סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -20-

גייס, הפרק האחרון!
יולי אני לא עושה עונות שניות, באף אחת מהסיפורים שלי! לא אוהבת, לא עושה!
הפרק הנורא מרתק הזה, בוא תגלו שתי דברים! אחת זהותו של ריצ'ארד, סוף כל סוף!!!
ועוד הפתעה קטנה לבסוף, מכיוון שאני אוהבת אתכם כל כך!!!
אז הפרק הזה מוקדש בהמון אהבה שככל הנראה תרצח אותי, לטלי או עכברוני או איך שלא קוראים לה אנשים באתר (נטלי, הפרק הוקדש לה, לא לך!! סיפור הבא נקדיש פרק ראשון לך, אוקי? אל תבכי…)
אז בלי הקדמות מיותרות קבלו את פרק 20!!!!!!

פרק -20-

"מה תרצי לארוחת בוקר, גברתי? שאל גריפסי את קייט שישבה ליד השולחן. קייט עוד הייתה עייפה מלילה הקודם, היא חשבה שתצליח להירדם, אך כל מיני חלומות מוזרים ומפחידים תקפו אותה. וחוץ מזה היא חשבה על הנשיקה בינה לבין ריצ'ארד, היא לא ידעה למה הגוף שלה הגיב בצורה כזאת, למה היא הרגישה כוח בלתי מוסבר כאילו היא יכולה לשלוט בכל דבר.
"בוקר טוב," שמעה קייט קול לידה.
היא קפצה בבהלה וראתה את אמארה מחייכת חיוך רחב.
"בוקר טוב," אמרה קייט וקברה את פניה בשולחן. היא לא הייתה מוכנה לדבר עם אמארה. היא פחדה ממנה, היא לא ידעה מה יקרה הלאה.
"קייט, את בסדר?" שאלה אמארה והתיישבה מולה.
קייט הנהנה בראשה ואמרה, "אני בסדר גמור, למה את שואלת?"
אמארה חייכה ואמרה, "את נראית חיוורת, אכלת כבר ארוחת בוקר?"
"לא," השיבה קייט.
אמארה הנהנה בראשה ואמרה, "גריפסי, תכין משהו טעים לילדה." היא פנתה להביט בקייט ושאלה, "את רוצה משהו מיוחד?"
"לא, זה בסדר."
"בסדר גמור," אמרה אמארה.
השתרר דממה שבמהלכה כל אחת שקעה בהרהוריה. קייט הסתכלה על פניה המעוותת של אמרה ולא יכלה שלא להסתמר מעט.
אמארה הסתכלה עליה ואמרה, "אני מצטערת אם המראה שלי מפחיד אותך, פשוט לא נאה שאני אלך עם גלימה בבית כשיש אורחת, אבל אם את רוצה אני יכולה לשנות צורה." ובנקישת יד השתנתה חזותה לנערה צעירה, שקייט ראתה כמה ימים קודם לכן.
"יותר טוב?" שאלה אמרה.
קייט הנהנה בראשה ובאותו הרגע האוכל הגיע. קייט לקחה לצלחתה קצת מכל דבר והתחילה לאכול.
קייט ואמארה לא הרבו לדבר במהלך הארוחה ובגמרה קייט ישבה עם אצבעות משולבות ופנתה לאמארה, "אמארה, אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"כמובן."
קייט לקחה נשימה עמוקה ושאלה, "מה ריצ'ארד?"
אמארה הסתכלה עליה בבלבול ושאלה, "למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת איזה סוג יצור ריצ'ארד."
קייט הסתכלה על אמארה שהסתכלה עליה במבט קפוא. קייט פחדה שהאחרונה תקום ותתעצבן עלייה, אבל לבסוף קייט ראתה את פניה של אמארה נרגעות והיא אמרה, "אם את כל כך רוצה לדעת תשאלי את ריצ'ארד."
קייט הנהנה ואמרה, "הוא בחיים לא יספר לי."
אמארה חייכה ואמרה, "תתפלאי, אולי הוא יפתיע אותך." היא נעמדה ואמרה, "אם את רוצה לדבר איתו, הוא נמצא בחדר שלו." והיא עזבה את המטבח, משאירה את קייט לבדה.
