צלקות מכוערות. "ידעתי שהיא תשוב, לכן ברחתי עם ריצ'ארד למקום מבטחים רחוק ככל האפשר כדי שאף אחד לא ימצא אותנו."
ריצ'ארד הסתכל בהלם על אמרה ושאל, "זאת הסיבה שמעולם לא נתת לי לצאת מהבית?!"
היא התעלמה ממנו והמשיכה, "הכול היה מושלם, הוא גדל בלי להיות מודע למה שעתיד לקרות. כל כך תמים. עד שיום אחד קיבל מכתב מהגוורוטס. הוא כל כך רצה ללכת, אז נתתי לו ללכת אבל הזהרתי אותו לא להתקרב לא אחד, והוא עשה זאת בצורה מושלמת, עד שהשנה ההורמונים שלו התחילו להתגבר והוא לא היה מסוגל שלא להתחבר אל קייט." והיא הסתכלה על קייט בשנאה יוקדת שקייט נצמדה לריצ'ארד עוד יותר.
"היא התחילה לחטט בריצ'ארד יותר ויותר, אבל ריצ'ארד לא ידע דבר אז הוא שאל אותי ואני לא יכולתי אלה רק לספר לו סיפורים."
"אז מי זאת אם הרוע?" שאלה קייט בבלבול.
"אני, מפגרת! אני היא אם הרוע, ידעתי שבשם כזה אף אחד לא יזהה אותי. וכששאל ריצ'ארד מי זאת אם הרוע לא יכולתי לספר לו, אז המצאתי לו סיפור על אליאנה."
"אז הנבואה..?" שאל ריצ'ארד.
"אין נבואה!! אני המצאתי את הנבואה, כדי שאתה, תוכל להרוג את אליאנה!"
האדס הסתכל על אמארה בהלם ואמר, "את מטורפת!"
"לא אני לא, ואני אנקום! אני אנקום בפרספונה שלקחה אותך ממני, אנחנו נחייה היחד!"
צרחה בזעם.
"לא את לא," נשמע קול עדין מקצה החדר. ראשי הנוכחים הסתובבו לראות מי הדובר שראו אישה יפיפייה. היה לה שיער שחור גלי שנפל ברכות על כתפייה. היו לה זוג עיניים ירוקות בורקות, אף סולד ושפתיים אדומות ומתוקות. היא לבשה גלימה בצבע טורקיז שנצמד לגופה בצורה מחמיאה.
היא הסתכלה על אמארה בזעם יוקד ואמרה, "את יודעת, את ממש מעצבנת. נמאס לי ממך!" היא הרימה את ידה לעבר אמרה ושלא הספיקה להגיב וכעבור רגע היא נהפכה לעץ.
"זה יספיק," מלמלה לעצמה ואז פנת להביט בקייט שהסתכלה עליה בזעזוע. "את חייבת להיות קייט, נכון?" והיא התקרבה לעברה.
קייט הנהנה במבוכה שפרספונה הסתכלה עליה, בוחנת אותה. ואז היא פנתה להביט בריצ'ארד ואמרה בהתרגשות, "ריצ'ארד, בן שלי!" והיא חיבקה אותו. "התגעגעתי אלייך כל כך."
האדס גלגל עיניים ואמר, "נו, באמת."
פרספונה הסתכלה עליו במבט מאיים. היא התרחקה מריצ'ארד ופנתה להביט בו. "אתה כל כך יפה, דומה לזאוס."
האדס פלט נחרת צחוק ופרספונה הסתכלה על האדס ואמרה, "יש לך משהו להעיר?"
הוא התכווץ במקומו והנהן בראשו לאות לאו.
קייט הסתכלה על האדס ואמרה, "אדוני, אני הייתי רוצה לחזור עכשיו הביתה אם אפשר."
היא ראתה את החיוך מתחיל להסתמן בזוויות פיו שהוא נמחק והוא אמר, "אני.. אני לא יודע. קייט את לא יכולה לעזוב, את צריכה להמשיך את התפקיד של אימא שלך. את המנהיגה של אלות המוות."
"לא היא לא!" שמעה קייט קול מוכר. היא הסתובבה וראתה את אליאנה עומדת שעונה על הקיר, בגדיה קרועים, אך חוץ מזה לא נראה עליה סמני חבלה.
"אליאנה, את בסדר," אמרה קייט ורצה לעברה.
היא חייכה ואמרה, "נראה לך שנימפה יכולה לנצח אלת המוות?"
קייט חייכה וחיבקה אותה. וכעבור רגע היא התרחקה ממנה ושאלה, "למה עזבת אותי? למה מסרת אותי?"
אליאנה הסתכלה עליה ואמרה, "אני הייתי צעירה טיפשה ולא היה לי את המושג של להיות אימא.. פחדתי שיקרה לך משהו לכן בעצת זאוס החלטתי למסור אותך."