כעבור כמה דקות קייט נעמדה ועזבה את המטבח, פונה לעבר חדרו של ריצ'ארד. היא עלתה במדרגות, מרגישה את קצב פעימות ליבה מאיץ. היא לא ידעה אם ריצ'ארד יספר לה או לא ופחדה מתגובתו, אבל היא הייתה חייבת לדעת. היא עמדה מול דלת חדרו, נשמה עמוק ודפקה בדלת.
היא לא שמעה שום קול ופתחה את דלת החדר. "ריצ'ארד?" שאלה קייט בהיסוס ונכנסה פנימה, סוגרת את הדלת מאחוריה.
היא עשתה עוד כמה צעדים לתוך החדר וראתה את ריצ'ארד שוכב על המיטה, קורא ספר.
"ריצ'ארד?" שאלה קייט.
ריצ'ארד הרים את מבטו מהספר והביט בקייט. היא חייכה חיוך קטן ואמרה, "הי."
הוא הנהן בראשו והתיישב על המיטה. היא עשתה עוד כמה צעדים והתיישבה לידו.
"לא הגעת לארוחת בוקר," אמרה.
הוא הנהן בראשו ואמר, "לא היה לי חשק לרדת."
"אתה מרגיש טוב?" שאלה, והסתכלה עליו בדאגה.
הוא חייך, הרים את ידו ונגע בפניה. "כשאני רואה אותך אני מרגיש הרבה יותר טוב."
קייט הסמיקה והשפילה את מבטה.הוא הרים בידו את סנטרה וגרם לה להביט בו.
"קייט, מה קרה?" שאל בעדינות.
היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני פוחדת."
"ממה?"
"ממה שיקרה מעכשיו והלאה… אני מפחדת לשאול אותך ולקבל תשובה… אני מפחדת על איך זה ישפיע עלי, אבל.. אבל אלוהים יודע כמה אני רוצה…" והיא השתתקה.
הם ישבו מספר דקות בשתיקה ואז אמר, "את רוצה לדעת מה אני, נכון?"
היא הנהנה בראשה, אך לא הסתכלה עליו.
"קייט?"
היא הסתכלה עליו והוא אמר, "קייט, אני רוצה שתבטיחי לי, לא משנה מה יקרה שלא תספרי לאף אחד… גם אם תשנאי אותי מעכשיו, גם אם תגעלי ממני, אני רוצה שתבטיחי לי שלעולם לא תספרי את זה לאף אחד, אחרת.." והוא השתתק.
"אני מבטיחה," אמרה קייט.
הוא הסתכל עליה ואמר, "את בחורה מדהימה קייט, והלוואי שיכולנו להיות ביחד…"
"אבל אנחנו ביחד," אמרה. היא לקחה את ידו ולחצה אותה בעדינות.
ריצ'ארד הסתכל עליה ואמר, "אני אוהב אותך קייט ולא משנה מה יקרה מעכשיו והלאה, אני תמיד אוהב אותך."
"אני אוהבת אותך גם," אמרה. היא קרבה את פניה לפניו ואמרה בלחישה, "ולא משנה מה תגיד לי לא ישנה את דעתי."
ריצ'ארד חייך חיוך עצוב והתחיל לספר, "אני נולדתי למשפחה מכובדת, משפחה שבעבר הרחוק ואלי גם היום הייתה מוכרת לכולם.. אנשים מכל העולם באו אלינו בשביל להביא לנו מתנות וחפצים יקרי ערך… ביום הולדתי השלישי, הורי הזמינו אנשים מכל המקומות כדי לחגוג לי. אנשים ממקומות רחוקים הגיעו והיו ביום הולדתי. הכל היה מושלם, הורי היו לידי ואני הייתי מאושר. אבל השמחה הזאת לא ערכה זמן רב ומכשפת המוות הגיע, היא הסתכלה על הורי ואמרה בלעג, "אתם חוגגים מסיבה, הא?"
הורי הסתכלו על מכשפת המוות ולא ענו. המכשפה התקרבה והסתכלה עלי, ממלמלת, "יש לכם תינוק יפה.. אני תוהה…" אך באותו רגע חיילים התקרבו כדי להגן עלי. המכשפה הורחקה וכמעט נתפסה, אבל ברגע האחרון היא הצליחה להימלט ורגע לפני שנעלמה אמרה שהיא תשוב לקחת אותי ותשתמש בי בשביל להפיל את הורי."
קייט הסתכלה על ריצ'ארד מרותקת ושאלה, "ריצ'ארד מאיפה אתה יודע את זה, אתה זוכר מה שקרה..?"
"קייט, אני לא זוכר כלום, אבל אימא שלי סיפרה לי בדיוק מה קרה."
קייט הסתכלה על ריצ'ארד ושאלה, "אבל מי…?"
ריצ'ארד הסתכל על קייט ואמר, "אמארה."
היא הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "אבל.. איך.. מה?"
ריצ'ארד הסתכל עליה ואמר, "אימי, אמארה פחדה מקללתה של מכשפת המוות ולקחה אותי לעולם האנושי… היא ידעה שמכשפת המוות תחפש אותי, אבל אם היא לא יודעת איפה אני, אז אני מוגן."
"מה זאת אומרת?" שאלה קייט, מופתעת. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר, עולם אנושי… איפה היית קודם?"
ריצ'ארד לקח נשימה עמוקה ואמר, "ופה אני מגיע למה אני בעצם… קייט, אני הבן של האדס ואמארה, אלי השאול."
קייט הסתכלה עליו בהלם. היא קמה במהירות והתרחקה ממנו. "זה לא יכול להיות."
ריצ'ארד נעמד ואמר, "הלוואי וזה היה שקר, אבל זה האמת." הוא עשה כמה צעדים לעבר קייט, אך היא התרחקה ממנו בפחד.
"איך.. איך זה הגיוני, אם אתה הבן של האדס, אז אתה היצור שראיתי ביער האסור?"
ריצ'ארד לא ענה וקייט הבינה משתיקתו שכן.
"קייט, את צריכה להבין אני לא סתם יצור, אני אל. את זוכרת שסיפרת לי בזמנו כשהתעלפת כי שמעת צרחה מלאת כאב ויסורים?"
קייט הנהנה בראשה.
"זה הייתי אני, אני לא יודע איך, אבל אני הייתי באמצע להשתנות כששמעת את הצרחה. אני.. אני כולי קללה! קללה שנשלחה מזאוס אל האדס, אבי. האדס בזמנו הכעיס נורא את זאוס אז האחרון קילל את אבי, הוא קילל אותו שבניו יהיה תוואים לדם, לבשר חי."
קייט הסתכלה על ריצ'ארד בהלם ושאלה, "היית באמצע להחליף צורה?"
"לא, השלתי את עורי… אני.. זה חלק מהקללה, הגוף שלי כל הזמן משתנה, כל חודש כשהירח מלא," אמר והוסיף במהירות, "אני לא אדם זאב, ואני גם לא נחש, למרות שזה קצת דומה, הגוף שלי נושר ממני אבל בצורה כואבת ומייסרת, וזה חלק מהקללה."
במשך כמה שניות ישבה קייט בשקט עד ששאלה, "אבל איך זה הגיוני, חשבתי שהאלים עזבו ממזמן את העולם כל מה שאתה מספר לי נשמע לא הגיוני."
"קייט, האלים מעולם לא עזבו, בני האדם פשוט הפסיקו להאמין בהם. הם תמיד היו ותמיד יישארו."
קייט הסתכלה על ריצ'ארד וכעבור כמה שניות שאלה, "ומי זאת מכשפת המוות?"
"אני לא יודע, אמארה סיפרה לי נבואה…אני לא יודע, אמארה אמרה שקוראים לה…" הוא השתתק כדי לחשוב ואמר כעבור רגע, "אליאנה"
קייט שמה ידה על פיה בהלם וכעבור שנייה הורידה אותה. "זה לא יכול.. זה טעות, זה הכל טעות, אתה… אתה ריצ'ארד, אתה משקר לי." אמרה והרגישה את הדמעות זולגות מעיניה. היא הרגישה הרגשת בגידה. הרגשה שכל מה שהיה בינה לבין ריצ'ארד היה שקר.