היא נשמה עמוק והמשיכה, "לאחר זמן מה הרגשתי שעשיתי רע ורציתי לבוא לקחת אותך אבל אז ראיתי אותך והיית כל כך מאושרת ולא רציתי להרוס לך את האושר הזה, אז השארתי אותך שם, אבל זה לא אומר שלא הפסקתי להסתכל עלייך ולהשגיח ששום דבר רע לא יקרה לך."
קייט הנהנה בראשה ואמרה, "תודה. על הכול!"
אליאנה חייכה ואמרה, "בואי, צריכים להחזיר אותך הביתה."
הם צעדו לעבר האדס שנראה משועמם. אליאנה כחכחה בגרונה ואמרה, "האדס, הבת שלי צריכה לחזור הביתה יש לך לימודים מחר, וגם לבן שלך."
הא פתח את פיו לומר משהו שראה את פרספונה מסתכלת עליו בהרמת גבה והוא אמר, "כמובן."
"האדס, אתה קוללת?" שאלה לפתע קייט.
האדס הסתכל מופתע על קייט והיא המשיכה, "ריצ'ארד סיפר לי שזאוס קילל אותך על מעשה שעשית ולכן קילל את צאצאיך בקללה נוראית לתאוות דם והשלת עור."
האדס הסתכל על קייט לראות אם היא צוחקת כשראה את פייה הרצינות אמר, "לא, זאוס כעס עלי כי גנסתי את בתו פרספונה." והעיף מבט חטוף בפרספונה והמשיך, "אבל לא הוא לא קילל אותי בכזאת קללה נוראית."
קייט הסתכלה על ריצ'ארד ושאלה, "אז איך ריצ'ארד קיבל קללה כזו נוראית?"
האדס הסתכל על ריצ'ארד שנראה המום ואמר, "אני לא יודע, אני מניח שאמארה הייתה נותנת לו שיקויים לתאוות דם, בשר..לגבי השלת העור..רק דקה.." אמר ועזב את המקום, כעבור כמה דקות חזר וחיוך קל מרצד על שפתיו. "עכשיו אני מבין לאן נעלם לי השוט לכלבים,"
הוא העיף מבט בריצ'ארד ושאל, "אמארה הייתה נוהגת להכות אותך?"
ריצ'ארד הנהן בראשו לאות כן למראה פניה המזועזעות של פרספונה.
"השוט הזה, אחד מכוחות הקסם שלו זה להשיל את העור, בגלל ההצלפות הרבות הכלבים היו מלאים חריתות ולא היה לי כוח להחליף כלבים לאור העובדה שנקשרתי לכלבים שלי," והוא העיף מבט חטוף בכלבים הענקיים שרבו על חתיכת בשר קטנה. "לכן כישפתי את השוט שבכל חודש יעזור לכלבים שלי להשיל את העור הפגום."
במשך כמה שניות כולם נעצו מבט המום בהאדס ואז אמרה פרספונה, "טוב, שמעתנו מספיק סיפורי זוועות להערב. האדס, אם תועיל בטובך להחזיר אותם הביתה."
קייט התקרבה לעבר ריצ'ארד והחזיקה את ידו. הוא הסתכל עליה בחיוך חם. הם שמעו את נקישת ידו של האדס וכעבור רגע הם היו בתוך הטירה, בחדרו של ריצ'ארד.
קייט הסתכלה סביב, הכל היה נראה רגיל. היא רצה לעבר החלון. בחוץ שרר חושך. לא היה איש מספר כמה זוגות בודדים שישבו מחובקים מסתכלים על השמיים זרועי כוכבים.
היא חייכה בהנאה והסתובבה וראתה את ריצ'ארד מסתכל עליה כעבור כמה שניות שאלה במבוכה, "מה?"
"אני חושב… על הכל."
"קצת מפחיד, לא?" שאלה והתחילה לעשות כמה צעדים לעברו.
"שאמארה היא נימפה, או שהיא הפכה לעץ?"
קייט צחקה והוא עשה כמה צעדים קדימה. "מה יהיה עכשיו, לגבינו?"
היא חייכה ואמרה, "אתה מתכוון לנשק אותי?!"
הוא חייך ושאל בערמומיות, "את רוצה שאני אנשק אותך?"
היא גלגלה עיניים ואמרה, "זה היה יום ארוך ומתיש, אני חושבת שאני אלך לשון. לילה טוב, ריצ'ארד." והיא צעדה לעבר הדלת שהוא תפס זרועה והצמיד אותה אליו. הם הסתכלו אחד על השני ואז הוא קירב את שפתיו לשפתיה ונישק אותה נשיקה מלאת אהבה.
הם התנתקו כעבור רגע כדי לקחת אוויר ואז הוא שאל, "אז מה, זה אומר שאנחנו זוג?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני מניחה."
"אז תתכונני להרבה מבטים מוזרים והמון חפירות מחברות שלך." אמר בצחקוק קל.
היא נזכרה בחברות שמחכות לה ונאנקה. "זה הולך להיות לילה ארוך." חשבה.