"קייט, אני מצטער, אני יודע איך את מרגישה ותאמיני לי אם יכולתי אני.."
"לא, אני לא מוכנה לשמוע, אתה משקר לי!" צעקה קייט, והיא ברחה מהחדר משאירה אותו לבד.
היא לא יכלה לשמוע את זה, "ריצ'ארד לא יכול להיות הבן של האדס.." אמרה לעצמה. היא יצאה מהבית והתיישבה על הספסל הרטוב, בחוץ שרר קור מקפיא וגשם זלעפות ירד, מרטיב את קייט לגמרי.
היא ישבה ככה עוד כמה דקות כששמעה את ריצ'ארד קורא בשמה, היא הרימה את מבטה מהרצפה ופנתה להביט בריצ'ארד שהסתכל עליה בדאגה.
"את בסדר?" שאל.
היא הנהנה בראשה לא לאו ושאלה כעבור רגע, "מה אתה יודע על המכשפה?"
ריצ'ארד התיישב לידה ואמר, "לא הרבה, אני יודע שהיא רודפת אחריי, אני יודע שהיא לא לבד. אליאנה היא לא מכשפה, היא אלה. ויש לה עוד מתלמדות שעוזרות לה."
הוא הסתכל על קייט ואמר, "לאחרונה שמעתי מאימי שיש לאליאנה בת ואני נשבעתי שאם אני אתפוס את אותה בת אני אהרוג אותה ואשמיד אותה."
קייט הסתכלה עליו מבועתת. היא ידעה מי זאת אליאנה, היא פחדה מה יקרה אם ריצ'ארד יגלה שהיא אחת מתלמידותיה.
"קייט," אמר ריצ'ארד בלחישה. הוא הרים בידו את סנטרה ואמר, "קייט, אני מצטער שזה יצא ככה. את לא יודעת כמה לילות ישבתי בחדרי, חושב כמה אני מתועב, שאני גורם לך לסבל, אבל אני אוהב אותך ואם הייתה לנו אפשרות להיות ביחד הייתי עושה את זה."
קייט פרצה בבכי מחודש והוא כרך את זרועותיה סביבה, מלטף את שיערה ברוך. הם ישבו כך שעות, כך לפחות חשבה קייט עד שהתנתקו וריצ'ארד נעמד ולקח את ידה של קייט ואמר, "בואי."
היא הסתכלה עליו, מנגבת את פניה בעזרת ידה. היא לקחה את ידו של ריצ'ארד והם נכנסו בחזרה לטירה. הם עלו במדרגות, מתעלמים מהבוץ שהשאירו עקבותיהם ועלו לחדרו של ריצ'ארד.
הם נכנסו לתוך החדר וריצ'ארד פנה לקייט. "קייט, אני לא יודע כמה זה יעזור לך, אבל מצאתי באחד החדרים פה בבית כמה ספרים ישנים על האלים, תקראי ואולי תמצאי פה משהו שיתאים לאהבה מסוג כמו שלנו, אבל אל תפתחי צפיות, אני לא רוצה שתתאכזבי אם לא תמצאי כלום." הוא התכופף מתחת למיטה והוציא ארגז ישן ומאובק. הוא פתח את הארגז והוציא כמה ספרים עבי קרס, ישנים שדפיהם הצהיבו.
קייט הסתכלה על ריצ'ארד באהבה וכרכה את זרועותיה סביבו ולחשה, "אני אוהבת אותך, ואני נשבעת שאני אמצא דרך שנוכל להיות ביחד."
ריצ'ארד החזיר לה חיבוק וכעבור רגע הם התנתקו והוא אמר, "אני צריך ללכת, אמארה קוראת לי."
היא הנהנה בראשה והוא עזב את החדר. קייט התיישבה על מיטתו של ריצ'ארד. היא לקחה ספר אקראי והתחילה לקרוא. קייט ישבה במהלך היום מול הספרים, מנסה למצוא משהו דומה, קשר קטן, אך דבר היא לא מצאה. היא המשיכה לדפדף בספרים עד שנתקלה בעמוד עם ציור של גוף אדם ותמונה של נשמתו. קייט הסתכלה על הציור והתחילה לקרוא.
"האלים יצרו את בני אדם עם זיקה קלה אליהם. כל תינוק נולד, נולד עם אמונה שיש אלוהים בעולם וכאשר הוא גדל יש שתי אפשרות למה שקורה לאמונתו. או שהיא תתחזק יותר וילך לחפש דרכים להתקרב אל האלים. או שהוא יאבד את אמונתו. האלים שחששו שבני אדם ישכחו אותם הכניסו בנשמתו של האדם קשר בינם לבניו זאת אומרת שיווצר גוף אחד, אבל האלים ראו שכאשר הם נמצאים בעולמם וחווים סוג של כעס וכאב, הבן אדם עם הקשר של הגוף למטה חווה סוג של כאב ולכן האלים הבינו שזה בלתי אפשרי שיווצר מצב כזה ולכן בטלו את הקשר בניהם לבני האדם.
קייט העבירה דף נוסף בספר והמשיכה לקרוא, "יש מקרה חריג שהאלים עשו מעשה כזה של קשר גוף ונשמה בין אל לאל."
קייט ניסתה להמשיך לקרוא, אך המשך המילים היו מחוקות. קייט סגרה את הספר בטריקה ונשכבה על המיטה מתוסכלת. היא חשבה על מה שקרה.
"אם יש דבר כזה של קשר בין גוף לנשמה אולי.." אמרה לעצמה נערה את ראשה מבטלת את מחשבותיה שצצו בראשה.
לפתע היא נזכרה במה שאמרה ג'סיקה כשישבו בספרייה, מכינות שעורי בית. 'יש הטוענים שהאדם מורכב מגוף ונפש גם יחד. לדבריהם, לא ניתן להסביר את הדברים שנתפסים שלא באמצעות החושים, כמו רגשות ומחשבות כחומריים. יכול להיות שקייט וריצ'ארד הם כמו גוף ונשמה, ולכן אולי קייט מגיבה באופן מוזר כשהיא בחברת ריצ'ארד."
קייט נעמדה במהירות מהמיטה ושאלה את עצמה, "אולי באמת יש קשר של גוף ונשמה ביני לבין ריצ'ארד, אבל.. אבל אני לא אלה."
היא התנערה מחשבותיה. לקחה את הספר ויצאה מהחדר. היא תהתה איפה ריצ'ארד יהיה כששמעה לפתע קול צרחה מן אחד החדרים הרחוקים שהיו בקומה.
קייט התקרבה בהיסוס לעבר החדר וראתה את ריצ'ארד דבוק לקיר, וידיו קשורות באזיקי ברזל. גופו היה מלא שריטות וכוויות. קייט התכווצה בכאב.
היא שמעה את אמארה צורחת, "מה אני אמרתי לך? יכולת להפחיד אותה ולהרחיק אותה מכן, אבל אתה, לא! אתה חייב לנסות לגרום לה להדבק אלייך יותר."
קייט ראתה את אמארה מרימה את שוט ברזל, ומצליפה פעם נוספת בגופו המדמם של ריצ'ארד. קייט לא יכלה לראות את זה יותר. היא נכנסה לחדר וצרחה, "מספיק."
אמארה נעצרה ופנתה להביט בקייט ואמרה, "אז הגעת, יפה."
קייט עשתה כמה צעדים לעבר ריצ'ארד ואמרה, "אמראה, תעזבי אותו. זאת אשמתי."
אמארה פרצה בצחוק פרוע ואמרה, "הכל באשמתך, אם את לא היית מחטטת כל כך הרבה הכל היה יכול להיות מושלם."
קייט הסתכלה בפחד על אמארה שהרימה את השוט להכות את ריצ'ארד בשנית. קייט לא יכלה לראות את זה. לפתע היא הרגישה מן כוח עצום זורם בכל גופה. היא הסתכלה על אמארה וצרחה בזעם, "לא!" באותו הרגע כוח עצום השתלח מגופה ונשלח לעבר אמארה. האחרונה עפה אחורה ונפלה בחבטה על הרצפה.
קייט נסוגה לאחור בבהלה הסתכלה על ידיה, "מה זה היה?"
היא ראתה אתה אמארה נעמדת, שיערה היה פרוע והיא הסתכלה על קייט בלעג, "אז הסכמת לבסוף לשחרר את הכוח שלך, יפה מאד."
על מה את מדברת?" שמעה קייט את ריצ'ארד שואל.
קייט פנתה להביט בריצ'ארד שלא הסתכל עליה ושמעה את אמארה עונה, "אתה זוכר את אליאנה, מכשפת המוות? מסתבר שהבת שלה.. עומדת ממש מולנו."
קייט פנתה לביט בריצ'ארד שנראה בהלם. "ריצ'ארד, לא יכול להיות שאתה מאמין לזה…"
אמרה קייט והסתכלה על ריצ'ארד, אך הוא סירב להביט בה.
"מאיפה את יודעת?" שאל ריצ'ארד בקול קר והסתכל על אמארה שחייכה חיוך מרושע.
"אני יודעת כי אני זוכרת שהאלה היחידה שמשתמשת בכוח הפנימי של הנפש שלה זאת אליאנה. וביומיים האחרונים שקייט הייתה בביתנו הרגישה סוג של כוח שונה, חזק, כמעט כמו שלך."
אמארה הסתכלה על קייט ואמרה, "אני תוהה.. כמה זמן את תצליח לעמוד בכוח של השוט הקסום שלי."
"אמארה, לא!" אמר ריצ'ארד וניסה להשתחרר מהאזיקים, אך ללא הצלחה.
"שקט, ילד טיפש. אני רוצה רק לנסות." אמארה הסתכלה על קייט היא הרימה את ידה והרימה את קייט מהקרקע, מעיפה אותה לקיר. קייט ניסתה לרדת, אך גילתה שידיה ורגליה קשורים לקיר.
"תשחררי אותי," צרחה קייט בפחד.
"אני רק מנסה, את יכולה להישאר רגועה, זה לא יכאב.. אולי קצת," והיא פרצה בצחוק מרושע. היא הרימה את השוט מהרצפה וכיוונה אותו לרמה המתאימה.
"ארבעת אלפים וואט של קסם מקולל יספיק," אמרה.
"אמארה, את לא יכולה לעשות את זה, זה הרמה הכי גבוהה, בבקשה תפסיקי." אמר ריצ'ארד והסתכל על אמארה בתחינה.
"אתה יודע, ריצ'ארד. אני די מאוכזבת ממך, חשבתי שברגע שתשמע שהיא הבת שלה אתה תתפקח, אבל מסתבר שטעיתי."
ריצ'ארד הסתכל על קייט ואמר, "לא איכפת לי מי היא, א איכפת לי אם היא הבת של אליאנה, שחררי אותה!"
אמארה הסתכלה על קייט, מתעלמת מדבריו שניסתה להיאבק ואמרה, "אל תנסי מותק, זה לא יעבוד. ועכשיו בואי נתחיל." היא הרימה את השוט והצליפה בקייט.
קייט צרחה בכאב. היא הרגישה כאילו כל האברים הפנימיים שלה נקרעים. חולצתה נקרעה ודם זלג לאורך בטנה.
"אמראה, תפסיקי," צרח ריצ'ארד. "אני אעשה כל מה שתרצי, בבקשה אמארה."
אך כאילו אמארה לא שמעה את ריצ'ארד והמשיכה להכות את קייט עוד ועוד, וקייט הרגישה שעוד רגע היא תאבד את הכרתה ותמות.
כעבור כמה זמן שנראה כמו נצח אמארה הפסיקה ועשתה כמה צעדים לעבר קייט ואמרה, "זה לא מספיק. אני רוצה שאימא שלך תסבול, על כל רגע שאני סבלתי."
אמארה הרימה את השוט והתכוונה לתקוע אותו בגופה של קייט, אבל באותו הרגע קייט ראתה את ריצ'ארד משתחרר מאזיקיו ונעמד מלפני קייט כדי להגן עליה ובאותו הרגע אמארה תקעה את השוט בליבו של ריצ'ארד.
אמארה הסתכלה בהלם על ריצ'ארד שהסתכל עליה בהבעה קפואה. אמארה ראתה את הדם זורם ונשפך על הרצפה, מלכלך את מכנסיו של ריצ'ארד.
קייט צפתה בבעתה כשריצ'ארד צנח על הרצפה, מת.